יום ראשון, 11 בדצמבר 2011

הלו! Give me money!?


אחד הדברים המעצבנים ביותר שחוויתי כמטייל זר באתיופיה זאת התחושה שאני מזוהה כ"בנק מתהלך על שניים" לילדים כה רבים ברחובות.  התופעה ידועה, כי היא לא ייחודית לאתיופיה אלא נמצאת במקומות רבים בעולם היכן שהתיירות עדיין חדשה יחסית והפערים בין המערביים שמגיעים לטייל במקום והמקומיים העניים הם כה גדולים.
וזה הולך משהו כזה:
אתה הולך ברחוב ופתאום מתקרבים אליך ילדים מכל הגילאים, (התוודעתי גם לילד בן 4!), מתקרבים ולוחשים (או לא לוחשים) באנגלית שבורה:
Give me money?
Give me one pen?
You give shirt? Shoes? Jacket? Chewing gum
ילד אחד היה פורה במיוחד: " יש לך ספר תרגילים לאנגלית לכיתה ו' לתת לי"?
עוד ילדה ביקשה ממני לתת לה את המפה של העיירה שהיתה ביד שלי.
הפעילות הזאת היא לא בדיוק נתמכת על ידי כל המבוגרים, אבל ללא ספק חלק מהם כן בעניין.
זה נע בין כאילו חמוד לבין "אסטרטגיה משפחתית" שלמה.
חייבים לציין שראיתי גם 2 זקנים מתעצבנים על הילדים ה"קבצני-דלוקס" עד כדי כך שהבריחו אותם באיומי מכה עם המקל ביד!
אפשר להבין את התופעה ויש מקרים שלגמרי בסדר לתת לילד שאין לו יותר מדי.


אבל יש גם מקרים כמו זה שחוויתי:
אכלנו ארוחת צהריים בטבע, סנדוויצ'ים שהזמנו בבוקר בבית המלון, שני ילדים שהסתתרו מאחורי השיחים קראו לי "מיסטר מיסטר!" ואז סימנו שהם רעבים ורוצים מהאוכל שלנו.
היה קשה לעמוד בדבר הזה, מה גם הילדים היו יחפים (תופעה מאוד נפוצה בכפר), אז נתנו להם חלק מהאוכל....כעבור חצי שעה סיפרנו למדריך שלנו על זה: "באמת? אני מוכן להמר שהם בכלל לא אכלו מהאוכל שביקשו, הם רגילים לאוכל המקומי שלהם ובטח זרקו את זה!".
וכעבור כמה דקות הגיעו שוב אותם הילדים למקום שבו ישבנו עם המדריך. כשהוא שאל אותם אודות חלקי הסנדוויץ, מה אתם חושבים היתה התשובה? נכון, זרקו את זה בשיחים...
יש לזכור שיש פה גם אלמנט של "משחק עם הזרים": האתגר לילדים האלה הוא לראות כמה יכולים לקבל מהזר המזדמן.
משאיר בי טעם רע.
משחק כזה בסופו של דבר משפיע על ההתנהגות ומטפח תלות וחוסר מוטיבציה.

לא נשנה את העולם, ככה זה, יכול להיות יותר גרוע...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה