השבוע היה מפגש מאוד מיוחד שאני שמח שנפל בזכותי לארגן ולהנחות של יהודים וערבים מהשרון, בקבוצת "תרבויות שונות- אנושות אחת" שהקמתי לפני כחצי שנה ביחד עם ידידי דר. יוסף בשארה מטירה.
היינו בהתלבטות. האם בתקופה כל-כך סוערת של מלחמה מלאת- הרס והרג שמתחוללת בעזה, שלאויר נזרקות אמירות אומללות של גזענות, שנאה, ומעל הכל, פחד... האם זה הזמן הנכון לקיים את המפגש החודשי של הקבוצה היקרה שלנו, שקמה עם האג'נדה ליצור קשרים של היכרות תרבותית, קשרי ידידות מתוך הדדיות וכבוד לאחר?
חששנו שלא יגיעו- הרי יהודים רבים לא שוכחים את ההתפרעויות הקשות שהתעוררו במשולש לפני פחות מחמשה שבועות בלבד ואיתם החשש הטבעי להתקרב שוב לאזור; ערבים רבים מוצאים את עצמם בין הפטיש והסדן במלחמה הזאת, חוששים להסתובב במקומות ציבוריים פן יפגשו באמירות גזעניות, ואף גרוע מכך...
אך טעינו בגדול בהערכותינו- לא רק שהגיעו למפגש אלא הגיעו במספרים גדולים מתמיד עם הנחישות ש"דווקא עכשיו חייבים להיפגש!" כ- 25 איש הצטופפו לחדר מלא כיבוד שהכינו המארחים והאורחים כאחד, כל אחד הגיע כאשר בלבו סוערות הרוחות אבל במוחו נמצאת ההבנה שהדרך קדימה היא רק דרך השיח, דרך הקשר, דרך ההידברות האותנטית, כי רק דרך גשרים בונים חיים...
הנחתי מעגל הקשבה, שלכל אחד ניתן עד 5 דקות להגיד את אשר על לבו מבלי הפרעה, ולו הקטנה ביותר.
במשך שעתיים היינו דבקים לספות ולכיסאות, כאשר כל משתתף- יהודי וערבי אחד- פשוט סיפר מה על לבו, היכן החוייה הקשה ביותר של השבועות האחרונים פוגשת אותו\אותה.
הלב נפתח כי הזמנו אותו להיפתח, ניתקנו את הראש מהברברת הבלתי- נלאית של התקשורת, הפמפום הבלתי-נלאה של להקשיב לפחדים ו"דעות ידועות", ונתנו לעצמנו את הפריבילגיה להקשיב----פשוט להקשיב.
כי קודם-כך חייבים להקשיב! לא למוח שלנו שמכין את ה"תשובה" לפני שעוד שמענו את השאלה, לא ל"משנה סדורה" שלוקחים איתנו לכל מקום, אבל לכל אדם ואדם בתורו ובמקומו.
.jpg)
ערב מרגש ביותר. חזק, בלתי-נשכח, אמיתי, אותנטי, נותן תקוה, גם בזמנים שהתקוה קצת אבדה לנו...
מישהו חכם פעם אמר שהקשבה היא ביטוי של אהבה. גם זה דבר שקצת חסר לנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה