לפני שנים רבות, כמה עשורים לפני שהעולם בכלל דיבר על העולם שקוראים "קוצ'ינג", נדרתי לעצמי נדר שכשיופנו או יבואו אלי אנשים להתייעצות ולעזרה אעשה כך שלא יעזבו אותי בלי לקבל לפחות דבר אחד מוחשי לקדם את עצמם בדרכם.
סתם ככה, כדרך חיים, להוקרה לאנשים שעזרו ועוזרים לי ב"מסעות" השונים שלי, ללא אינטרסים וכל המערבולת האנושית של "שמור לי ושמור לך"- ממש לא שם.
אני חושב שהייתי נותן לעצמי ציון "עובר" בדבר הזה, אבל לא הרבה יותר מזה, כי לא תמיד יכולתי לעשות הרבה ולא תמיד הייתי מספיק קשוב כמו שיכולתי להיות. אני ממשיך לנסות...
ואכן, גם לי יש את הציפיות ש"הם" יעשו כלפי באותו כוון, לאו דווקא אותה מידה, במיוחד באותם "רגעי התקרבנות" שישנם לכולנו מפעם לפעם, "אוווף, למה שלא יפתחו לי איזו דלת, ירימו עבורי איזה טלפון, יתנו לי איזו הזדמנות להראות...". אבל כולנו יודעים שאין "הם", העולם לא בדיוק עובד ככה אחד מול אחד, יש כנראה סוג של הוויות גומלין ואני חש שהוא מאוד מעבר ליכולתי להבין בדיוק איך זה עובד.
צריך להתעורר וליזום כל פעם מחדש ואז אולי יזוזו כמה דברים, הרצון הפנטזיונרי הזה שאנשים יקחו זמן ומאמץ ו"יסדרו לנו את העניינים" הוא באמת קצת ילדותי, אידיאלי, ולא ממש מקדם אותנו מי יודע מה.
דווקא משום כך כל –כך נפעמתי מהפגישה שהיתה לי אתמול עם "ד' ", פגישה שגרתית של היכרות עם אדם נחמד, מנהל בכיר בהיי-טק, שהכרתי בסדנא משותפת.
ממש לא באתי "נזקק מדי", לא היתה לי אג'נדה ספציפית, רציתי להכיר אותו יותר כי התרשמתי ממנו אבל לא ממש הכרתי אותו לעומק.
כבר מההתחלה היתה מוזיקה אחרת. לא חשוב על מה דברתי, ד' הגיב מייד עם יוזמה לעזרה ולקידום העניינים.
לא מצליח להעביר זכרונות לסמארטפון? ישר לקח אותי מאדם לאדם במשרד שיכול היה לתת לי את הציוד והשרות- בסוף שלא נמצא, הרים טלפון וחיבר אותי עם חברה בראשון לציון שפתרה לי את הבעייה...
"צריך מקומות שבהם תוכל להרצות?" ישר, הורם הטלפון, תיק תק, 3 אנשים שאיתם אהיה בקשר....
מחפש להרחיב את האימון שלי בשת"פ? הוא מכיר את ....ואת...ואיך לא, ישר הרים את הטלפון...
"מאסטרמיינד? נשמע מדליק, אני בא להתנסות!
"רגע, רגע, תן לחשוב....רשום את השמות האלה, חפש אותם בגוגל ואז תחזור אלי ואני אחבר ביניכם..."
ישבתי "מוכה-הלם", כמה זמן לא זכיתי לדבר כזה, ואתם יודעים מה? למרות שתוצאות הן חשובות, הדבר החשוב באמת הוא אינן התוצאות אלא הנכונות.
הנכונות האנושית, להפסיק להיות מרוכז בעצמך, להיות קשוב וגם פעיל לעזור לאחר, להתגבר על כל המחסומים הנפוצים של "לא נעים לי", "מה יקרה אם זה לא יסתדר", "אני עוד לא בטוח", כי פייר? הדברים האלה הם בסוף כולם קשורים לאגו, לאגו שלנו, ולא לשום דבר אחר.
זאת נתינה, נקודה.
חז"ל מלמדים, "עשה לך רב", אז קדימה יש לי רב. רב ד' נתינה. יש לי ממי ללמוד, יש עוד הרבה ללמוד. תודה על השיעור החשוב ד'!
סתם ככה, כדרך חיים, להוקרה לאנשים שעזרו ועוזרים לי ב"מסעות" השונים שלי, ללא אינטרסים וכל המערבולת האנושית של "שמור לי ושמור לך"- ממש לא שם.
אני חושב שהייתי נותן לעצמי ציון "עובר" בדבר הזה, אבל לא הרבה יותר מזה, כי לא תמיד יכולתי לעשות הרבה ולא תמיד הייתי מספיק קשוב כמו שיכולתי להיות. אני ממשיך לנסות...
ואכן, גם לי יש את הציפיות ש"הם" יעשו כלפי באותו כוון, לאו דווקא אותה מידה, במיוחד באותם "רגעי התקרבנות" שישנם לכולנו מפעם לפעם, "אוווף, למה שלא יפתחו לי איזו דלת, ירימו עבורי איזה טלפון, יתנו לי איזו הזדמנות להראות...". אבל כולנו יודעים שאין "הם", העולם לא בדיוק עובד ככה אחד מול אחד, יש כנראה סוג של הוויות גומלין ואני חש שהוא מאוד מעבר ליכולתי להבין בדיוק איך זה עובד.
צריך להתעורר וליזום כל פעם מחדש ואז אולי יזוזו כמה דברים, הרצון הפנטזיונרי הזה שאנשים יקחו זמן ומאמץ ו"יסדרו לנו את העניינים" הוא באמת קצת ילדותי, אידיאלי, ולא ממש מקדם אותנו מי יודע מה.
דווקא משום כך כל –כך נפעמתי מהפגישה שהיתה לי אתמול עם "ד' ", פגישה שגרתית של היכרות עם אדם נחמד, מנהל בכיר בהיי-טק, שהכרתי בסדנא משותפת.
ממש לא באתי "נזקק מדי", לא היתה לי אג'נדה ספציפית, רציתי להכיר אותו יותר כי התרשמתי ממנו אבל לא ממש הכרתי אותו לעומק.
כבר מההתחלה היתה מוזיקה אחרת. לא חשוב על מה דברתי, ד' הגיב מייד עם יוזמה לעזרה ולקידום העניינים.
לא מצליח להעביר זכרונות לסמארטפון? ישר לקח אותי מאדם לאדם במשרד שיכול היה לתת לי את הציוד והשרות- בסוף שלא נמצא, הרים טלפון וחיבר אותי עם חברה בראשון לציון שפתרה לי את הבעייה...
"צריך מקומות שבהם תוכל להרצות?" ישר, הורם הטלפון, תיק תק, 3 אנשים שאיתם אהיה בקשר....
מחפש להרחיב את האימון שלי בשת"פ? הוא מכיר את ....ואת...ואיך לא, ישר הרים את הטלפון...
"מאסטרמיינד? נשמע מדליק, אני בא להתנסות!
"רגע, רגע, תן לחשוב....רשום את השמות האלה, חפש אותם בגוגל ואז תחזור אלי ואני אחבר ביניכם..."
ישבתי "מוכה-הלם", כמה זמן לא זכיתי לדבר כזה, ואתם יודעים מה? למרות שתוצאות הן חשובות, הדבר החשוב באמת הוא אינן התוצאות אלא הנכונות.
הנכונות האנושית, להפסיק להיות מרוכז בעצמך, להיות קשוב וגם פעיל לעזור לאחר, להתגבר על כל המחסומים הנפוצים של "לא נעים לי", "מה יקרה אם זה לא יסתדר", "אני עוד לא בטוח", כי פייר? הדברים האלה הם בסוף כולם קשורים לאגו, לאגו שלנו, ולא לשום דבר אחר.
זאת נתינה, נקודה.
חז"ל מלמדים, "עשה לך רב", אז קדימה יש לי רב. רב ד' נתינה. יש לי ממי ללמוד, יש עוד הרבה ללמוד. תודה על השיעור החשוב ד'!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה