לעולם לא אשכח את השיתוף של הסוכרתי סוג 1 במאסטרמיינד.
זה היה לפני כ- 7 שנים...
המהנדס הבכיר היה איש סגור, והחוויה שלו בקבוצת מאסטרמיינד היתה חדשה לו- אני זוכר שהוא אמר בהתחלה: "מה פתאום שאדבר על מה שמדאיג או מעסיק אותי בפני כולם?".
ניסיתי להסביר לו שזאת הדרך שאני מציע, ושלפניו היו עשרות ואף מאות אחרים, וכולם הבינו שיש בזה משהו: כשאתה פותח את עצמך לאחר, גם האחר פותח את עצמו לך, ובכך יש לך דברים רבים יותר, פתוחים יותר, וגם את האפשרות לסייע אחד לשני, שאחרת לא היתה.
ואז יום אחד הגיע ה"שיתוף" שלו בקבוצה, והוא סיפר על הקושי שלו לדבר על סוכרת בפני עובדיו וחבריו לעבודה.
עבורו זה תמיד היה נושא "סודי", נושא שהתבייש בו, דבר שבעיניו הוריד את מעמדו בפני האחרים.
רק אחרי שהוא שיתף האמת עלתה מול עיניו: אנשים כלל לא חשבו כך, היתה הרבה תמיכה, פרגון אפילו התרגשות.
וככה זה בחיים. ככל שתסתיר יותר, כך יהיה לך יותר להסתיר- ככל שתספר יותר כך ידעו יותר , וכך תוכל להיות יותר "אתה", טבעי, אותנטי ובעל-עוצמה פנימית.
זה היה לפני כ- 7 שנים...
המהנדס הבכיר היה איש סגור, והחוויה שלו בקבוצת מאסטרמיינד היתה חדשה לו- אני זוכר שהוא אמר בהתחלה: "מה פתאום שאדבר על מה שמדאיג או מעסיק אותי בפני כולם?".
ניסיתי להסביר לו שזאת הדרך שאני מציע, ושלפניו היו עשרות ואף מאות אחרים, וכולם הבינו שיש בזה משהו: כשאתה פותח את עצמך לאחר, גם האחר פותח את עצמו לך, ובכך יש לך דברים רבים יותר, פתוחים יותר, וגם את האפשרות לסייע אחד לשני, שאחרת לא היתה.
ואז יום אחד הגיע ה"שיתוף" שלו בקבוצה, והוא סיפר על הקושי שלו לדבר על סוכרת בפני עובדיו וחבריו לעבודה.
עבורו זה תמיד היה נושא "סודי", נושא שהתבייש בו, דבר שבעיניו הוריד את מעמדו בפני האחרים.
רק אחרי שהוא שיתף האמת עלתה מול עיניו: אנשים כלל לא חשבו כך, היתה הרבה תמיכה, פרגון אפילו התרגשות.
וככה זה בחיים. ככל שתסתיר יותר, כך יהיה לך יותר להסתיר- ככל שתספר יותר כך ידעו יותר , וכך תוכל להיות יותר "אתה", טבעי, אותנטי ובעל-עוצמה פנימית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה