בין מועקה לשחרור בפסח

היו ימים שהייתי חושב שבפסח חייבים, אבל חייבים להיות בחו"ל.
זה חש שמעורר (אצלי לפחות) כל -כך הרבה ניגודים שממש חבל על הזמן, כדאי לנצל את הזמן להיות במקום אחר ביקום...אני כבר לא ממש חושב כך, אבל מתחשק לי לספר קצת, הרי בסיפורי יציאת מצריים עסקינן (לפחות זאת הכותרת של החג), אז בניתי לי רשימה מאולתרת:

המועקה

לראות את הנשים המסכנות האלה (דתיות בדרך-כלל) שפשוט הורגות את עצמן בניקיונות לפני החג.
כן, אני יודע, שמעתי כבר את ה"ההתעלות הרוחנית" שמקבלים מהניקיון (ויש לי משפחה גם תימנית אז בכלל אפשר להחיות חולה רק לראות מה עושים עם המושג "לנקות לפסח"...

האסונות  הנוראים שקורים כל שנה כשתינוקות בטעות טרגיות שותים מהאקונומיקה אל הרצפה או נופלים מהחלונות הפתוחים...

להבדיל, אבל ממש להבדיל...כמה מעצבן "תעשיית החמץ" שרצה פה במדינה, כל  המסחרה המטופשת סביב ה"כשר לפסח" שאפילו עם הדמיון הפורה ביותר אני לא מוצא דבר וחצי דבר הקושר את כל זה לרוח חג השחרור ויציאתם של אבותנו ממצריים

הפקקים הבלתי-נסבלים בכבישים...

רוצים לצאת לטבע? סבבה- איך היה החג בכביש 1,2,4, וכל מיני אחרים בגליל?

המועקה סביב מי מתארח אצל מי בסדר, למה היא לא מגיעה והוא כן, אווף....

פסטיבל המתנות, הקניות האין-סופיות, הצורך להיות בסדר ולקנות לכוווולם מתנה, רק שלא יגידו שאנחנו לא בסדר, ומה זה מוליד- חומרנות מגעילה, קונים וקונים, וכמה זורקים וזורקים...

אם כבר דברנו על "זורקים" אז מה עם המצות האלה? תגידו, מי אוכל אותן בכלל? לאן מגיעות כל הקופסאות האדירות האלה, שרק אותן ניתן לקנות, אחרי שנגעת במצה וחצי מתוך 20 ונגמר הפסח---למי ניתן- לחיות? נעביר את העצירות אליהן? אחרי הכל גם מצה היא סוג של אוכל, לא כואב לראות את העם היהודי זורק טונות של אוכל לפח שבעוד כמה ימים נתייחד עם האסון הגדול שקרה לעם היהודי ...השואה....?

דברנו על חופש, מעבדות לחרות?....וואללה, כמה מאיתנו רואים את העם הזה שאנחנו כובשים אותם כבר 47 שנים, זה שחי במיליונים לידנו והוא ממש, אבל ממש לא קרוב לשום שחרור... ואנחנו הפרעה שלהם... על צביעות כבר דברנו? הצחקתם אותי...

תעשיית החמץ, "תורת חמץ" אני אקרא לה, מולידה ומחריפה עוד אלמנט במציאות היהודית ההלכתית- הפרדה אדם מחברו...האדם שכולו "כשר לפסח" לא יכול לשתות  אפילו מים אצל חברו שלא עבר את תהליך ההיטהרות הלא-ייאמן הזה לפני החג...ככה בונים גשרים? מחברים את העם? פותחים את הלב?

והשחרור

איזה חג יפה זה הפסח הזה, לא? הסמליות, המסורת, פתיחת הלב של ההזמנה לסדר, ההשקעה האדירה של כוחות הנפש והבישול, הרעיון שכולם מתחלקים בקריאה בהגדה, בלשאול שאלות...איפה יש לכם דבר כזה? ממש מחמם את הלב...

האנשים המביאים את רוח הסדר לרוח של "הא לחמא עניא", של רגישות והתחשבות באלה שאין להם, בלהיזכר שיש אנשים שלא מצליחים לחוש חופש מהו, ואנחנו לא מצליחים להכיל את כל החופש שלנו ולעריך אותו (שזו בעייה בפני עצמה נראה לי)...

הנוסטלגיה והריחות של הסדר בילדות, אצלנו שם כשהיינו ילדים...ההתרגשות שלי סביב הסדר, הרי הוא היה השיא של כל השנה...

הקטע המרגש שאבי קרא (ועד קורא) כל שנה סביב פתיחת הדלת לאליהו הנביא... הקטע שנזכרים בגטו וורשה, במרד שלא היה לו כל סיכוי אבל סימל משהו כה עמוק בתוכנו, לאבא שלי שאיבד את הוריו, אחיו, חבריו וכל עולמו בימים הנוראים של 1942... ואת ההתרגשות שלי כילד, כבוגר, ובעצם כתיבת המילים ברגע הזה... 

מרתק, לפעמים קצת משעשע אותי, לראות כמה הניו-אייג' הישראלי לקח את "מעבדות לחרות" ונתן לו פרשנויות רוחניות, קצת קבלה, קצת בודהיזם, פה ושם שמאניזם, למה לו בעצם, הרי כולנו חלק באלוהים חיים- לא כך?

האביב הפורח, מזג האוויר, שמים כחולים, ים, טבע, הירוק של החורף עוד נשאר פה ושם...

הילדים החיילים שלי שלא נחים לרגע וטורפים את העולם בפסטיבלים, מסיבות, טיולים, החפש שלהם נדבק בי...

חול המועד שהוא באמת גם חול וגם מועד, פתאום הכל רוצה קצת לעבוד אבל גם קצת לנוח--סוף סוף מגיעים לקרוא חלק מהמיילים, הסרטונים, המאמרים המרתקים האלה...

החברים היקרים, רואים אותם יותר ב easy, מניחים קצת ל"ניהול הזמן" ....

נכון שכיף לשחרר את כל המצות האלה מאיתנו?

ולכל פסח יש "אחרי הפסח" שאט אט המדינה חוזרת לעצמה, ואז תמיד פונים אלי אנשים מעניינים, הזדמנויות חדשות...איפה הם היו עד עכשיו?

הפיזיקאי הדני המפורסם, נילס בור, פעם כתב: "כמה יפה שנפגשנו בפרדוקס. עכשיו יש לנו סיכוי להתקדם". אגב, אתם יודעים שבור היה חצי יהודי? לא פלא, אולי הוא גם סבל ונהנה מחג הפסח?