תקשורת אפקטיבית בינתרבותית היא לא רק במילים

 

האם "כן" הוא תמיד "כן" או אולי זה יכול גם להיות "לא" או "אולי"?
בעולם הגלובאלי שלנו, היכן שלכאורה מאמינים שהאנגלית יכולה לקחת אותנו לכל מקום שצריך, לא צריך ללכת רחוק בכדי להתוודע שתקשורת אפקטיבית היא לא תמיד ישירה, ובוודאי לא תמיד באנגלית.
למעשה בארצות רבות הזר יתקשה לשמוע את התשובה "לא" בהתאם לשאלות או פנייתו רק בגלל שתושבי המקום לא רוצים ש"יתאכזב".
בתרבויות שהתקשורת  בהן היא "high-context"- כמו יפן, סין והרבה מאפריקה ואסיה- אנשים לומדים להעביר את המסר "לא" בדרך לא מילולית, ופה האתגר והמיומנות- לגלות למה בדיוק התכוונו? אולי התשובה נמצאת בשתיקה שלהם, במבט בעיניים, בשפת הגוף או בדיבור על דברים שלא בדיוק ברור מה הכוונה....
הכל על מנת להעביר את המסר "לא" מבלי להגיד את זה ישירות- דבר שהיה גורם לך ו\או להם to lose face.

אנשי התרבות של "תוכן הגבוה" יכולים להזדעזע למשמע משפטים בוטים, ישירים להפליא ומעוררי קונפליקטים אצל עמיתיהם מ"תוכן הנמוך" (למשל, ארה"ב, גרמניה, אוסטרליה, ביו היתר).
אצל הראשונים יש להימנע מקונפליקט כמה שיותר ולשמור על ההרמוניה ולקבל החלטות בהתייעצות עם הקבוצה.
אנשי ה"תוכן הנמוך" הולכים ישר לעניין מבלי לעצור לשאול ולהתעניין יותר מדי בצד השני (הם משימתיים מאוד ופחות עסוקים ביצירת מסגרת של יחסים עם השני(.
במדינות המערב, היכן שנמצא את רוב התרבויות של התוכן הנמוך, לא בהכרח חוששים מקונפליקט כי מאמינים שבדרך הזה ניתן להעמיק קשרים וללמוד דברים חדשים.

מיומנויות תקשורת בינתרבותית הם חשובות מתמיד ומהוות נכס חשוב בכל חברה שחפצה לבנות את קשריה ועיסוקיה מסביב לעולם.