יום שלישי, 12 באפריל 2016

לא לשכוח תיאום ציפיות!

לא מזמן היה לי לקוח, מנהל פיתוח בהייטק, שהתקשה לעמוד על שלו בשיחות עם המנכ"ל בחברה, דבר שהעיק עליו מאוד. המנהל הרגיש שעליו להיות אסרטיבי יותר מול המנהל, שנטה לקבל החלטות בצורה אימפולסיבית, לשנות כיוונים במהירות ללא תשומת לב מספקת (על פי הלקוח שלי) להשלכות של כל סיבוב, שינוי, "רעיון חדש" על לוחות הזמנים של תכנית העסקית של העבודה.
הלקוח ואני דיברנו על כל מיני זוויות של האתגר הניהולי והתקשורתי שלו עד שהיה לי ברור לחלוטין: אין תיאום ציפיות ברור בין המנכ"ל למנהל פיתוח על מה צפוי מהמנהל לגבי "לקיחת עמדה", קבלת החלטות והיישום בשטח.
מסתבר שהלקוח שלי נמנע מלשאול את המנכ"ל את השאלה הזאת באופן כללי והעדיף לדבר על כל נושא לגופו.
משהו בשאלה "מה אתה מצפה ממני?" איים עליו, נתן לו להרגיש חלש, חושפני מדי. הוא העדיף להילחם ב"קרב", להיות "ענייני" ולא "כולל"- ה"ענייני" בעיניו שידר "רצינות" וה"כולל וההוליסטי", "חולשה".

בסופו של דבר- אחרי הרבה זמן- היתה שיחה  ביניהם על תיאום הציפיות וכמובן מה הלקוח שלי חשב לא היה בדיוק נכון וגם לא בדיוק "לא נכון".
השאלה קצת הפתיעה את המנכ"ל וגרם לו לחשוב ולהתבונן מעט ביחסי האנוש שלו, בתקשורת שלו, ובעצם, כל הדבר הזה שנקרא "תקשורת והפנמה". היחסים ביניהם השתפרו.

בקשה לתיאום ציפיות איננה דבר "רך" ואיננה דבר חלש, נהפוך הוא, היא משדרת בגרות, רצינות ומקצועיות, כאשר נעשה במינון הנכון, במקום הנכון עם האמונה הנכונה בערכו של כל אדם במערכת התקשורתית והאנושית.

אל תוותרו על תיאום ציפיות- לא בעבודה ובכלל בחיים. תשימו לב לדבר הזה ואיך הוא יקפיץ גם את שיתוף הפעולה, גם את המוטיבציה וגם את האווירה הכללית במקומות והמצבים השונים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה