היום היה יום מיוחד.
לקראת יום הולדתה ה 84 של אימי, תיאמתי איתה ועם אחי שהיא תגיע באוטובוס מירושלים לתל-אביב, ואנחנו נפגוש אותה ונבלה איתי יום שלם ביחד בחוצות תל-אביב.
הרבה זמן חשבתי איך אפשר לצ'פר את אימי, שמבלה הרבה שעות בטיפול ותמיכה באבי, שהוא יחסית בריא ודינאמי, אבל בכל זאת, בן 90 ועושה סבבים תכופים אצל רופאים מגוונים.
נפגשנו היום ב 10:00 ועד 18:00 היה פשוט משהו כל-כך שונה שקשה לעכל: הלכנו ברחובות תל-אביב, מזג אויר מקסים, השמש זורחת ומחממת, בתי-קפה, מסעדות, חוף ים, צמחייה, עצים, והעבודה היתה רחוקה מאוד מהמודעות.
פתאום מצאתי את עצמי לבד עם אימי ואחי הבכור לאורך שעות, דבר שלא זכור לי שקרה אולי 35 שנה.
ראיתי כמה הדבר הזה שימח את אימי, כמה שהיתה זקוקה ל"שחרור" קל, שחרור של אוירה, שינוי "אקלים", שחרור מירושלים הכבדה ופינוק בתל-אביב הקלילה.
ואני חושב לעצמי: כמה פעמים אנחנו באמת לוקחים פסק זמן באמצע השבוע, סתם ככה, להנות מהדברים הקטנים של החיים? לדעתי, מעט מאוד...
ולזה קוראים שלטון החופש...
לקראת יום הולדתה ה 84 של אימי, תיאמתי איתה ועם אחי שהיא תגיע באוטובוס מירושלים לתל-אביב, ואנחנו נפגוש אותה ונבלה איתי יום שלם ביחד בחוצות תל-אביב.
הרבה זמן חשבתי איך אפשר לצ'פר את אימי, שמבלה הרבה שעות בטיפול ותמיכה באבי, שהוא יחסית בריא ודינאמי, אבל בכל זאת, בן 90 ועושה סבבים תכופים אצל רופאים מגוונים.
נפגשנו היום ב 10:00 ועד 18:00 היה פשוט משהו כל-כך שונה שקשה לעכל: הלכנו ברחובות תל-אביב, מזג אויר מקסים, השמש זורחת ומחממת, בתי-קפה, מסעדות, חוף ים, צמחייה, עצים, והעבודה היתה רחוקה מאוד מהמודעות.
פתאום מצאתי את עצמי לבד עם אימי ואחי הבכור לאורך שעות, דבר שלא זכור לי שקרה אולי 35 שנה.
ראיתי כמה הדבר הזה שימח את אימי, כמה שהיתה זקוקה ל"שחרור" קל, שחרור של אוירה, שינוי "אקלים", שחרור מירושלים הכבדה ופינוק בתל-אביב הקלילה.
ואני חושב לעצמי: כמה פעמים אנחנו באמת לוקחים פסק זמן באמצע השבוע, סתם ככה, להנות מהדברים הקטנים של החיים? לדעתי, מעט מאוד...
ולזה קוראים שלטון החופש...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה