מאמן פרויקט: תפקיד חשוב למאמן אישי ועסקי

לא תמיד אנשים מבינים עד כמה תהליך אימון אישי ועסקי יכול להיות מגוון ועוצמתי.
מלבד העבודה הפרטנית של מאמן אישיי ועסקי, לדעתי יש עוד תפקיד של מאמן שבעולם הארגוני עוד לא זכה להבין את הפוטנציאל הגדול הטמון בו: "מאמן פרויקט".

מהו "מאמן פרויקט"?
התפקיד לא ידוע אבל הוא מהווה פונקציה שבזכותה ניתן להגיע רחוק ובצורה מוצלחת יותר לדדליינים, הגשת מטרות ופריצות דרך.
מאמן הפרויקט אינו עוסק בניהול הפרויקט- לא ב GANTT, בדיקת לוחות זמנים ובתקציבים.
הוא עוסק בחלק ה"רך" של הפרויקט, אותו חלק שלעיתים רבות מדי לא מתנהל כראוי, וכתוצאה הצוות מאבד את הגיבוש שלו.
מאמן הפרויקט יודע להביא מיקוד לקבוצה של אנשים, ליצור חזון בין אנשים, להבטיח שהתקשורת מתנהלת ברבדים אנושיים ולא פוליטיים, להיות שם בשביל כולם- להזכיר, לבדוק, לשוחח, להעיר.

פרויקט שיש בו מאמן פרויקט שנמצא ברקע הוא יישות חיה, פעילה, ממוקדת.
כמה פעמים נתקלנו בהיהפך? באנשים שלא מתלהבים לעבוד ביחד, להעביר את מה שהם יודעים, שלא ממש נותנים את עצמם ומסתפקים בראש קטן?

מאמן הפרויקט יכול להתניע תהליכי יוזמה ויזמות טוב יותר מכל אחד אחר.

מאמן פרויקט הוא נכס עם ROI שניתן למדוד מהר וברור.

אימון אישי ועיסקי:כולנו יודעים שלעשות שינוי זה קשה...

כולנו יודעים שלעשות שינוי זה קשה ולכן פשוט דוחים, ודוחים, ודוחים עד ש...
הנה מספר רעיונות ששמעתי מקולגה, מאמן עסקי אמריקאי וותיק , ריצ'רד רירדון, על בנושא הקלת ביצוע השינוי:

• תצאו מההנחה שהשנה הקרובה תהיה פי 10 יותר מהנה מהשנה שחלפה (חייבים לצאת מנקודה כלשהי).
• תתוודעו לעובדה שההזדמנות החדשה תצמח ממה שיש לכם כרגע- חבקו אליכם מה שיש לכם כרגע.
• הבינו שעשיית שינוי מחייבת אותנו לוותר על מה שיש לנו על מנת להגיע למה שאנו רוצים. כלומר, אי אפשר לשנות את "x" מבלי לשנות את עצמנו.
• אם עשיתם את אותם הדברים לתקופה של שנתיים או יותר והמצב לא השתנה, הסיכויים הם גבוהים מאוד שעליכם לזרוק לפח את השיטה שבה נקטתם ולמצוא תחליף. Start over!
• השלימו עם מה שלא עובד לפני שהתחליף מגיע.

עכשיו החלק הקשה...

• החליטו מה אתם רוצים.
• תחשבו על 3 שנים בעתיד.
• דאגו שהתחזית לשלוש שנים קדימה תהיה כזאת שתשרה אתכם בהתלהבות, אופטימיות ותשוקה. רמת האנרגיה המנטאלית היא הנקודה המהותית ביותר בלעשות את השינוי בצורה טבעית וקל-לביצוע.
• אם אין אנרגיה חיובית לעתיד, משמע, לא כדאי לשנות... אבל אם יש אנרגיה חיובית לעתיד, קל מאוד לשנות.

הנקודה החשובה:
ברגע שאתם יודעים איפה אתם רוצים להיות בעוד שלוש שנים השינוי יתהווה בשלבים ובסדר הנכון.
כאשר אתם מקבלים את ההחלטה לשינוי ב 100% אז אתם למעשה פותחים את הדלת לשינויים הגדולים, כי אתם עומדים ליד ובתוך התנועה עצמה- והשינוי מתהווה מתוך עצמו.
אבל הדבר החשוב ביותר והדבר שמקל על כל תהליך השינוי: לדעת לאן אתם רוצים להגיע.

חומר למחשבה בערב חג החרות, 2012. חג שמח.

אימון אישי: לטפח את הלמידה לכל החיים

Take the attitude of a student, never be too big to ask questions, never know

too much to learn something new.)Go Mandino)

שמתם לב שאנשים מצליחים לא מפסיקים אף פעם ללמוד?
הם גם יודעים שהידע שלא נמצא בידיהם תמיד גדול בהרבה מזה שיש בידיהם.
הם יודעים שברגע שהפסקו לשאול שאלות, הפסקו ללמוד, הפסקו להתקדם.
הרגע שבו יתחילו לנוח על זרי דפנה הוא הרגע שהתחרות תתחיל להתחזק והם יתחילו ללכת אחורה.

בני אדם הם מטבעם סקרנים וטיפוסים לומדים.
משום מה התרבות שלנו בנתה מסלול שאת הלמידה עושים בהתחלה- בילדות- ולאחר מכן לומדים "אם יש זמן והזדמנות". כמה שזה טעות!

הסטונדט הנצחי חייב לחיות בתוכנו לכל אורך הדרך.
קוראים לזה חכמה ותבונה, ובלעדיהם לא כל-כך שווה כל העסק הזה....

בית תפילה ישראלי: תפילה משמעותית בעידן חילוני

 

בית תפילה ישראלי הוא מקום מיוחד בנוף הישראלי.
בית תפילה הוא גוף מודרני, ישראלי, השואף לתת חוייה רוחנית, תרבותית משמעותית לישראלי החילוני והמסורתי, בעידן שהפער בינו לבין המודל "הדתי" נמצא גדול ומוקצן מתמיד.
בית תפילה עושה דבר שפותח את הלב- הוא קודם כל פותח ופתוח!
התפילות לא דומות לשום דבר אחר שנוף הישראלי: מנגנים במוזיקה בשבת, לפעמים מעבירים תפילות ערב שבת בנמל על חוף הים בתל-אביב, יושבים שם גברים עם כיפות ובלי כיפות, נשים עם טליתות ובלי, לפעמים נכנסים שם אנשים עם כלבים, ולפעמים רואים אנשים שמתפללים בצורה דומה מאוד לכל בית-כנסת אורתודוקסי.
מה שמייחד את הקהילה היא הקבלה, הפלורליזם, השאיפה להביא טקסטים אקטואליים שיתנו השראה לאדם ליד הטקסטים מתוך התפילה המסורתית.
ישנם ניגונים חסידים ליד אלה של עבדים שחורים של עידן אפל בתולדות ארה"ב.
כן, יש שם הרבה חו"ל ליד החילון הישראלי התל-אביבי.

יש גם קהילה.
קהילה שמחבקת אליה אנשים לארוחות שבת, להתנדבות עם "עניי עירך" וגם פליטים סודנים.
יש השתתפות במאבקים חברתיים וגם יצירה של תפילות חדשות ברות- משמעות לחיים בישראל כגון "הבדלה" בין השכול של יום הזיכרון והשמחה של יום העצמאות.
יש יצירתיות, אנושיות, גאוה יהודית בתוך מודעות הומניסטית.

תפילה היא קודם כל השפה של הלב.
זאת שפה שאינה נגמרת בגלל שאדם הפסיק למצוא את עצמו ב"מסגרת על" של זרם, סקטור או מפלגה. תפילה היא חיונית להוויה האנושית שלנו כבני-אדם, כיהודים, כישראלים. מקום מיוחד בלב תל-אביב.

יש תיירות אנושית והיא פותחת את הלב ובונה שלום בעולם

אני מודה: יש לי כמה דימויים שקשה לי איתם, (מה רק כמה? באמת...). אחד הוא של ה "תייר הטמבל"- ה"הוא" שמסתובב בעולם עם בגדי "שיק" מותגים,  איש מבורך- כרס, עם מצלמה יקרה תלוייה על כתפו, מדבר בקולי- קולות, דבריו מלאי-ביקורת, "קיטורים" ותלונות לכל הסובב לו.
ויש כאלה שהיו מוסיפים עוד מילה לדימוי השלילי הזה- "אמריקאי".
כמובן, כמובן, זהו סטריאוטיפ, כי לא כל התיירים הם אמריקאים, לא לכל התיירים יש כרס, ולא לכל התיירים יש מצלמה על הכתף, וכו' וכו'...

אבל, כולכם כבר "ראיתם אותו", נכון? 

כן, הדימוי הזה נפוץ מאוד מאוד, ואתם יודעים מה עוד? יש גם את הצד שני, במיוחד כשמדובר ב"עולם השלישי".

הצד השני שניזון ומתפרנס מה"תייר המכוער", שמת להוציא ממנו עוד קצת כסף בהפקעת מחירים, מכירה אגרסיבית של שרותים מיותרים, "הופעות אתניות מלאכותיות", ולצערי, אפילו גם מגוון עשיר ופתטי של שרותי סקס.
כמובן, לקחתי את הנושא הזה לקצה אבל, שלא נשלה את עצמנו, התיירות המסורתית שהתפתחה בצעדי ענק החל מ 1950 עד היום ושמהווה כ 12% מהתל"ג העולמי, היא מלאת בנקודות שחורת עצומות.
אני מדבר בעיקר על נקודות האלה שהן סוג של "אימפריאליזם חדש".

היכן שהתייר המערבי מגיע לארץ מתפתחת והופך אותה לסוג של גן- שעשועים עבורו, כי שם הכל "כל-כך זול", החל מהלינה והאוכל הטעים במחיר של גרושים, ועד ה"שעשועים האישיים", שגם הם יחסית בגרושים... התייר בוודאי נהנה, וכביכול ה natives גם נהנים מהביזנס, אבל.... מחקרים מעמיקים מראים סיפור קצת אחר וקשה: על קהילות שמפסיקות את חייהם המסורתיים ורצים לשרת את התיירים "בעונה" אבל אחר-כך מאבדות את השגרה הקיומית שלהם;נזק סביבתי מחריד שנעשה לשם ה"קידמה"; היחלשות בתשתית המשפחתית, מוסרית ומסורתית של הקהילה שלפעמים אין לה תקנה.

צריך לזכור את העובדה שבמדינות העניות ביותר תעשיית התיירות היא לפעמים הגדולה ביותר ואף היחידה שמזרימה מטבע חוץ בסכומים ניכרים.
קל להתמכר לשני הצדדים.

בשני העשורים האחרונים יש כבר תנועה כנגד ה"תיירות הנצלנית" והיא צוברת תאוצה, אם כי לא בבת אחת. המונחים הם רבים: eco-tourism, sustainable tourism, pro-poor tourism, community tourism, בין היתר.

על זה אכתוב בנפרד, אבל כאן אני רוצה לספר על עצמי בכמה משפטים בנושא הזה.

זכיתי בחיי לטייל הרבה, עוד היד נטויה להרבה יותר, כאשר הטיול המשמעותי ביותר עבורי היה השנה שביליתי עם עצמי במזרח אסיה עם תרמיל על הגב (שקדם לכמעט 4 שנים נוספות לאחר-מכן בהן גרתי במזרח לא כ"תייר").
הטיול הזה היה החוייה המשמעותית ביותר בחיי, ואינני מגזים פה, כי הוא איפשר לי לראות את עצמי, את חיי ואת העולם באור אחר ומשמעותי ביותר.
פתאום נפקחו עיני לאנשים מכל מיני תרבויות, שפות, דתות, רמות סוציו-אקונומיות שונות, ראיתי כמה שאנו דומים ושונים ביחד.
אף פעם לא ראיתי את עצמי כאתנוצנטרי בהסתכלות שלי, אבל שהסתובבתי בכפרים הקטנים הרבים בסין, הודו ונפאל הבנתי שזה לא בדיוק נכון... גיליתי פעם אחר פעם שגם אני החזקתי בכל מיני פרדיגמות לא נכונות לגבי אנשים.
למדתי כמה שזה קל להיתפס בשיני "סטריאוטיפ מסוים" (כפי שתיארתי לעיל), ולהישאר שם.
גיליתי שרק מתוך היכרות אמיתית עם אנשים מארץ ותרבות אחרת אתה יכול ללמוד על עצמך ממש, על מה שמסתתר לך "מאחורי הדעות" והדיבורים השוטפים והיפים.
אתה לומד גם להעריך את האנושות כמו שהיא, מעבר ללאומיות המוגזמת, הסקטוריאליות המזיקה והגזענות המפחידה.
אתה לומד להעריך אחרים וגם את עצמך.

הסיום?....אין סיום פה, יש רק המשך!
מה שהסתיים לי כעת זה הזמן לכתוב את הפוסט הזה אבל אני רוצה לציין ארגון אחד שאני חבר בו: ארגון סרווס- ארגון בינלאומי עם סניף פעיל בישראל, שחרט על דגלו להגביר אירוח הדדי אצל חברים בכל העולם כאמצעי להגביר את הרעות והשלום בעולם, לפתח סובלנות והבנה הדדית באמצעות יצירת קשר אישי ועמוק בין בני תרבויות ורקע שונים.
ארגון סרווס, כמו מספר ארגונים אחרים פחות וותיקים, מקדם משהו שכה חשוב בעולמנו: הפיכת ה"תיירות" לחוויה אוטנטית, הדדית, מכבדת וראויה.
יש תקוה...

 

אימון אישי ועסקי: יזמות עם ערכים

אחד המרכיבים החשובים ביותר אצלי בעבודתי כמאמן אישי ועסקי הוא לסייע למתאמן לזהות את ערכיו ולבנות סביבם את פריצת הדרך, התכנית המהותית ואת השינוי המיוחל.
אצלי אחד הערכים החשובים הוא להתחבר לסביבה ואנשים שפעילותם נובעת מתוך ערכיהם, ואותם שמים במרכז החדר ולא ב"פינת יחסי הציבור".

בשבוע שעבר נכחתי בכנס נוסף (זה היה השבוע שנתתי לעצמי דרור להשתתף בשני כנסים שהרחיבו את ליבי)- כנס של מרכז השל באוניברסיטת תל- אביב- "כנס מעבר 2012- חוקי המשחק משתנים". זה היה כנס שבו חשפו לראשונה מיזם "הכוורת", רשת חברתית מקיימת המשתמשת במערכת אינטרנטית משולבת שמטרתה לעודד אנשים וארגונים לחלוק ידע ומשאבים, ולתמוך בפיתוח שפה וכלים מיטביים לטיפול יצירתי והוגן בנושאים סביבתיים וחברתיים.

דיברו בכנס הזה אנשים מדהימים:

פרופ. קארל הנריק רוברט, רופא סרטן מוביל במקצועו משוודיה, שעזב את עבודתו  על מנת להקדיש את חייו לפעילות בינלאומיות לקידום נושא הקיימות.
דמות ידועה נוספת היתה פרופ. ברנרד לייטר, כלכלן בלגי עם שם עולמי, שכותב ועוסק בנושא כסף ומטבע קהילתי והקשר בין נושאים אלה לבין נושאים כמו אי שוויון כלכלי, קיימות, אבטלה ועוד.התרשמתי מאולם מלא אנשים, כולם מתחום שונה, רקע שונה, אופי שונה, המוצאים את עצמם בדרך זו או אחרת מקדמים ערך שחשוב להם וגם לנו: שמירת הסביבה והחיים בה, לא רק לחיות את היום אלא לדאוג למחר.

יש אדם נוסף שברצוני להזכיר, שגם הוא היה פעיל בכנס והנחה את אחד הסדנאות, אדם שעובד כבר למעלה מ 13 שנה בתחום הקיימות, שגם הקים את הפרויקט "הרשת הירוקה" בעשרות בתי-ספר.
הרשת ירוקה היא פרויקט של ליווי והנחיה של צוותי בתי ספר בפיתוח תוכניות סביבתיות להקטנת טביעת הרגל האקולוגית של פרטים ושל הקהילה, ופעולות לשיפור איכות הסביבה באזור.
לאדם הזה קוראים דר. דייויד דוניץ, והוא אחי הבכור.
אני גאה באחי, שמקדיש את מרבית כישוריו הרבים לקידום עשייה על פי ערכיו, פעילות התורמת לחשיבה חדשה ועשייה מאומצת לעולם הגיוני, צודק ומאוזן יותר.
אחרי הכל אם לא נהיה כולנו יזמים עם ערכים גם בחיינו, עתידנו לוט בערפל.

שיתוף פעולה: מיזם שיתוף קהילות יהודי-ערבי

השבוע לקחתי את עצמי ליום עיון שאורגן בגבעת חביבה על דבר שנראה לי כל-כך בסיסי אבל, לצערי, הוא ממש יוצא דופן: שיתוף פעולה בפרויקטים "של החיים" בין אנשים שהם יהודים ואנשים שהם ערבים במדינת ישראל.
ממש הדהים אותי  עד כמה שזה לא קורה אצלנו.... פשוט טפשות וחוסר מודעות, לדעתי, במאה ה21 שנושא שיתוף פעולה הוא כה בסיסי לקיום האנושי.
(ראו הרצאת TED בנושא "The New Power of Collaboration").

 הפרויקט שרץ כבר כ 18 חודש, מניח את כל הפוליטיות המובילות לשום מקום לאנשים אחרים (שלא ברור לי מה הם באמת עושים בעניין הזה, אבל זה כבר נושא אחר...), ומתרכז בשני יישובים שכנים- פרדס-חנה-כרכור וכפר קרע- ובפעילות כמו "נשים מבשלות שלום", ערבי בישול משותפים; תיאטרון נוער משותף, פעילות לאיכות הסביבה וחוג וידיאו לתיעוד החיים לגיל השלישי- איזה יופי!

מתוך תיאור המיזם באתר של גבעת חביבה:

" הקהילות היהודיות והערביות חיות זו לצד זו בלא קשר הדדי ובחוסר יכולת לפעול למען קידום אינטרסים משותפים של התושבים בשני המגזרים.
לאורך השנים, נטמעה בחברה הישראלית גישה של פירוד, שלא לומר עימות, בין  שני המיגזרים.
מסיבה זו, נושא של עבודה ופעילות משותפת כמעט שאינו קיים בסדר היום הציבורי של החברה הישראלית (ערבית ויהודית כאחד).
מצב זה מוביל לקוטביות ועוינות בין שתי החברות. נוסף לכך, כל קהילה מתגוררת באיזור גיאוגרפי נבדל, אפילו בערים המעורבות.
על אף קשרי עבודה ועסקים, יחסי היכרות אישיים ושיח הדדי, כמעט שאינם קיימים..

מיזם "קהילות בשיתוף", ביוזמת מרכז גבעת חביבה, מציג את הרעיון של שאיפה לחוסן חברתי ע"י מעורבות כל תושביה: ברצונם, יכולתם והמוכנות שלהם לתרום ולפעול למען רווחת החברה בנושאי כלכלה, חינוך, בריאות, תרבות וסולידריות חברתית.

המיזם פועל למען שכנות טובה, וקשר בין התושבים. הוא מאתגר את שתי הקהילות למען יצירת מרקם חיים משותפים במישור האזרחי, ואמור להציג מודל חינוכי אשר יפעל ברחבי הארץ במקומות בהם קיימים שסעים לאומיים ותרבותיים הגורמים חיכוך, אלימות וסבל לכל התושבים.

השותפות הראשונה הפועלת כבר בפרדס חנה, כרכור וכפר קרע, מתאפשרת הודות לנכנותם של ראשי המועצות לפעול לקראת היעדים המוגדרים ולאפשר את הפעלת היוזמה של מרכז גבעת חביבה, בהסתמך על נסיונו רב-השנים בפרוייקטים של שיתוף פעולה ערבי-יהודי.

חשוב לטעת את האמונה במודל, ע"י קירוב הקהילות זו לזו. הדרך לכך עוברת בהפעלת היחידה המשפחתית המשותפת, שהיה הינה אבן היסוד לבניית עתיד של תקוה ופעילות חינוכית.  אם נדע להפנות את תשומת לב המשפחה ולהפעלת פרטיה בקרב החברה ולמענה, נאפשר את השינוי לקראת שיתוף פעולה מבורך בין הקהילות הערביות והיהודיות במדינה."

 ואני אומר- כל הכבוד!! הלוואי שדברים כאלה פשוטים- שמסתבר אינם פשוטים כלל- יהפכו כל-כך ברורים שאף אחד לא יחשוב לכתוב פוסט כמו שאני עושה כרגע.

העניין כל-כך ברור, ממש לא מתוחכם.
החיים בעצם מורכבים מהרבה מהדברים ה"קטנים" האלה, שביחד שעושים לנו את כל החיים.