מבצע "עמוד הענן" הפגיש את המאסטרמיינד שלי עם מציאות של טילים, אזעקות, ממ"ד, מרחב מוגן והתפוצצות של סמארטפונים הרודפים מבזקים כל 5 דקות.
מצאתי את עצמי מאמן מתאמן בטלפון כאשר היינו צריכים לעצור 3 פעמים בזמן שעת האימון בכדי שיוכל לתפוס מחסה מטילים שעפו לכוון של היישוב שלו.
מצאתי את עצמי מרצה על תכנית פעולה באימון לקבוצה של תלמידים שחלקם באו מתוך מציאות בלתי-נסבלת של טילים ואזעקות נונ-סטופ של שבוע ימים (בנוסף ל 12 השנים שהפצמ"רים נפלו ללא מבצעים של צה"ל).
היתה ממש חוויה לנסות להשאיר את תשומת לב המשתתפים בתוך הקבוצה ובתוך הכיתה כאשר הראש והלב נמצאים שם בעזה, עוטף עזה, עוטף עוטף עזה, כמה קילומטרים מהעוטף שעוטף את העוטף של עזה...
ומי אני כמנחה שאעמוד על "אנחנו כאן ולא שם" כשטילים נופלים סביב הבתים של אנשים ובני משפחה נמצאים שם ואי-שם...
זרמתי, הם זרמו, ממש חוויה ישראלית לדבר על דברים של היום-יום כשמישהו מכוון אליך טילים.
נפתלי אימבר – משורר שמתחת ידיו יצא את השיר "התקוה" לפני כ 100 + שנים- "להיות עם חופשי בארצנו"---מה הוא היה אומר אילו היה רואה את העם החופשי עזה אחרי 64 שנים של חופש נשכב על הרצפה בפוזה כזאת?
דבר אחד אני יודע: נורמליים אנחנו לא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה