מה זה חיים ומה זה תוחלת חיים?

Don't try to add more years to your life. Better add more life to your years. ~ Blaise Pascal

בימים אלה, כשאני מתמודד יותר ויותר עם מענה, התייחסות, טיפול ולדאגה להורי הקשישים, וגם מנסה בציפורניים לשמר, לקדם, לפתח את תחום עבודתי ושאר החיים, אני לא יכול להימנע מלהתבונן ולתהות לגבי המשפט החכם הזה המיוחס לפילוסוף, ממציא והמתמטיקאי הצרפתי פסקל, שחי בערך לפני 500 שנה.
אתם מבינים, לפני 500 שנה!
עד איזה גיל כבר הגיעו אז שכבר דיברו על תוחלת החיים!
מי היה מדמה לעצמו אז שהיום יעברו את גיל התשעים בלי הרבה בעיות... ועם כל-כך הרבה בעיות שהלב כואב ודואב...

איכות החיים, איכות שבחיים, היא כל-כך שונה מתוחלת חיים. לתוחלת חיים יש לנו כל-מיני פטנטים, טכנולוגיות, הרגלים ומומחים, אבל מה עם איכות החיים?
כמה אנחנו באמת משקיעים לקדם את האיכות שבחיים, המהות שבחיים, במיוחד כשהשנים עוברות ונדמה שהעולם פחות ופחות מתעניין בנו, אם הוא בכלל רואה אותנו.
תחושתי העמוקה: לא מספיק, לא מספיק, ממש לא מספיק...

​​

ההרגלים שלנו= והחיים שלנו?

Chains of habit are too light to be felt until they are too heavy to be broken.

(Warren Buffett)

כשאני מסתכל על זה מבלי יותר מדי מרחק של זמן (וזה היה רק לפני פחות משבועיים), אני כבר נדהם מההישג שלא יכולנו להעלות על הדעת רק לפני כמה חודשים- הצלחנו! הצלחנו להעביר את הורי היקרים, בני 93 + 87, להעביר אותם מביתם בירושלים של 35 שנים לדירה חדשה ו"רגילה"- לא דיור מוגן-  5 דקות מהבית שלנו בקדימה-צורן! 

לא רק שהעברנו אותם, אבל לדירה חדשה לגמרי, כשזה עוד לא עובד וזה לא מחובר וזה ממש לא יודעים איך להפעיל..., הבאנו מטפל עובד זר הודי מקסים "שהגיע עם הבית החדש" שגר איתם 24 שעות...הכל חדש, שונה, ללא תקלות של ממש אפילו לא אחת.. והם?

הם, כדרך הטבע, די בהלם אבל לאט לאט, ואני מדגיש את המילה לאט, גם הם מוצאים את עצמם מחדש.

אז מה קרה פה בדיוק? על זה אני יכול לספר גם ב10 עמודים, אבל אני אעשה את זה קצר הרבה יותר, עם תובנות לחיים, או כך אני מקווה... הורי לא צעירים, הזיכרון כבר לא משהו אבל הרוב שמור ועובד, מה שחשוב לי להבין כשאני מתבונן בתהליך הזה הוא עד כמה אנחנו- כולנו, לא רק הורי הקשישים- כולנו חיות של הרגל אחרי הרגל! עד כמה אנחנו הולכים לאיבוד שמזיזים לנו את הגבינה, ולהורים שלי היזזנו מקרר מלא גבינה, עד כמה אנחנו חיות שלומדות תבנית זו או אחרת והולכים לפיה, מחפשים את התלם והולכים בו. 

אז מה רע בזה? הרי ככה אנחנו לומדים כל דבר, מצחצוח שיניים, איך לדבר, איך לאכול, איך להדליק את הטלויזיה, איך לעבור את הכביש, וכו', וכו'.

הרגלים הם חשובים ונחוצים אבל גם היכולת לשנות הרגלים היא נחוצה. כי כל החיים משנים לנו הרגלים בלי לשאול אותנו בכלל, אם זה בכביש, בבית, בעבודה, בגוף, שינוי ההרגלים הוא שינוי בחיים והוא צריך לחיות יד ביד עם הצורך שלנו בהרגלים. 

לפי תורת המזרח, ספציפית יותר לטאויזם שאמנות הטי צ'י ינקה ממנה רבות, החיים החיוניים קשורים ביכולת להיות כמו עץ הבמבוק ולא להתנגד לרוח שהיא נושבת אלא להתגמש, להיות כמו מים שזורמים עם ומסביב כשנתקלים בדברים בדרך. 

כך אני מאמין שטוב לנו לחיות, אין ספק שככל שאנו מתבגרים ומזדקנים בחיים יותר חשוב להפנים את "כוח הגמישות" והכוח לחיות ולהתאים את עצמנו כשמזיזים לנו את הגבינה ומשנים לנו את ההרגלים. ולא רק למבוגרים ביננו...

יחי ההרגל וגם ה"אנטי-הרגל", לשניהם מקום מהותי בארגז הכלים של החיים! 

אני מאחל שנים טובות ובריאות להורי היקרים, ולכל אדם שקורא את המילים האלה וחושב גם הוא על ההרגלים שבחייו.