אוי כמה שאני אוהב את התמונה והציטוט הזה!
בעיני זאת ההתגלמות מה שקוצ'ינג אמיתי אמיתי צריך להיות- ודברתי על זה רק הבוקר בשיעור שנתתי בקורס לאימון אישי- אנחנו צריכים להוביל את העולם בראייה של הפוטנציאל שקיים בכל רגע ורגע בחיינו ובחיי המתאמנים שלנו.
מה שחסר כל-כך, אני מרגיש, הוא החיבור הזה בין המציאות ה"לא מספקת" לעולם ש"יכול להיות"...
ובכך, אנו המאמנים מחזיקים את הלפיד של האדם ושאיפותיו מול כל המבול של ה"אני לא יכול", כל השיטפון הזה של עולם שמחזיק אותנו קטנים, מבוהלים, בינוניים, משועממים, צייתנים ופאסיביים.
אנחנו מצד אחד, ומצד השני כל ה"מה יקרה אם..." של סוכני הביטוח, עורכי- הדין, מנהלי החשבונות, מנהלי בנק, וכל החברה שהם גם קצוענים אך לא מעט זורעי ומטפחי הפחדים גם יחד...
האמא הפולניה והאב הפולני- ולא חשוב מאיזו עדה- המורה הזאת מהחטיבה שלא שכחנו אותה למרות כל השנים שאמרו עלינו "יש לנו פוטנציאל מבוזבז"....אנחנו מנגד...
אנחנו המאמנים של העולם חייבים להחזיק את הלפיד של ההשראה, שכן, יכול להיות גם אחרת!
It is never too late to be what you might have been (George Eliot)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה