אני רוצה להפריך איזו הנחה שהרבה מאמנים אוהבים לדבר עליה על מנת לשווק את עצמם, שאני חושב לא מדויקת ואף מזיקה...לכולנו... לא תמיד האימון עוזר למתאמן להגשים את המטרה!
מה לעשות, אנחנו עוסקים בבני-אדם, ובתור שכזה יש כל מיני אנשים שפשוט לא יצליחו לעשות מה שהכריזו שהם רוצים לעשות- ומה הפלא, זה כך בכל מערכת אנושית כגון חינוך, טיפול, הדרכה, ניהול, בריאות, בין היתר.
אך, מצד שני, זה לא אומר שאין ערך באימון הזה!
לדוגמא: הגיע אלי אדם כבן 40, שהקריירה שלו בעבודה היתה מאוד לא יציבה: היה פעם עצמאי, פעם שכיר, עוד פעם עצמאי, ועוד פעם שכיר, ובסוף "התגלגל" שלוש שנים בכובע עסקי שלא ממש הביא כסף.
המתאמן, שנקרא לו "ראובן", חי את ההתלבטות הנצחית: אולי אני יכול לעשות את זה? וגם את זה? או אולי את זה? אבל "תכל'ס", היה אומר," מה ת'כלס יביא לי את הכסף, אני כבר לא צעיר!".
כמובן, שאני כמאמן לא היו לי תשובות בשבילו אבל כן הזמנתי אותו לעשות "תהליך עומק" עם עצמו, לדעת אחת לתמיד מה הוא רוצה לעשות עם עצמו, מוכן לעשות ואיפה הוא חושב שיכול להצליח.
זה לא היה פשוט: היו הרבה התנגדויות, מחסומים של סגירות אישית שהיינו צריכים להתגבר עליהם, דימוי אישי נמוך וחוסר אמונה בעצמו, שבלט לא פעם ולא פעמיים.
אבל...לא וותרנו, דחפנו אותו מחוץ לאזור הנוחות, נוצרו פגישות, החלו תהליכים...בסוף המתאמן החליט לסיים את התהליך אחרי שהוא לבד הרגיש שהגיע לגיבוש בסיסי ושאיתו יצטרך לעבוד לבד קדימה.
שכיר הוא לא יהיה, כך הוא החליט, ויהיה צורך לבנות שיתופי-פעולה עם אחרים על ציר הזמן.
האימון, לשיטתו, עזר לו בהבהרה של הדרך, בראי שהוצב מולו, הוא לא עזר לו לפתור את הבעייה...
שנינו הסכמנו בכדי לפתור את הבעייה יהיה צורך לעשות כמה וכמה דברים לא היה ביכולתו לעשות בשלב הזה.
זאת דוגמא של אימון שהמטרה לא מושגת אבל יש פרות למתאמן,
יש תובנות, יש את מה שנפסל ומה שלא נפסל, דברים חשובים בפני עצמם.
האימון הוא תהליך אנושי של עוצמה- הוא איננו תהליך של הנדסת מטרות מדודות: יש לנו עסק עם בני- אדם...
צריכים לדעת, לקבל ולתאם את הציפיות בהתאם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה