יום שישי, 11 בינואר 2013

אימון אישי: הדאגות לא ממש עוזרות לנו בחיים

"אני אדם זקן וידעתי בעיות רבות בחיים, אבל רובם מעולם לא קרו." (מרק טוויין)

אני נזכר בפעם אחת לפני כעשר שנים שפגשתי בתערוכה סמנכ"ל שווק של אחת חברות הפארמה הגדולות באירופה והתחלנו לדבר על דברים מסוג small talk.
האיש לא היה יהודי אבל הזכיר שפעם התנדב תקופה בקבוץ הארץ.
מהון להון השיחה עברה לכל מיני תחומים והעלנו את השם של אדם מסוים ששנינו היכרנו ,Al Gold ,שעבד באחת מחברות הפארמה האחרות.
הייתי בטוח שהוא יהודי, אותו האיש, כי גדל בניו-יורק, היה לו שם שהיה "באמצע" כזה, אולי יהודי אולי לא, ו"התנהג יהודי".
אז שאלתי את בן שיחי- "מה הוא לא יהודי?", הסמנכ"ל שאיתי  מייד ענה: "Al Gold? מה פתאום! אבל הוא יכול להיות, הוא ממש דואג כמו יהודי".

לא כל-כך ידעתי איך לאכול את זה, ספק אמיתי ספק הערה אנטישמית, אבל דבר אחד זה כן עשה לי, זה לקח אותי פנימה לחשוב "עד כמה אני באמת מונע ומנוהל מתוך דאגות בחיי?"

יהודי או לא יהודי, ישראלי או לא ישראלי, אדם זה אדם ואני גם מזמין אתכם לשאול את עצמכם, עד כמה אתם באמת מונעים ומנוהלים מתוך דאגות בחייכם?

"אם הבעיה יכולה להיפתר למה לדאוג? אם הבעיה אינה יכולה להיפתר , למה לדאוג? " (שאנטי דבה, נזיר הודי בודהיסטי, מאה ה 7).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה