מי אמר שאנחנו מפחדים משינוי?

רגילים לשמוע מאנשים ש"קשה לעשות שינוי".
סוג של "מנטרה" כזאת מתובלת בתירוצים.

זה לא נכון.
ברוב תחומי החיים לא קשה לנו בכלל לעשות שינוי, למעשה זה הדבר שבו יש לנו את הניסיון הרב ביותר!
כל החיים שלנו זה שינוי אחד גדול.

צריכים דוגמאות?

כשליש מכל הזוגות הנשואיים בישראל יתגרשו בחייהם.
כמה אנשים אנחנו מכירים שיגידו שלא יתחתנו שמא יום אחד יתגרשו, ואז "מה זה שווה?"

נשים בישראל ילדו יותר מ 180,000 ילדים ב 2017- אתם רוצים להגיד לי שהן פחדו לעשות שינוי? כגבר, אף פעם לא חוויתי מה זה הריון ומה בדיוק מרגישים בתוך כאבי הלידה, אבל דבר אחד אני יכול להגיד: זה נראה לי וואחד שינוי, בגוף, בהורמונים, בקושי, בעייפות, בהשלכות על כל החיים.
חווים את הקושי ומשתנים למרות הכל.
איפה ה"כולם פוחדים משינוי" כאן? 

התינוקות שלנו לא מפסיקים להשתנות, כל דקה ודקה, אנחנו ההורים מטפחים את השינוי(הגידול) שלהם, זה נקרא "הורות", יש כאלה שעושים את זה טוב וכאלה שממש גרועים בתפקיד הזה, אבל בכל מקרה, כל התהליך הזה עד ומעבר גיל 18, זה תהליך שינוי מאתגר, בלשון המעטה.
רק מעטים מאיתנו מפסיקים להיות הורים בדרך בגלל ש"פוחדים משינוי."

תעשיית האופנה בנויה כולה על זה שכל כמה זמן ישנו לנו את "מודה", ואני מבטיח לכם שמרבית האוכלוסיה תרוץ אחרי השינוי הזה על מנת להיראות "בסדר" ו"מוקבלים". זאת עובדה.

מה עם הגאדג'ט הזה שביד שלכם? ההוא, הסמארטפון הזה שלגמרי השתלט על חייכם, שקשה לכם להיות בלעדיו אפילו כמה שעות אם חלילה תזדקקו לטיפול ותישארו "נטושים ולבד".
כל כמה זמן מוציאים לנו גרסה חדשה, בדרך כלל לא ממש נחוצה, כולנו מיישרים קו (לפעמים בלית ברירה כי זקוקים לשרות למכשיר).
הסמארטפון הוא גורם שינוי עוצמתי-לטוב ולרע- ואנחנו מחבקים ומשלמים עליו, למרות ה"קרעכצן" והכעס על היצרנים שעושים לנו מניפולציות בשדרוגים.

אתם מבינים, אם כן, שכולנו אלופים בשינוי, שינוי שחוצה את כל התחומים שבחיים, ועצם החיים עצמם. השינוי והמוות הם מאה אחוז בטוחים, רק המועד לא ידוע, ומה וכמה נעשה עם עצמנו עד אז.

ובכל זאת, יש טיפים?

בוודאי. קודם-כל כמו כל דבר משמעותי בחיים, לא כדאי לעשות את זה לבד.
גם ככה כולנו קשורים זה לזה, לטבע, לכוחות שלא בשליטתנו כל הזמן.
להתמודד עם שינוי משמעו לרתום כוחות מסביב ומבפנים לעזור לנו בדרך.
אני מצאתי 9 "מפתחות" כללים שעוזרים לי ולאנשים שאני עובד איתם על שינוי, מציע לכם כאן להתבוננות. בקצרה:

1.התבוננו ושנו מחשבות

מחקר שעשו פעם הצהיר שהאדם הממוצע חושב כ 60,000 מחשבות ליום, כ 90% מוגדרות כ "שליליות".

 !You are what you think.

טיפ: בדקו מה קורה לכם במוח בשוטף? מומלץ: מדיטציה, יש הרבה סוגים.

2. בדקו אמונות

You are what you believe in!

"אם אתה מאמין שאתה יכול, ואם אתה מאמין שאתה לא יכול –בשני המקרים אתה צודק." 

(הנרי פורד)

חפשו והתבוננו בכל ה"אמונות" האלה שאולי קבורות שם עמוק, שללא ספק תוקעות לכם את השינוי המיוחל: "לא יכול", "לא מוכן", "אין לי...", "לא מגיע לי", "עוד מעט", "אני לא מספיק...", וכו' וכו'. 

תפסו אותן חזק חזק, הטיפול בהן משחררות מעבדות לחרות.

3.ה"למה?", "לשם מה?" 

שמעתם שלמי שיש סיבה ל WHY  יכול לעשות כמעט כל דבר?
אני לא יודע אם כל דבר אבל אני מבטיח לכם הרבה, הרבה יותר ממה שהוא חושב.
במסורת שלנו קוראים לזה, "מעטים מול רבים".

4. חזון מרגש- לאן?

לא עושים שינוי לשם שינוי, עושים אותו עם המטרה בראש. 

כדאי שהיא גם תרגש אתכם. 

יש לכם מטרה בראש? 

היא ברורה לכם?

5."קייזן"- אמנות השינוי הקטן

היפנים הביאו לעולם דבר שמובן מאיליו אבל נוטים לשכוח.
הוא: כל דבר "גדול" מתחיל עם דבר אחד קטן, ועוד דבר קטן, ועוד...ככה בונים משהו "גדול".
מתחילים בקטן.
כך גם בונים רצון, אמונה, ביטחון עצמי.

6. תכנית

If you do not plan, then plan to fail!

לא סתם כל ארגון, ישות, עסק ומדינה בנויים על "תכנית" והרבה מהן. התכנית היא מפת הדרכים. תכננו את השינוי שלכם, זה מביא את המיקוד ובמיקוד יש עוצמה.

7.ללמוד להיכשל

זה כואב, אני יודע.
נכשלתי הרבה בחיים. זה גם המפתח להצלחה.
כך גם הצלחתי. מי שמצליח הרבה גם למד להיכשל הרבה, למרות שלא תמיד רואים את זה.
כדאי להתיידד עם הכישלון כי הוא המורה הגדול שאף אחד לא בחר בו ולא רצה אותו.

8. התמדה

אנחנו דור חסר-סבלנות במדינה חסרת-סבלנות.
אך בסופו של דבר מי שמגיע לתוצאות למד סבלנות ולמד להתמיד.
אין קורס בזה, רק המכות שבדרך. והצמיחה מהן!

חברים, אנחנו לא מפחדים משינוי, רק לא מודעים לכמה שאנחנו טובים בו.
יש לנו את השינוי בתוכנו. עכשיו הבחירה היא בידנו.

ספרו לנו על הכישלון שלכם: עכשיו זאת נקודת-מבט!

לאחרונה עשינו תרגיל נחמד במאסטרמיינד: "ספרו לנו על כישלון גדול אחד שלכם?" 

שאלה פשוטה, לא משתמעת לשתי פנים, ברור, נכון? כמובן שזה ברור, אבל ביחד עם זה יש לא מעט "דברים בגו".

קודם-כל, אנחנו לא אוהבים לחשוב יותר מדי על כישלון. 

שנית, אם כבר חושבים על זה, אז לא מדברים על זה עם מישהו אחר. 

שלישית, אם כבר מישהו אחר, אז מה פתאום לפני קבוצה (מי לא שמע על הכביסה המלוכלכת שתמיד, תמיד משאירים אך ורק "בבית")? 

רביעית, אם כבר לפני קבוצה, אז אתה רוצה להגיד לי שאני צריך לשמוע גם "צרות של אחרים", כלומר, לשמוע גם את הכישלונות של אחרים?

זה היה שיח מדהים! כמובן, ידעתי מה לצפות, זאת לא הפעם הראשונה שרגלי דורכות בדרך הזו, ואם אני כבר חושב אחורה, רגלי דרכו פעמים רבות בדרך הזו במסגרת כזו או אחרת. 

תמיד יש שם עוצמה, יש שם אומץ, יש את "אזור הנוחות" בין הנטייה להסתיר, לעשות רושם של

​ ​

Looking good, להראות שאנחנו תמיד בשליטה, לבין היציאה מכל זה, לאותנטיות, למבט ישיר למראה לצמיחה.

יופי של תרגיל, יופי של שיח, יופי של מאסטרמיינד. 

מה יוצא משם אתם שואלים? 

הכל! נקודת-מבט חיצונית על דברים שאנחנו אוהבים להדחיק לפינה אבל עדיין ישנם, תובנות חדשות על דברים ישנים ו"כבדים", חוש הומור בלקחת את עצמנו קצת יותר בקלילות, עם קצת יותר חמלה למסע הבלתי-גמור של כולנו, ביחד עם טיפלה, טיפלה יותר אהבה עצמית.

לאהוב את הכישלון? 

לא הייתי מגזים...

אבל יש מה לאהוב בכישלונות שלנו, עד כמה שנשמע אבסורד וקשה. 

נסו בעצמכם ותראו...

הרצאה: "לעוף על החיים! Passion 2017!"

הרצאת-סדנת "לעוף על החיים! Passion 2017"- השיקה את עצמה בפומבי בפעם השנייה, ב 8.8.2017 בפעם הראשונה ב 2017 , באוירה אינטימית בקפה עדנה בכפר בבני-דרור.
קבוצה קטנה ואיכותית של 7 אנשים חקרה ביחד, נחשפה, למדה ושיתפה לגבי מה זה הדבר הזה שקוראים לה "תשוקה לחיים"...
מתי היא "בתוך החיים שלנו" ומתי היא בורחת לנו החוצה, מה זה עובד "מחובר" עם תשוקה על אמת בארגון, ומהן הדרכים שבהן ניתן לשמר תשוקה לעבר העתיד- ללא קשר לגיל! (וזה מצריך קצת עבודה, חברים...)

בני 20+ שתוהים לגבי מה העיסוק ש"יעשה להם את זה" בקריירה,

בני 30+ שמנסים לשמר את התשוקה שהבית, המשפחה והקריירה תובעים מהם כל כל הרבה,

בני 40 ו 50 + שמתחילים להגיד- "איך עושים את השינוי הזה באמצע החיים?"

גם בני 60 + שמסתכלים לפנסיה בעיניים,

וגם בני 70 ו 80 וגם 90- כולם יכולים וצריכים ללמוד מה עושה להם את האנרגיה הזאת שגורמת להם לקפוץ מהמיטה בבוקר ולחבק את כל מה שהחיים האלה מאפשרים לנו...

תשוקה היא כח, תשוקה היא חמצן, תשוקה היא משמעות , ואנחנו באמת באמת לא רוצים לחיות בלעדיה...

לעוף על החיים- Passion 2017- אשמח להמשיך ולהרצאות בנושא הזה בכל מקום שיזמינו אותי- כי בשבילי זה....התשוקה לחיים!

אז על מה מדברים במאסטרמיינד?

אני יודע שקשה להסביר את המאסטרמיינד בלי לחוות את המאסטרמיינד. 

אחרי כמעט 13 שנים שאני בתוך הנושא הזה, אין לי ספק שזה מחסום להרבה אנשים. אז הנה "חופן" מתוך הדברים שעולים בקבוצות ובמפגשים השונים, ובכך תבינו (אני מקווה?) שזה סתם מפגש של חבר'ה על הדשא:

אני תוהה עם העסק שאני מנהל התעייף ממני או שאולי אני התעייפתי מהעסק?

השותף שלי של פעם הוא כבר לא השותף שלי של היום, גדלנו אחרת, התפתחנו אחרת, מה עושים במצב כזה?

קיבלתי הצעת עבודה, העבודה שלי היום בסדר גמור, אבל אולי הגיע היום לשנות. הפיתוי גדול, התנאים יותר טובים, אבל... למה לעזוב את ה"בית" אם הבית לא רק בכלל?

אני מתלבט: צריך עזרה בעסק, הכל עולה המון כסף, אי אפשר לעשות את הכל---מה הדבר שהכי נחוץ לי?

קשה לי לדרוש את המחיר שאני שווה בעבודתי. משהו עוצר אותי בלבקש את זה- איך זה נשמע לכם?

הפוליטיקה בארגון ערסית- אני לא טובה בה. בכל זאת, לא אשרוד בלעדיה---יש לכם כמה רעיונות בשבילי במצב שאני הסברתי לכם?

עוד, ועוד...

אתם מבינים? במאסטרמיינד לא ממש עוסקים ב: "שאלה-תושבה", "בעייה-פתרון", זה לא 

Help desk באינטרנט. המאסטרמיינד הוא המקום בו האישי פוגש את העסקי והניהולי, אין פתרונות בית-ספר. 

נכנסים אליך לנשמה קצת על מנת להוציא החוצה את הדיאלוג הפנימי שאליו אתה לא תמיד מודע. 

עם מטרה אחת ואחת בלבד: לעזור. לעזור בחשיבה, בהקשבה, ברעיונות, בקשרים, בתמיכה, בלהיות בן-אדם, כי גם אנחנו כמוך, אנשים טובים באמצע הדרך בעולם העסקי-ניהולי וגם אנחנו יודעים ומתלבטים בשאלות כאלה ואחרות כל יום ביומו.

זהו הקסם של המאסטרמיינד.

תקשורת בעסק- במקומות הרגישים ביותר

תקשורת בעסק- במקומות הרגישים ביותר

ב- 13 שנים מאז שהתחלת לאמן התוודעתי לתופעה מאוד מעניינת שלא הערכתי את עוצמתה בשנים שבהן גם אני הייתי מנהל בעסק: תקשורת בין-אישית לקוייה במסגרות העבודה. 

איפה זה הכי בולט? דווקא במקומות שיש לכאורה הקשר הכי קרוב- עסקים משפחתיים במובן הרחב של הביטוי.

יצא לי הזכות לעבוד כמאמן במצבים מגוונים "בתוך המשפחה": בעל ואישה, אחים, אבא ובן, אמא ובן, דוד ואחיין, בני-דודים, חברים מילדות, חברים מהצבא או מהשכונה או לא יודע מאיפה, אבל ממקומות אינטימיים במהותם. 

במקומות האלה כביכול יש לך את הביטחון והאמון הגדול ביותר, מי לא פוחד שיגנבו ממנו או שירמו אותו, אבל עם זאת, יש סוג של אינטימיות שלעיתים מאפשרת יצאה מהגבולות שמה מקובל ונכון  להגיד ולא להגיד, להשמיע ולא להשמיע, לתזכר ולא לתזכר.

תקשורת היא עדיין הערוץ שדרכו מסרים עוברים, עוד לא מצאו טכנולוגיה שאיננה מבוססת על תקשורת באיזשהו מקום, או טלפתיה שעוקפת את הצורך להיות מי שמדבר ומי שמקשיב והתחלופה ביניהם. 

אז מה אני רואה שלוקה בתקשורת במקומות כה רבים מה"סוג האינטימי"? 

הנה רשימה מהירה בלבד: הקשבה מעטה, הקשבה דלה, הקשבה לא עקבית, שימוש בקול עצבני, קול אגרסיבי מדי, קול מאיים, קול שלא מתייחס לשומע, דיבור לא מנומס, דיבור לא מתחשב, דיבור לא אמפטי, חוסר השקעה בזמן לשיחה על הדברים והשקעת יתר ב"לתקתק עניינים בלבד", דיבור על ה"כאן ועכשיו" במינון יתר על חשבון דיבור על תכנון, תיאום וארגון; ישיבות לא ממוקדות, הפרעות מיותרות של פלאפון, הפרעות מיותרות של כל מיני דברים, ישיבות ארוכות מדי וגם ישיבות קצרות מדי, אגו בשמיים, רצון "להביס" את הצד השני בשיחה ולא "להתחבר אליו", מנת יתר של ביקורת ומנה לא מספקת של עידוד, שתיקה במקומות הלא נכונים ודיבור במקומות הלא נכונים, הרבה מדי "אני" ופחות מדי "אנחנו", יותר מדי נקודות בסוף המשפט ומעט מדי סימני שאלה, יותר מדי כח ופחות מדי אהבה בשיחה....

מספיק לרשימה מהירה?

להתאמן. גם על התקשורת. כפי שאמרו חז"ל: "החיים והמוות ביד הלשון". הם כנראה ידעו כמה דברים.

מלחמתנו נגד הקיבעון המחשבתי

שמעתי סיפור אמתי אתמול מידידה שלי.

שני קרובי משפחתה שהאריכו ימים שניהם עד גיל שעבר את המאה נפגשו במפגש משפחתי.

אחד אמר לשנייה, "אני לעולם לא אשכח שהיינו ביחד בחדר הזה, לך הייתה סוכריה על מקל ולי לא.

לא הסכמת לתת לי גם!

אני לא יכול לשכוח את זה!"

חברים, אתם קולטים, אחרי 100 שנה עדיין מחזיקים בבטננו ובנשמתנו דברים כאלה?

וכן, כולנו מחזיקים הרבה דברים בבטן ולא רק בבטן.

לא למדנו לשחרר, לא למדנו ללכת הלאה אם כי נדמה לנו שכן.

האתגר הזה הוא שלנו, יום-יום.

הוא אתגר בשבילי בשבילכם, בשביל כולנו.

הפרדוקס הוא שככל שנצליח לשחרר יותר נקבל יותר.

זאת מלחמה אחת שאני שמח להצהיר עליה בלי להתלבט.

האם אתה מוכן לממש את הפוטנציאל שבך?

The question isn’t who is going to let me; it’s who is going to stop me. ~ Ayn Rand

אילו רק ידענו איזה פוטנציאל מדהים יש בתוכנו שעוד לא מיצינו, היינו משתגעים ממש... וזה הקטע, יש לנו אותו והוא כולו שלנו!!
אז מה...אבל מה.. איך? מי? מתי? איפה??

אלו שאלות שלמעשה קטנות עלינו. ברגע שאנחנו מבינים את מה שאנחנו באמת השאלות הן באמת קטנות.

משהו בתוכנו אוהב לתקוע אותנו- מהו?

משהו בתוכנו לא מאמין עד הסוף- למה?

משהו בתוכנו מפחד לנסות- למה?

השאלה היא האם אנחנו באמת מוכנים להבין ולפעול על פי ההבנה שיש לנו פוטנציאל עצום לגלות את עצמנו, לטפח את עצמנו, לתת לעצמנו את הדרור להיות מי שאנחנו יכולים להיות.

אנחנו בעלי הבית. אנחנו מחליטים. It's up to us!

מה זה חיים ומה זה תוחלת חיים?

Don't try to add more years to your life. Better add more life to your years. ~ Blaise Pascal

בימים אלה, כשאני מתמודד יותר ויותר עם מענה, התייחסות, טיפול ולדאגה להורי הקשישים, וגם מנסה בציפורניים לשמר, לקדם, לפתח את תחום עבודתי ושאר החיים, אני לא יכול להימנע מלהתבונן ולתהות לגבי המשפט החכם הזה המיוחס לפילוסוף, ממציא והמתמטיקאי הצרפתי פסקל, שחי בערך לפני 500 שנה.
אתם מבינים, לפני 500 שנה!
עד איזה גיל כבר הגיעו אז שכבר דיברו על תוחלת החיים!
מי היה מדמה לעצמו אז שהיום יעברו את גיל התשעים בלי הרבה בעיות... ועם כל-כך הרבה בעיות שהלב כואב ודואב...

איכות החיים, איכות שבחיים, היא כל-כך שונה מתוחלת חיים. לתוחלת חיים יש לנו כל-מיני פטנטים, טכנולוגיות, הרגלים ומומחים, אבל מה עם איכות החיים?
כמה אנחנו באמת משקיעים לקדם את האיכות שבחיים, המהות שבחיים, במיוחד כשהשנים עוברות ונדמה שהעולם פחות ופחות מתעניין בנו, אם הוא בכלל רואה אותנו.
תחושתי העמוקה: לא מספיק, לא מספיק, ממש לא מספיק...

​​

עושים-מגשימים- מרוצים

לפני כמה ימים שלחתי למתאמן שלי את הפסקה הבאה. 

המתאמן הוא בחור חכם, מוכשר ונעים, עובד היי-טק, פחות מגיל 30, שהיה בתוך מערבולת של תחושת כישלון, חרדה ותקיעות לגבי מצב בעבודתו,. 

הפסקה באה מתוך הספר "הרשימה" של יובל אברמוביץ. 

המתאמן ענה לי בוואטסאפ שהדברים מאוד מתאימים לו- make sense- כמו שאומרים....

ואלה בדיוק הדברים שאנחנו עושים ביחד בכל מסגרת של אימון אישי- אלה דברים ברורים, מעשיים, נותנים מוטיבציה, כו

ח, תזוזה והשראה. 

רחוק מאוד מאוד מהדימוי שיש לפעמים לקואצ'ינג כ"אוסף של מילים יפות וריקות"...

"כשאתם עושים, אתם מגשימים. כשאתם מגשימים, אתם שמחים ומרוצים. 

כשאתם שמחים ומרוצים, אתם מתמלאים באנרגיה של עשייה. 

כשאתם מתמלאים באנרגיה של עשייה, אתם פועלים מהר ובתשוקה. 

כשאתם פועלים מהר ובתשוקה, אתם מספיקים יותר."

ואני מוסיף: כשאתם מספיקים יותר אתם מרגישים שאתם חיים, משתמשים במה שיש לכם לתת, דבר שמרבה את השמחה והסיפוק."

המילים האלה הם מפת הדרכים שלך, שלי, של כולנו....איפה הן פוגשות אותך? 

יום מקסים שש עשייה טובה שיהיה לנו!

הצעד הראשון: מה אתה באמת רוצה?

The first step to getting the things you want out of life is this:

Decide what you want. ~ Ben Stein

לימדו אותי- וכנראה לא רק אותי- שהדרך הטובה ביותר לקבל החלטה היא לעשות טבלה, הפלוסים בצד אחד והמינוסים בצד שני. 

אז מסתכלים, עושים קצת חשבון ו—voila!- יש לנו החלטה! כמה שקל הדבר!

אז כמו שכולנו יודעים, החיים לא עובדים ככה. בניגוד למה שיגידו לנו "כל המהנדסים האלה", קבלת החלטות בחיים היא דבר מאוד לא מתמטי, הלוואי שהיה כך. 

כי בקבלת החלטות על דברים של החיים יש לנו הרבה מטען עודף שלא סופרים אותו באקסל: תחושות, תשוקות ונטיות. רומנטיקה ופנטזיה. 

הדהודים פנימיים, תחושות בטן ואינטואיציה, דברים שהם די קרובים לבטן ודי רחוקים מהמדע. 

יש גם מרד, תגובות נגד, מנגנוני ריצוי- הרבה מזה בא עוד מהבית. ואם כבר דיברנו על הבית אז משם יש לנו את כל ה"אני אמור", "אני חייב", "מה יגידו", ועוד שאר הירקות. 

אולי הדבר הגדול ביותר שפוקד אותנו בבחירות בכלל זה "מר פחד", פחד אם כן, פחד אם לא, פחד אם נצליח, פחד אם לא...

הדבר הראשון שבאמת חשוב לדעת הוא שבחיים הכל מתחיל אם הבירור "מה אני רוצה". 

חושבים שזה דבר קל? ממש לא! אני מכיר חבר'ה מצוינים, מטובי בנינו ובנותנו, שממש מכורים לספק, "מצד אחד", "מצד שני", "מצד שלישי, רביעי....11, 12". 

אני לא מגזים. אני כמאמן תמיד ער לדבר הזה...הרי הייתי שם פעם...ובינתיים פגשתי עשרות רבות עם ה"צד אחד וצד שני". למדתי לדבר איתם, למדתי לאמן אותם.

הדבר הראשון הוא לדעת מה אתה באמת רוצה. זה לא דבר קל אבל זה דבר מאוד, מאוד חשוב. 

ויסלחו לי חברי המהנדסים (some of my best friends are engineers… ), זה לא נמצא בטבלת אקסל...

עד כמה חשוב לשמר תשוקה לחיים... גם כשהשנים עוברות?

עד כמה זה חשוב? במילה אחת," חשוב!", ובשתי מילים, "חשוב מאוד!"
שלא יבלבלו לכם את המוח כל מיני אנשים שיגידו לכם ש"מה שחשוב זה ביטחון", "לא כל יום זה פורים.... צריכים להיות ראליים", "העיקר הפרנסה", וכו'- אני לא קונה את זה!

בוודאי, כל הדברים האלה חשובים בחיים וכולנו מנסים, עובדים ודואגים לזרימה נאותה של פרנסה, יציבות, וכו', אבל מה עם ה passion?
מה שווה הדברים היפים האלה אם האדם קם בבוקר בלי חשק, הולך לישון בלילה בלי סיפוק, מגיע לעבודה ביום ראשון וחולם רק על סופשבוע?
אני לא מדבר רק על תשוקה לעבודה, כי יש כל מיני תשוקות: למערכות יחסים, לתחביבים, למטרות, לאומנות, מוזיקה, ריקוד, ספורט, שפות, רוחניות, מסורת, ללימודים בכלל, להתפתחות אישית על כל גווניה, בין היתר.
בעיני, לשמר תשוקה משמעה לשמר את "אנרגיית החיים", הדבר הבלתי-נראה הזה (אבל המורגש מאוד!). 

תגידו אתם: מה התחושה שלכם שעומד מולכם אדם שחי ומדבר מתוך התלהבות ותשוקה, ומה תחושתכם שעומד מולכם אדם המקרין שעמום, שסוחב רגליים,  שכל האנרגיה שלו (או שלה) היא: "אני מת לעשות משהו אחר, להיות במקום אחר, Help, get me out of here!".
לא צריך להיות "דר. תשוקה" להרגיש את זה, זה ברור מאוד.
אדם כזה לא עושה לנו את זה...

בחיים, כמו בחיים, צריכים לתחזק הרבה דברים, המערכות לא עובדות לעד על אוטומט, כך שהזוגיות, הקשר המשפחתי, הספורט, האוכל, הקשר עם החברים, וכו', כל אלה דורשים את ה"תחזוקה" שלהם.
בלי תחזוקה מתחילים השיבושים, מתחילים להירדם בשמירה ולאבד את הטעם.
ככה בדיוק צריך לעשות עם "התשוקה לחיים" באופן כללי, צריך לעשות את פסק הזמן הזה, לזהות ולאתר נקודות של שחיקה ולרענן- גישה חדשה, אוירה חדשה, סביבה חדשה, וכדומה.

אף חברה לא רוצה עובדים "כבויים" כי כבר הוכח במחקר אחרי מחקר כשאנשים מגיעים לעבודה כשהם "רתומים" fully engaged- הם יצירתיים יותר, יוזמים יותר, וכן, גם עובדים יותר שעות ונותנים יותר תפוקה.
לבעלי העסקים הקטנים בינינו: it's a no brainer!- הרי, אתם= העסק שלכם! האם אתם יכולים להרשות לעצמכם לא להטעין בטריות, לחדד חיבור לתשוקה ו"להביא את עצמכם" במאה אחוז?

הנושא של תשוקה לחיים מרתק אותי שנים רבות, אני גם משוכנע שילווה אותי עוד הרבה קדימה.
לכן, יצאתי עם הסדנה הראשונה, "לעוף על החיים! Passion 2017", 3 שעות אינטנסיביות במחיר סמלי בלבד- 50 ₪  ואני אשמח לראותכם איתנו!
אני מזמין אתכם להקדים ולהירשם, לתפוס מקום כי הוא מוגבל ומתחילים לפקס את החבר'ה גם לפני מועד הסדנה, יום שישי, 23.12, 9:30-12:30. יום שישי אז רוצים לבוא עם בן-בת הזוג?
אחלה רעיון, מקום מעולה להקפיץ את שיתוף הפעולה לשנה החדשה.

אתם מוזמנים, נא להיכנס ללינק הבא:

http://lp.vp4.me/rxfw

חבר'ה, אל תוותרו על התשוקה לחיים, היא המפתח לטעם החיים עצמם. היא גם המפתח לעשייה מתוך משמעות, ומשמעות הנובעת מחיבור חזק למי שאנחנו.

"Our passion is our strength." (Billie Joe Armstrong)

לעוף על השינוי! לא מילים בלבד...

שמח ומתרגש לשתף את הסרטון שהוכן על ערב ההשקה של "לעוף על השינוי!", כל כולו לפני כ-10 ימים וכבר נראה משהו "היסטורי"...
ערב בהחלט מספק, ממלא וממריץ, דרך חדשה ומבטיחה לפנינו...

המותג "לעוף על השינוי!" לא נוצר מתוך כלום ולא מתוך רעיון ש"בוא נעשה משהו חדש", אלא היתה זו התפתחות אותנטית שנולדה מתוך תהליך אישי ארוך.
היא הגיעה לעולם לאחר התבוננות עמוקה, אחרי שבועות רבים של חשיבה וחיבור לקול פנימי עמוק, ורב-השנים אצלי שהדהד: העולם, הגוף, וכל החיים האלה נמצאים בהשתנות בלתי-פוסקת.
איך לעזור לאנשים להבין שזמננו כאן הוא קצר והפוטנציאל בנו עצום?
רק דרך הבנה עמוקה של מה זה שינוי ומה זה ליזום שינוי, רק אם נצליח להבין ולפצח את הקוד ה DNA של דרך השינוי הפרטי שלנו, רק כך נוכל לשחרר טונות של אנרגיה שתהיה מכוונת לדברים המשמעותיים ביותר שלנו, ובכך נוכל להגשים את מה שעלינו ולהגשים בחיינו... והעיקר להתחיל בכאן ועכשיו!

המותג החדש "לעוף על השינוי" מורכב משורה של מוצרים "מבוססי-קרקע ושמיים": הכל מתוך חזון גדול ומרגש אבל גם מחובר לעשייה ה"ת'כלסית" של מחשבה אחרי מחשבה, רגש אחרי רגש, פעולה אחרי פעולה, מיקוד תוך כדי העצמה והתקדמות.
ב"לעוף על השינוי" יש אימון אישי, יש "  Get-Go שינוי" ליצירת תכנית פעולה מידית לשינוי, יש הרצאות, יהיו קבוצות מאסטרמיינד, סדנאות ל"סופי-שבוע לשינוי", וכל מיני רעיונות מלהיבים ויישומיים בהמשך...

כמו שכולנו שמענו וידענו, הכל מתחיל מצעד הראשון...ואז השני...ואז השלישי...

מוזמנים להתעניין, לעקוב, לקפוץ למים, מוזמנים להצטרף ולעוף גם אתם על השינוי, כי אלו הם חיינו ואין לנו עוד כאלה בבנק!

בכבוד ובהערכה,

רוני

קטעים מתוך ערב ההשקה של "לעוף על השינוי!"

מה שלא אומרים לך המכורים ל"זבאנג וגמרנו"

"המשמעת היא הגשר המחברת בין מטרות והישגים"- ג'ים רואן

 

אנחנו חיים בעידן, בארץ ובתרבות שחסרה תכונה שפעם היתה לרובנו- משמעת.
כשקוראים משהו באינטרנט או בפייסבוק, רואים אותו בטלוויזיה, שומעים אותו ברדיו או בהרצאה, אתה ישר מצפה שיביא לך "טיפ", "פתרון", "שורה תחתונה", אחרת הוא לא שווה.
זה יוצר את האשליה שכל העולם חי על פי הברקות של רגע, גאוניות מתפרצת של אדם צעיר, או ביכולתנו להיות מהירים יותר ותחרותיים יותר מכל האחרים.

שכחנו שרוב הדברים שנבראו ונשארו בעולם הם תוצאה של תהליכים, של משמעת של אדם אחד, של קבוצה של אנשים, של מנהיג עם חזון, של התארגנות של אנשים שיצרו אומץ לפעולה ולשינוי.

טיפוח המשמעת זה כנראה לא משהו שמלמדים כבר בבית-ספר, כל שכן בכל המסכים שמרכיבים את החיינו. אבל המשמעת, כפי שאמר ג'ים רואן, היא היא הגשר האמיתי בין הדיבורים וההישגים...​

את ההזדמנויות צריך ליצור!

לכל מי שיושב בבית או ליד המחשב וחושב לעצמו –"למה הם כן ואני...לא?", אז הנה סיפור יפה בשבילכם ששמעתי לראשונה מפי המורה הבודהיסטי האמריקאי, ג'ק קורנפלד:

"אדם יושב בבית, ורואה בחדשות שעומד להיות שיטפון, לכן ממליצים להתפנות מהבתים. 

ההוא, חזק באמונתו, חושב לעצמו - "מה יש לי להתפנות? אם זה יהיה שיטפון כל כך נוראי, אלוהים יעזור לי".מובן שיש שיטפון, והכל מוצף, האיש שלנו נוסע באוטו כאילו כלום, ונתקע. עובר לידו נהג משאית שמציע לו לעבור אליו. "עזוב", הוא אומר לו "האל יעזור ויחלץ אותי מכאן".

מפלס המים עולה, האיש מטפס על גג המכונית, חולפת לידו סירה, ומציעים לו להצטרף. "תודה, אין צורך. אני מאמין באלוהים, האו יציל אותי".

המים הולכים ומעמיקים, האיש חדור אמונה ושטוף במים, חג מעליו מסוק, משלשלים אליו סולם, והוא בשלו - "אין צורך, אלוהים יעזור".

מה לעשות, המים מנצחים, והאיש שלנו טובע. עולה לשמים, ומתלונן בפני היושב במרומים: "אני אדם מאמין, מקיים מצוות, סומך עליך. הייתי בטוח שתעזור לי, שתציל אותי מהצרה הזאת... למה לא עזרת? למה איפשרת לי למות?"

עונה לו אלוהים - "מה אתך! הודעתי לך בחדשות, שלחתי לך משאית, סירה, מסוק - ואתה סרבת בתוקף לעזרה!"

מי נמצא אי שם שמחכה להזדמנות חדשה שתיפול לו על ראשו...וזה עוד לא קרה?​

​שינוי? רעיון נכון אבל...

"People change their minds for two reasons: either their minds have been open or their hearts have been broken".

(Steve Aitchison)

הנה פרדוקס עצום של חיינו: שינוי בת'כלס הוא הדבר שקורה לנו כל רגע בכל יום. שינוי מרכיב את החיים. אפשר להגיד שהדבר שבו יש לנו הכי הרבה ניסיון הוא לעשות שינויים. ומה הדבר שהכי מפחיד, קשה ומרתיע אותנו? לעשות שינוי!

שינוי מאיים על הסטטוס קוו ולא משנה אם מדובר בשינוי במערכות יחסים, שינויים בגוף, שינויים במחשבה או שינויי בדברים "גשמיים" יותר כגון עבודה, בית, מקום מגורים, אוטו, פקקים בכביש, התכנה, השלט של הטלוויזיה, וכדומה. שינויים ידועים כגורמי סטרס גדולים ביותר בחיים שלנו. אז מה עלינו לעשות?

אני סבור שקודם-כל כדאי לנו להבין היטב את עצמנו ואת ה"רתיעה שלנו משינוי" ואז להיכנס לרזולוציה באיזה שינוי מדובר- יש המון אפשרויות. גם שמזיזים לך את הגבינה, שמו יותר מדי פלפל בסלט שלך או השכן חנה את רכבו קרוב מדי לבית שלך, יש לנו אותו מגנון- שינוי קרה- מה עושים?

כמובן, יש שינויים גדולים ומשני דרך בחיים כגון מוות  מחלה, זקנה, ועוד כמה מהסוג הזה, ויש שינויים שבכלל לא שמים אליהם לב. אך הדבר שנראה לי מאוד חשוב לזכור הוא שהdefault  שלנו הוא תמיד יהיה להשאיר את הכל במקומו ולא להתעסק איתו עד שאי אפשר אחרת. זה כבר מסוכן...

אהבתי את האמרה של אצ'יסון מאוד. הוא חילק את העולם לשניים- דבר שתמיד מעוות את המציאות אבל עוזר לנו להתמקד. להתמקד במה? שהאתגר שלנו הוא  במוח, לפתוח אותו, ללמוד עוד על ה"צד השני", על הדעה והחוויה של השני, לשאוף להיות במצב של למידה הרבה לפני שהלכנו בתוך שניות למצב של "הגנת הבית". כי המציאות אינה עומדת במקום אלא זזה לנו דקה אחר דקה- אין לנו ממש שליטה על רוב הדברים.

אנשים רבים ישנו את מה שצריך לשנות רק כשזה כבר "מאוחר מדי". זה חבל, באמת חבל. בין הלב השבור וה"הארה" נדמה לי שיש מרחב גדול מאוד שאפשר לפעול בו. הרי אנחנו צומחים ומתפתחים דרך שינוי וטוב נעשה שנרגיל, נכשיר ונתמחה במה שאנחנו עושים כל הזמן בלאו הכי-שינוי!

 ​

​קודם קשה, אחר-כך קל

"All things are difficult before they are easy.”

 Thomas Fuller

כולנו מכירים את התחושה שאתה עושה דברים בפעם הראשונה הכל נראה נורא, נורא קשה.
הרבה מאיתנו מתייאשים ועוד לא ממש התחלנו.
אני זוכר כילד שתמיד היה לי קשה כמעט בכל דבר ביום הראשון, בשבוע הראשון, בצעדים הראשונים.
האם ברחתי?נו...כן, בוודאי! לא תמיד, כמובן, כי למדתי אי-שם בדרך שדברים טובים לוקחים זמן להתבשל ולבשל.
לא תמיד הייתה לי הסבלנות לכך (ובשבילי זה תהליך in progress גם היום בגילי המופלג), אבל למדתי את הלקח.
אפילו התחלתי לאהוב את התהליך הזה, ההרפתקה ששי בכל שלב, כל פיסת מידע, כל כישלון שהופך לניצחון.
אני חושב שזה שיעור טוב ללמד את הילדים שלנו- איך "לבנות מדינה" ולא רק לקבל אותה קומפלט.

האתגר האימוני של החיים כאן הוא ברור: במה אנחנו מתמקדים- בקושי של ההתחלה או בידע שנוכל להתגבר עם הזמן, עם עזרה ועם שיתוף פעולה?

בהתחלה קשה.
מי יהיה שם בשבילנו להזכיר לנו מה קורה בהמשך?

הדלת שנסגרת, הדלת שנפתחת

"When one door closes, another opens; but we often look so long and so regretfully upon the closed door that we do not see the one which has opened for us."

Alexander Graham Bell

אני מניח שכולנו כבר ראינו את ציטוט הזה וגם הרבה פעמים.
אתם יודעים מה? אני מוכן לראות אותו עוד הרבה מאוד, כי כל פעם שאני רואה ומשתהה בו אני מרגיש את עצמי מפליג למקומות חדשים. 

מקומות של השראה.

אלכסנדר היקר שלנו היה אדם מיוחד במינו, המציא לנו את הטלפון תוך כדי עבודה כמורה לילדים חירשים. דרכו לא הייתה קלה: מתו לו שני ילדים בגיל צעיר, שני אחים ממחלות, ספג והתגבר על כישלונות רבים בדרך להצלחה הגדולה.

אפשר להבין מאיפה באה לו האמרה המקסימה שלו. אפשר להרגיש את הדלתות האלה ממש.

הדלת  היא מטפורה מלאת- עוצמה. הדלת גם פותחת וגם סוגרת. גם שומרת עלינו וגם מרחיקה אותנו. וכשהיא מסתובבת תמיד ניתן לראות שמחושך יוצא אור, ומאור יוצא חושך.

​​

דלת היא הזדמנות. אך כמו שבל אמר, ההזדמנות עצמה היא לא מספיקה.

צריך גם לדעת להסתכל ולהבין מה רואים. 

זה כבר תלוי בנו.

​תרגיל מומלץ: "דף ההצלחות שלי"

השבוע השתתפתי בסדנה שנתנה לי טיפת מרץ לשתף בכלים שונים באימון אישי ועבודה קבוצתית.
הנה תרגיל אחד שאהבתי.
כמו רוב התרגילים שאני "לומד" כבר הכרתי אותו אבל הספקתי גם לשכוח מקיומו.
אז הנה אחד: כתבו על דף אחד בשתי דקות רשימה של הצלחות-כישורים-תכונות טובות שלכם.
תגבילו לשתי דקות ותנו לעצמכם לעוף על זה בשטף ללא ביקורת ותיקונים. לכו על זה- רק 2 דקות!

למה זה טוב?
מה זה מלמד?
את זה תגלו לבד.
רק אוכל להגיד לכם שראיתי שבקבוצה של 12 איש היו כל מיני דברים שנכתבו ולא נכתבו, קצב כזה ואחר, תחושות כאלה ואחרות.
ברגע שהרשימה בידכם אפשר גם להתחיל ללמוד גם מה אחרים רואים ואומרים.

רוצה לסיים באמירה פשוטה: היכולת שלנו להשפיע לטובה על אחרים, לסייע, להעצים ולקדם אותם קשורה ישירות ביכולת שלנו להכיר בתכונות החשובות וההצלחות שלנו.
תנו לזה קצת מחשבה.

תהנו ותפיקו!​

האם הקול שלך הוא הקול שלך?

אנחנו שומעים הרבה את הביטוי, "תלך עם הבטן", "לך עם האינטואיציה שלך", ועוד דברים מהסוג הזה- מישהו בכלל יודע מהי "נוסחת הבטן"?

אני מוצא שאנשים רבים פשוט אין להם מושג מה זה "קול פנימי" ומייחסים את האיבר שקוראים לו "בטן" לדבר אחד בלבד- אכילה- ופעילות אחת- לדבר על איך מורידים אותה.

הביטוי "הקשבה לעצמך" הוא מדהים בעיני רק אני בספק אם רובנו באמת יודעים מה זה אומר בכלל.
אני מוצא שמרבית החלטותינו, ולא לדבר על דעותינו, הן בסה"כ תולדות של הקולות החזקים של אחרים, הדעות החזקות של אחרים, החינוך המושרש, החברה ה"שופטת", וכוח הפחד לתקוע אותנו כי יותר גרוע אולי במקום-דעה- עמדה השנייה ה"לא ידועה".

יש את האנשים שלא מקשיבים לאף אחד ועושים "מה בראש שלהם".
לדעתי, הם די מעטים. ויש את אלה ששואלים ומתייעצים עם כולם.
אני חושב שאני בא משם, אולי עדיין טועה לכוון הזה יותר ממה שהייתי רוצה להודות לעצמי.
מאוד מעניין אותי מה אנשים חושבים לגבי הדברים שאני מתלבט בהם.
הם לא מעטים.
אך למדתי בעשור+ האחרון לשאול פחות ואז ליהנות מפחות רעשים בראש שלי.
תמיד מעייף אותי האנשים האלה שתמיד יודעים כל דבר על כל דבר.
אז למה אני שואל אותם אתם שואלים? זאת שאלה מצוינת!

לא פעם אנחנו מקשיבים למי שזעק הכי חזק והכי קרוב לאוזן שלנו.
האחרון לוקח.
שימו לב לתופעה המוזרה הזאת, אנחנו לא פעם מחליטים על דברים חשובים לפי מי שצעק אחרון.

הקשבה פנימית, ה"קול הפנימי", ה"בטן" המפורסמת זה משהו אחר לגמרי.
זה להכיר את עצמך מעבר לכל הדעות, קורות החיים שכתבת, מעבר לדימוי שאתה כל-כך קשור אליו ומעבר ל"מה יגידו".
זה לוקח קצת עט חפירה, תהליך טיפה-לה ארוך יותר (אבל לא ארוך כמו מסטיק), מודעות מוגברת והרבה, הרבה רצון.
הרבה רצון להיות נאמן לעצמך.
עכשיו זה ביטוי שכובש את ליבי תמיד- "להיות נאמן לעצמך"! Music to my ears…

“If you don’t design your own life plan, chances are you’ll fall into someone else’s plan. And guess what they have planned for you? Not much.” ~ Jim Rohn

אתה הרבה יותר מהדעות שלך!

"When you change the way you look at things the things you look at change."

​(Max Planck)

 

כשהייתי בן 23 שמתי תרמיל על הגב ויצאתי למסע שעבר דרך הרגליים אבל בעיקר דרך הראש והלב.
הייתי כבר אחרי עלייתי ארצה, אחרי תואר ראשון, אחרי שרות צבאי, עם סקרנות עצומה לבדוק דברים עבור עצמי.
אמרתי לעצמי שצריכים קודם "לרוקן את התרמיל שכבר על הגב" ואז להוסיף דבר דבר רק אחרי שבדקתי וחקרתי אותו עבורי באופן אישי.
חשבתי שזה יהיה מין מסע אינטנסיבי כזה שאעשה ואז אוכל לעבור הלאה בחיים, כמו שאומרים. אבל זה נמשך קצת יותר.
כמעט חמש שנים. רציתי לברר עם עצמי כל "כותרת של זהות" שסחבתי על עצמי מאז שזכרתי את עצמי: למשל, יהודי, ציוני, ישראלי, אמריקאי, דתי, חילוני, שמאל, ימין, מקצוע כזה או אחר (וזה ממש לא ידעתי), דימוי עצמי כזה או אחר, וכו, וכו' הרשימה ארוכה.
מסע מרתק זה היה.... אמרתי היה? הוא ממש לא "היה", וזה גם מה שגיליתי, הוא כל הזמן מתהווה, בין אם ארצה או לא ארצה...

גיליתי לעצמי שאין לקחת יותר מדי ברצינות את כל ה"דעות" האלה שהיו לי או שיש לי גם היום.
כי מה זאת דעה אם לא תולדה של הרבה מאוד השפעה, חינוך, ניסיון, חיי חברה, למידה ועוד כמה וכמה דברים.
אדם יכול לשנות את דעותיו אלפי פעמים אם רק האגו שלו יוכל לסבול את זה.
הרי אנחנו מאוד קשורים ל"זהות" שלנו, אבל מה לעשות ש"זהות" היא דבר הרבה יותר נזיל, רחב, משתנה ממה שהיינו רוצים לחשוב?

אני מניח שדברים מסוג אלה עלולים ממש לעצבן מישהו "רציני".
כמו האמירה של הקומיקאי הדגול גראוצ'או מרקס שפעם אמר, "אלה עקרונותי. אם אתם לא אוהבים אותם אז יש לי עוד."
אך לא זו כוונתי. אני פשוט למד מתוך התבוננות על חיי והעולמות והמקומות שנפל בזכותי לחוות אותם שאין כמעט דבר שנשאר איתן ויציב ולא עובר שינוי נונ-סטופ .
כולל הדעות שלך והדעות שלי והדעות של השכן ההוא והמדינה ההיא.

הנה תרגיל נחמד, עשיתי אותו קבוצות שהנחתי וגם באימונים אישיים.
קחו כל נושא, רשמו לפניכם את ה"צדדים" או את ה"עמדה" של כל צד וצד.
תנסו להציג את הנושא הזה מנקודת מבט של הצד שאתה ממש לא תומך בו בשיחה של כמה דקות.
תרגיל זה עדיף לעשות עם עוד אדם או שניים. תלכו עם ה"דעה שמנגד" כמה דקות ותראו מה יצא לכם ומה תרגישו.
למעשה זה יופי של תרגיל לעשות עם ילדים, אולי אפילו עשיתם אותו בתנועת נוער?

התרגיל הוא יפה כי הוא מדמה את החיים. הדברים "משתנים" ברגע שעוברים לצד השני והולכים קצת בנעליים של האחר.
כי גם אתה וגם אני יודעים שזה הרבה יותר מ"תרגיל".
אז, בבקשה, בואו נזכור את זה בפעם הבאה שנתחיל להתלהם על משהו, להתעצבן על מישהו ולהתאכזב ממנו, ממנה ובכלל מהחיים שלא נתן לנו בדיוק את מה שרצינו...​

a