מספיק עם "משטרת הסוכרת"

סיפור אמיתי, ישבתי במסעדה  לידי זוג מבוגר, אפשר להגיד גם קשישים, שהתיישבו אחרי שלקחו "מנה אחרונה" מהbuffet .
היא הביאה לשולחן מלוא-טוב של עוגות ופרות, וגם צלחת קטנה של מקלות גזר, והוא נעבעך, ישב וחיכה לה.
האישה אמרה בסבר-פנים קשות: "אתה יכול לאכול רק את מקלות הגזר האלה, אתה יודע שהסוכר שלך נורא גבוה".
הוא הסתכל עליה ואמר: "באמת? את לא תגידי לי מה לעשות..." ותוך שנייה העוגה היתה בפיו ועוד אחת בדרך.... והיא אמרה: " מה איכפת לי שתהרוג את עצמך, אתה לא מעריך את מה שאומרים לך!"

מוכר לכם, נכון?
"משטרת הסוכרת" נמצאת בכל מקום בעולם, בכל שכונה ובכל רחוב.
הם בדרך כלל האנשים הכי קרובים לך, בן או בת-זוג, ילדים, אחים ואפילו חברים קרובים.
הם בדרך-כך מתכוונים רק לטוב, כואב להם לראות אותך לא בריא, מתוסכלים ומתוחים...אבל...מה זה משנה, כי בסופו של דבר התוצאה לא משתנית, אף אחד לא אוהב שמשתלטים לו על החיים, שגונבים ממנו את האוטונומיה להחליט החלטות.
זה אתגר לחנך את הקרובים ביותר שיעזרו לך בדרך חיובית, כי הם צריכים הדרכה, תמיכה וחיזוק...
משטרת הסוכרת היא יחידה מאוד חלשה, בסופו של דבר, יש דרך יותר טובה: היא מתחילה בידע נכון, בכלי- עבודה מעשיים, הרבה העצמה, תמיכה ומיומנות בניהול עצמי.
זה אפשרי....אין לנו ארץ אחרת...