כאחד שנולד, גדל, התחנך וגם עבד בתוך התרבות האמריקאית הקפיטליסטית- וגם כאחד שעזב את אותה תרבות- אני יכול להעיד עם יד על הלב: תמיד חונכתי לחשוב שמה שחשוב זאת ההצלחה שלי, הקרובים לי, ה"קהילה שלי" ולגבי האחרים...שיסתדרו לבד!
זה לא תמיד נאמר כך אבל זה היה מובן, בעולם התחרותי והאינדיווידואליסטי זה מה שצריכים להצליח, או כך לפחות שדרו לסביבה.
לכן, היה לי מאוד נוגע ללב לשמוע חבר מאסטרמיינד, בעל מספר עסקים, מדבר מליבו על חברו מילדות שהיום מתמודד עם החיים בקושי רב, אפילו מוכן לאבד אותם.
לראות, לחוש ולהגיב לשיתוף כזה בקבוצה היה משהו מיוחד.
חברי המאסטרמיינד ישר הגיבו ונכנסו לעניינים.
כי זה ממש הטבע שלנו, לא הסיפור הזה שסיפרו לי בילדות...
אני חושב שגם העולם שישראלי היום מוכן לסוג יותר אנושי של תאווה להצלחה, לא זאת שייבאנו מאמריקה עם התפוצצות ההיי-טק אבל כזה שרואה גם את האנשים, הערכים והכוח של ביחד, גם בתוך המרק הקפיטלסטי המנחה את חיינו היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה