השבוע לקחתי את עצמי ליום עיון שאורגן בגבעת חביבה על דבר שנראה לי כל-כך בסיסי אבל, לצערי, הוא ממש יוצא דופן: שיתוף פעולה בפרויקטים "של החיים" בין אנשים שהם יהודים ואנשים שהם ערבים במדינת ישראל.
ממש הדהים אותי עד כמה שזה לא קורה אצלנו.... פשוט טפשות וחוסר מודעות, לדעתי, במאה ה21 שנושא שיתוף פעולה הוא כה בסיסי לקיום האנושי.
(ראו הרצאת TED בנושא "The New Power of Collaboration").
הפרויקט שרץ כבר כ 18 חודש, מניח את כל הפוליטיות המובילות לשום מקום לאנשים אחרים (שלא ברור לי מה הם באמת עושים בעניין הזה, אבל זה כבר נושא אחר...), ומתרכז בשני יישובים שכנים- פרדס-חנה-כרכור וכפר קרע- ובפעילות כמו "נשים מבשלות שלום", ערבי בישול משותפים; תיאטרון נוער משותף, פעילות לאיכות הסביבה וחוג וידיאו לתיעוד החיים לגיל השלישי- איזה יופי!
מתוך תיאור המיזם באתר של גבעת חביבה:
" הקהילות היהודיות והערביות חיות זו לצד זו בלא קשר הדדי ובחוסר יכולת לפעול למען קידום אינטרסים משותפים של התושבים בשני המגזרים.
לאורך השנים, נטמעה בחברה הישראלית גישה של פירוד, שלא לומר עימות, בין שני המיגזרים.
מסיבה זו, נושא של עבודה ופעילות משותפת כמעט שאינו קיים בסדר היום הציבורי של החברה הישראלית (ערבית ויהודית כאחד).
מצב זה מוביל לקוטביות ועוינות בין שתי החברות. נוסף לכך, כל קהילה מתגוררת באיזור גיאוגרפי נבדל, אפילו בערים המעורבות.
על אף קשרי עבודה ועסקים, יחסי היכרות אישיים ושיח הדדי, כמעט שאינם קיימים..
מיזם "קהילות בשיתוף", ביוזמת מרכז גבעת חביבה, מציג את הרעיון של שאיפה לחוסן חברתי ע"י מעורבות כל תושביה: ברצונם, יכולתם והמוכנות שלהם לתרום ולפעול למען רווחת החברה בנושאי כלכלה, חינוך, בריאות, תרבות וסולידריות חברתית.
המיזם פועל למען שכנות טובה, וקשר בין התושבים. הוא מאתגר את שתי הקהילות למען יצירת מרקם חיים משותפים במישור האזרחי, ואמור להציג מודל חינוכי אשר יפעל ברחבי הארץ במקומות בהם קיימים שסעים לאומיים ותרבותיים הגורמים חיכוך, אלימות וסבל לכל התושבים.
השותפות הראשונה הפועלת כבר בפרדס חנה, כרכור וכפר קרע, מתאפשרת הודות לנכנותם של ראשי המועצות לפעול לקראת היעדים המוגדרים ולאפשר את הפעלת היוזמה של מרכז גבעת חביבה, בהסתמך על נסיונו רב-השנים בפרוייקטים של שיתוף פעולה ערבי-יהודי.
חשוב לטעת את האמונה במודל, ע"י קירוב הקהילות זו לזו. הדרך לכך עוברת בהפעלת היחידה המשפחתית המשותפת, שהיה הינה אבן היסוד לבניית עתיד של תקוה ופעילות חינוכית. אם נדע להפנות את תשומת לב המשפחה ולהפעלת פרטיה בקרב החברה ולמענה, נאפשר את השינוי לקראת שיתוף פעולה מבורך בין הקהילות הערביות והיהודיות במדינה."
ואני אומר- כל הכבוד!! הלוואי שדברים כאלה פשוטים- שמסתבר אינם פשוטים כלל- יהפכו כל-כך ברורים שאף אחד לא יחשוב לכתוב פוסט כמו שאני עושה כרגע.
העניין כל-כך ברור, ממש לא מתוחכם.
החיים בעצם מורכבים מהרבה מהדברים ה"קטנים" האלה, שביחד שעושים לנו את כל החיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה