לא הייתי כותב פוסט כזה אם לא הייתי קורא משהו בנושא הזה ב Fast Company.
הסיבה שלא הייתי כותב משהו בנידון כי פשוט הייתי מרגיש לא נעים עם זה: לי אין שום בעייה, בדרך כלל, לקום מוקדם.
מאז ומתמיד, גם כילד אני זוכר את עצמי קם לפני כולם ומתגנב לחדר הטלוויזיה ופותח את התכניות השונות של הבוקר.
שעות הבוקר הן השעות שלי: להליכה, לקריאה, לכתיבה, למדיטציה, ליוגה... כמובן לא הכל ביחד.... לא יודע מה הייתי עושה בלי הבוקר הזה, זה הזמן שהמוח שלי פשוט ערני, נקי, ממוקד.
אז יבואו כל שאר האנושות ויגידו- "בסדר, לך זה קל, אבל בוא נראה אותך עובד ב 2300 או 2400?!"
והתשובה היא שאני ממש לא מתפקד אז, גם קצת לפני זה אני כבר לא אותו בן אדם. אם כן, מה כבר אמרתי- יש כאלה ויש כאלה, נכון? No big deal...
אבל כנראה שלא. כנראה שבכל זאת החלק של האנושות שלי- בפוקס, כנראה- נמצא על הצד היעיל יותר, המספיק יותר, אפילו הבריא יותר.
יש משהו בשעות הבוקר שאני לא מוצא את זה בשאר היום, אבל נכון, אני לא האדם הנכון לשאול. אני נזכר איך שהנזירים הבודהיסטים קמים ב 3:30 או 4:00 במנזר להתחיל במדיטציה, איך חודש הסליחות ביהדות גם מתחיל בשעות דומות, וכו'... אני יודע שחברי- "אנשי הלילה"- לא יאהבו את זה אבל כנראה שיש משהו בבוקר שהם מפספסים.
אני יכול להגיד כמאמן, שכל פעם שאימנתי חבר'ה להכניס את פעילות הגופנית לשעות הבוקר בדרך-כלל זה עבד וזכיתי לשמוע מילים כמו "איזה שינוי! הספקתי הרבה יותר במשך היום".
בשבתות אני נמצא בדרך-כלל בהליכה על חוף הים. יש שם הרבה אנשים.-אבל לא כולם.
אשתי, למשל, בחיים לא תראה אותה שם. עדיין השאלה עומדת בעינה: מה יקרה אם תקום שעתיים קודם במשך שבוע? איך זה ישפיע על היום-יום- התחושה? ההספק? מצב הרוח?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה