אדם, עשה לך חבר!

לאחרונה אני מוצא את עצמי מבלה יותר ויותר זמן עם אנשים מבוגרים ממני בהרבה, קשישים, בעיקר בני משפחה- הורים ודודים- אבל גם אנשים שלא בני משפחה.
קשה לי להשתחרר מהצער שעולה בי כשאני רואה עד כמה אני מגלה שהקשישים האלה אינם נמצאים בקשר תכוף עם חברים וידידים. או שכבר אין להם אותם (נפטרו), או שהעיסוק במשפחה, קריירה והגיל הרחיק אותם אחד מהשני לאורך השנים, או שפשוט אף פעם לא היה להם הרבה חברים!

עצוב לי.
עצוב לי לראות מצב כזה כי אני חושב שהוא לא טבעי.במשך עשרות אלפי שנים בני- אדם חיו בשבטים, קהילות, כפרים קטנים, וכיו"ב, מתי בהיסטוריה היו כל-כך הרבה אנשים שחיו לבד? תחושתי היא שזה מצב שנוצר עקב העולם הגלובלי, הכלכלה הגלובלית, הקלות שבה אנשים נעים בחייהם ממקום אחד לשני עקב עבודה, הגירה מרצון והגירה שלא מרצון.

מחקרים רבים מראים שאחד מגורמי הסיכון הגדולים ביצירת מחלות היא הגורם ה"פסיכו-פיזי", דהיינו, סוג של בדידות, ניכור והתרחקות איש מרעהו.
לא צריך להיות מומחה לגריאטריה להתבונן סביבנו ולראות את התופעה הזאת....עצוב!

בעבודתי על עץ המשפחה שלי החובק עולם וארצות יצא לי לשוחח קצרות עם קרובת משפחה יחסית רחוקה בפלורידה בארה"ב (הפינה הדרום-מזרחית ביותר בארה"ב), בגיל 80+ שחייה בדיור מוגן.

איפה הבעל? נפטר.

איפה הילדים? אחד בפינה הצפון מזרחית של ארה"ב ושניים בפינה המערבית ביותר בארה"ב- הרי היא קליפורניה המפורסמת....

תגידו לי, ככה נהגנו להזדקן לאורך ההיסטוריה?

הנושא זורק אותי גם פנימה אל עצמי- כמה חברים אמיתיים (לא מכרים) רכשתי לעצמי בשנים האחרונות? במבט חפוז, אני חושב שכבר 25 שנים לא התווסף למעגל הקרוב שלי שום "חבר חדש" שאיתו אני בקשר תכוף, למרות שיש לי יותר מאלפיים אנשים באנשי- קשר באוטלוק שלי ולא מעט גם בפייסבוק—big deal...

יש משהו לא נכון בדרך שאנו מגדלים את חיינו. עוד לא שמתי את האצבע שלי על זה אבל אני לא מרפה. בינתיים אין לי ספק ש"עשה לך חבר" הוא כוון הרבה יותר נכון ממה שפעם חשבתי...