האם עוד פעם נגיד "בשנה הבאה בירושלים? עד מתי?

יש לי שתי תשובות לעצמי בנידון, לראשונה, "כן", לשנייה, "עד נשימתנו האחרונה".

תמיד הוקסמתי מה "לשנה הבאה" הזאת שבאה בסוף הסדר, תמיד היה אצלנו וויכוח מתי שרים אותה כי בהגדה של אבי זה היה יותר מוקדם בסדר ובהגדה שלנו יותר מאוחר.
היום זה לא ממש מעניין אותי, הוא יכול להיות גם בהתחלה מבחינתי אבל, מילא, נשאיר אותו בסוף, מי אני שאשנה סדרי עולם של הסדר שכבר רץ מאות שנים.

כילד, ה"לשנה הבאה" היתה עבורי מלאת התרגשות של "ישראל", "עליה", הרפתקה, "משפחה מיסתורית"- סבא וסבתא בירושלים ,שלא ממש הכרתי אותם- ועוד מיליון בני- דודים שלא ידעתי בדיוק מי הם.
כשגדלתי קצת ה"לשנה הבאה" קבלה משמעות הומנית יותר, של שאיפה לשלום, לצדק ויושר בעולם.

היום נראה לי שאני לא שם וגם לא שם.
כנראה זה הגיל, הייתי שמח מאוד להגיד שזה "תבונה", אבל אני לא מכיר שום "מדד תבונה" בעולם ואף פעם לא נבחנתי.
אך היום ה"לשנה הבאה" היא לא פחות משמעותית עבורי, יש בה משהו אישי יותר, פנימי יותר, סוג של בחירה בחיים בדרך בחירה באופטימיות בחיים.
העם היהודי, שכל-כך קשור לעבר שלו- (אולי קשור מדי?), ואני, שבוער בי ללא הפסק הדחף לחקור את העבר, לתעד ולהבין אותו (אולי יותר מדי?), עם התקווה להבין אותו (האם יש סיכוי לכך?), איך העם היהודי ואני מסתדרים עם החיבור הזה גם עם העבר וגם עם העתיד?

הרב דוד הרטמן, מהוגי הדעות היהודים האהובים ביותר, פעם כתב את דברים הבאים:

האמירה "לשנה הבאה בירושלים" היא הצהרה בדבר אמונתנו בעתיד, ביכולתו של המחר להיות שונה מן האתמול.
החיים אינם רק ההווה- העתיד הוא אמיתי!...
סיפור יציאת מצרים מחדיר בנו את האמונה במחר חדש.
החיים אינם מתמצים במחזוריות אינסופית שאינה ניתנת לשינוי.
אם יציאת מצרים היא אפשרית, הרי הכל אפשרי... זה הרעיון של המשיחיות- האמונה שהכל עוד יכול להתהפך מן הקצה אל הקצה, ושבסוף יהיה טוב.

לכן פסח הוא לילה לחלומות נועזים; חזונות על מה שבן אנוש יכול להיות, על מה שהחברה יכולה להיות, על מה שאנשים יכולים להיות, על כך שההיסטוריה עשויה להתהפך.
זוהי משמעות של האמירה, "לשנה הבאה בירושלים"."

לדעתי, לכל אחד יש את ה"ירושלים" שלו, אין אדם שלא נזקק ל"ירושלים", ה"ירושלים" המסמנת תקווה, אמונה בחיים.
אני מוכן להיות מיסיונר של ה"ירושלים" הזאת, להזכיר לעצמי ולהעביר גם לאחרים.

לשנה הבאה בירושלים. לחיים!​