השבוע הוזמנתי לטקס סיום בירושלים של מחזור חדש של משתתפים בתכנית MEET – Middle East Education through Technology.
זה לא המחזור הראשון, אולי מספר 11, ולא סתם תכנית אלא תכנית של שלוש שנים של לימוד מדעי המחשב ולימוד עסקים, ברמה רצינית, עם מרצים ומנטורים ב"ליגה אלף".
מה שעוד יותר מיוחד הוא שהמשתתפים הם תלמידי תיכון- יהודים ישראלים ביחד עם פלשתינאים, תושבי הרשות הפלשתינית וירושלים.
לומדים 3 שנים ביחד, זה ליד זה, תכנית מיוחדת המשלבת לימודים גבוהים עם גישה פרגמטית במסגרת המאפשרת אחד להכיר את השני באמצעות עבודת צוות בייזום וביצוע פרויקטים.
התכנית היא בסיוע של MIT בארה"ב וללא ספק מתקבלים אליו תלמידים ברמה גבוהה, עם שליטה מצוינת בשפת האנגלית ועוד כמה דברים.
המטרה? ליצור "דו-קיום בשטח", דבר נפלא ומאוד אפקטיבי בעיני כי ברגע שהפסקת לראות את האחר כ"מאיים" אלא כ "שותף" אתה מתייחס אחרת, מצפה אחרת וגם חי אחרת.
התקווה שלאחר סיום התכנית, למרות שכל אחד הולך לדרכו, החוויה, הזיכרון התקשורת ועצם המשך הקשר יהוו פלטפורמה של מנהיגות פתוחה ומקבלת אחד את השני, כל אחד בעתו ובמקומו.
התרשמתי מאוד! התרשמתי מהטקס, מהדרך שהתלמידים הציגו את עצמם ואת הפרויקטים שעליהם עבדו, מהתמיכה, מהוראה ומהנהלה המקצועית המלוות אותם, אבל לא רק מזה... הרי אנחנו לא חיים בזמנים רגילים- האוויר טעון, רק יצאנו ממלחמה, מי יודע מה צפוי לנו בקרוב...
החבר'ה דברו בפתיחות מעל הבמה לפני כ 300 איש בקהל.
דברו על הקשיים שחוו בזמן האחרון להתנהל כאילו כלום לא קורה- האלימות, הכעס על המצב, הפחד מכאן ומשם, הצורך להיענות לסביבה שלהם שלא ידעה תמיד לפרגן להם.
הם דברו על הצורך בתקשורת פתוחה וסיפרו עד כמה הם עושם אותה גם בעתות משבר- היה להם עם מי לדבר (החברים שלהם בתכנית), היה להם דרך לשמוע ולספר על המצב בצורה בלתי-אמצעית, ולא דרך המדיה המוטה והמטעה, ולא דרך הסטריאוטיפים שמנהלים כל-כך הרבה מאיתנו.
הם דאגו- ודואגים- לחברים שלהם- ישראלי ופלשתינאי כאחד.
אני אומר לכם זה יופי של תכנית, כל הכבוד, הלוואי שיהיו עוד הרבה כאלה- עוד 100 פרויקטים כאלה ואנחנו משנים את העתיד!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה