לפני כמה חודשים שהגענו ל1.1.2014, התחלתי לעסוק בנושא הזה שבשנה הזאת אני אהיה בין 55. יא אללה- 55! אני? בן 55? הרי רק אנשים "זקנים" הם בני 55, וחלק מהם גם 60 ויש עוד אלה כמו אבא שלי, שיהיה בריא וייבדל לחיים ארוכים, שכבר עבר את ה 90.... אבל אני? אני אף פעם לא חשבתי את עצמי בגיל "כזה מבוגר"...רק לפני כמה חודשים היתה כתבה בטלוויזיה על שוק העבודה שממש לא סופר אותך אם עברת את ה40, עוד פחות בגיל 45, גיל 50 שכח מזה, אבל 55?הצחקת אותי...
כן, פתאום זה נראה שהגיע הזמן להתחיל לארוז את המזוודות וללכת לאי שכולם "זקנים בני 55", שכבר יכינו לנו את האוכל שמתאים לנו, יצמידו לנו את האחות והרופא בבניין, שלא יהיו יותר מדי מדרגות לעלות והעיקר שלא נהיה קרובים מדי לגני ילדים על מנת שלא ירעישו לנו בין 1400-1600, שנוכל לעשות את ה"שלאפשטונדע" כמו שכתוב ל"הוראות לגיל השלישי"...
נזכרתי שפעם - אז, לפני כ15 שנה- ראיינתי מועמד לתפקיד בחברת הסטארט- אם שבה עבדתי, פיזיקאי הוא היה, ואני זוכר שאמרתי לבוס שלי שצריך לחשוב פעמיים אם הוא מתאים לתפקיד כי "הוא די מבוגר... עוד מעט בן 48"...
איזה טמבל הייתי....
גם זוכר לפני כשנתיים שהזמנתי מתאמן צעיר למפגש מאסטרמיינד, שיראה מה זה, שיטעם מההפרייה ההדדית, שיפגוש אנשים עם רקע ניהולי ועסקי עשיר ופשוט שיהנה מהאוירה המפרגנת והתומכת.
בסוף הערב שאלתי אותו איך היה לו, הוא ענה :" מאוד מעניין,באמת...אבל...היו הרבה מדי קרחות."
"קרחות?" שאלתי אחרי שקצת נפגעתי שאמר משהו רבע שלילי על ה"בייבי שלי"----ואז הבנתי: הוא היה בן 28 עם הרבה שיער לראשו ורוב האנשים שם היום מעל גיל 40. איזה טמבל אני, לא מסתכל בכלל על השיער...
אז בתחילת 2014 התחלתי לחשוב כמה אני מסכן, שעוד מעט ארד עוד טיפה בדירוג של כוכב נולד, כי אתם יודעים, 55 זה כבר לא כל-כך הגיל הנכון, ועוד מעט צריך להכין את הפנסיה, והסוכן ביטוח אמר שאנחנו צריכים שיהיה לנו סכום של++++ עד גיל הפנסיה שנוכל לחיות טוב. הוא גם-כן עם כל המספרים והחישובים שלו...
לפני שבוע עצרתי וחשבתי מה היה לי בגיל 35 ומה יש לי היום במרחק נגיעה מה 55 הזה.
אז ככה: בדיוק לפני 20 שנה עבדתי במקום עבודה ששנאתי, עם בוס שלא סבלתי אותו, רוב הזמן חיפשתי עבודה, נחשבתי טוב מאוד במקצוע שלי אבל בסוף פיטרו גם אותי אחרי שפיטרו את 90% ממחלקת השווק, לא עשיתי ספורט, יוגה, מדיטציה, הייתי די עסוק בחיפוש עבודה וקידום הקריירה שלי, לא למדתי שום דבר, התווכחתי הרבה עם בת-זוגי, הסתובבנו ודאגנו הרבה לשני הילדים החמודים שלנו שהיו עוד בגן, הם היו האור של הבית והרבה עסקנו בלקחת אותם לכאן, לאסוף אותם משם, לדאוג לנזלת, לאוכל, לאמבטיות, וכו'...הרווחתי יפה בדרך-כלל, עבדתי שעות מטורפות, הייתי די עסוק ב"לפרוץ לתפקידים הבכירים באמת", לא סבלתי את הבוסים, נקודה.
לא היה לי אינטרנט ולא היה לי אי מייל. גם לא היה לי מנוח...
היום אחרי 20 שנה: אני מת על מה שאני עושה, יוזם דברים בהתנדבות שממלאים את נשמתי, לומד שפה חדשה ועוד כמה דברים, כמעט כל יום עוסק בספורט או יוגה או מדיטציה, האינטרנט פתח לי את הקשר לעולמות בלתי-מוגבלים, הילדים החמודים הקטנים הם כבר חיילים גדולים וחמודים, יש הרבה חוויות משותפות על בת-זוגי היקרה, אני מרוויח פחות, נהנה יותר, מחליט כל יום איך ייראה היום למחרת.
יש לי סיפוק ויש לי...לא מעט שיערות לבנות. קרחת? עוד אין לי.
הגיל זה בראש? כן, אבל לא רק. יש עובדות, יש טבע, יש ציר זמן. יותר חשוב נראה לי להוציא קצת את הראש מהגיל. בין 35 ו 55 אין רק 20 שנה אבל יש ים פרדיגמות, סטראוטיפים ונוסטלגיה בגרוש.
חוץ מזה, שמעתי שקרחת זה סקסי אז יש לי למה לצפות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה