האם אתם מרגישים כמוני? תקופה על הפנים, יום רודף יום של מתח, עצבים, חוסר וודאות וחרדה באויר, נראה שכמעט בלתי אפשרי להתניע פרויקטים חדשים, גם את ה"רגילים" מתקשים לשמר...
אין מה לעשות המלחמה איתנו, לא קשור עד כמה אתה קשור ישירות או בעקיפין, נדמה שכולנו "אוכלים באותו מסטינג" ("מסתבר ש "מסטינג" הוא שיבוש של המונח האנגלי "mess tin", כלי האוכל של חיילי הצבא הבריטי בתקופת המנדט. mess הוא חדר-האוכל, tin כלי האוכל עצמו, שהיה עשוי פח.)
לכן, כל-כך מתסכל אותי שפעם אחר פעם אני רואה שארועים ומפגשים מתבטלים- לכאורה בגלל פקודה של פיקוד העורף נגד התקהלויות אבל לא מעט בגלל סיבות "מעורפלות"= האמן לא הגיע, לא כדאי כלכלית לקיים את המפגש, אנשים נמצאים בצו 8, וכו'.
אני מדבר גם על אירועים ומפגשים קטנים יותר שלא מתקיימים כי פתאום יש חופש למישהו ומשהו מהדברים האלה.
גם לא ראיתי מי יודע מה מאמץ של הרשויות ליזום פעילות חדשה....
כנראה זה קיץ, החבר'ה לא עובדים, "הילדים בבית" אז בשביל מה לעשות מאמצים...
לדעתי, זה ממש לא אחראי להתעלם מהצורך של כה רבים מאיתנו לפעילות שתפגיש ביננו, תעשיר אותנו, תסיט אותנו מהצורך של פעם ועוד פעם לשמוע את הניתוחים של רוני דניאל, אלוף כזה והתת-אלוף כזה, עוד פעם ועוד פעם לשמור את האלוף עמידרור החכם והלא ממש מרגיע....
והנה כבר לא נשאר להם פרשנים וכבר הגיעו לאלי ישי!!
בעיתות משבר מרבים ממפגש אנושי ותרבותי ולא מתעלמים מהם. וגם זה צו השעה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה