כשמישהו קורה לי "תייר" זאת מכה מתחת לחגורה, אני נעלב.
כן, "זה שלי" כמו שאומרים, אני יודע, והכוונה של אותו איש בוודאי איננה רעה אבל יש לי פשוט אלרגיה לזהות הזאת של "תייר".
בעולם הפשטני והלא מדויק אשר בראשי יש שני סוגים של אנשים- "תיירים" ו"מטיילים".
"תיירים" הם אלה שנראים כמו בתמונה הזאת וה"מטיילים" הם ה good guys, שבאים ופוגשים את ה natives בגובה העיניים בצורה יותר אישית.
השנה שעשיתי עם תרמיל על הגב לפני 29 שנים, ועוד השנים שחייתי בקרב תרבויות שונות נתנו את אותותיו לעומק, מסתבר.
בטיולים המשפחתיים השונים שלנו במשך השנים, הילדים שלי תמיד ידעו שכשאבא שלהם מתקרב לאזור עם אוטובוסים מלאי-תיירים, פקקים וחנויות של מזכרות, לחץ הדם והדופק שלו עולים וצריכים לחפש את תיק עזרה הראשונה- עוד מוקש בדרך- tourist trapLL!!
אבל....מה לעשות ,העולם אינו מתחלק בדיוק כך ועם כל הכבוד לרומנטיזציה שלי, עם השנים כשהטיולים שלי הפכו להיות קצרים מדי, למדתי בלב כבד שגם אנחנו ה good guys מצטיירים אצל אותם "ילידים" כשייכים "להם", לבנק המתהלך על שניים ושבא לעשות גוד טיים בארץ ובבית שלהם.
אכן צרם, אבל שמעתי לא פעם שהתייחסו אלי כ"תייר".
ובכל זאת...יש דרך אחרת....היא נקראת CBT- ואני לא מתכוון לשיטה הפסיכולוגית אלא לcommunity-based tourism היכן שמעודדים אנשים לבוא וממש לפגוש את העם בטיול ולא להסתפק,להיכנע למריחה של בטן גב במלון 5 כוכבים, שהוא בפני עצמו לא שייך לשום תרבות אלא התרבות של עצמו- "תרבות הפינוק".
גם אני אוהב לפעמים את המנוחה בפינוק במינון מסוים אבל מהר מאוד אני בורח משם למשהו הרבה יותר אמיתי, מעניין ונותן השראה עבורי: זה המגע עם האוכלוסייה המקומית- השפה, המנהגים, האוכל, הבידור, השיחה, החיים איתם אפילו אם רק ללילה ואפילו אם זה הרבה פחות נוח, נקי וקל.
נראה לי ממש פספוס אדיר להגיע לארץ חדשה ולא להתחכך עם היושבים בה בדרך אותנטית- זה עבורי הפלפל בכל טיול, הדבר שזוכרים, הפינה האנושית שיש ביכולתה ממש לתרום באמת לקהילות המקומיות, פינות של אור בתוך מגה-התעשייה של התיירות העולמית שיש בה לא מעט ניצול וחוסר כבוד גם ככה.
אז, בבקשה, קראו לי "מטייל" ולא "תייר", ולו רק שאוכל להישאר עוד קצת בתוך האידיאל שלי ולהתרפק על הימים ההם בזמן הזה....
תודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה