כך טכנלוגיה מסייעת לאנשים בעולם!

מספיק עם כל הקשקושים במובייל שאין ביניהם שום דבר לשפר את העולם- כל הכבוד!

This is how technology really helps people! Enough of all those senseless stupid cool mobile applications that do nothing to help humanity!

CNA - Speaking Exchange

אל תהיה כל כך בטוח...

המאמר המצוין הזה של היועצת הניהולית ו"מורת-הדרך" לכל מיני אנשים שחשוב להם פיתוח ערוצי תקשורת בין אנשים סביב העולם, "מדבר מאסטמריינד" מבלי להגיד את המונח הזה... הוא מכוון אותנו לנקודה שנקראת "סקרנות", דבר כל-כל טבעי לנו כילדים אך משום מה הולך ונעלם עם השנים.

כמו במאסטרמיינד, הדגש הוא על השאלה, על הסקרנות ולא על ה"ככה עושים" או "ככה אמרו המצליחנים הגדולים", נהפוך הוא! אצלנו מחברים את האדם לסקרנות הטבעית, לשאלה, להקשבה, לירידה מהשיפוטיות והעליה לעולם שיש בו דעות שונות וכוונים שונים.

ובכך לא רק שנולדים דברים חדשים אבל נוצרים קשרים אנושיים חדשים, שהם מולידים רעיונות חדשים, חשיבה חדשה, וכך גדל וגדל המעגל...וגם הקשר האנושי!

מתוך המאמר- תקראו, שווה!

"We have the opportunity many times a day to be the one who listens to others, the one who is curious rather than certain. The greatest benefit that comes to those who listen is that we develop closer relationships with those we thought we couldn’t understand. When we listen with less judgment, we always develop better relationships with each other. It’s not differences that divide us; it’s our judgments that do. Curiosity and good listening bring us back together."

Don't Be So Sure

--by Margaret Wheatley, syndicated from mindful.org, May 19, 2014

איש, איש והיזמות שלא יצאה לדרך...

לפני כ-20+, כשלא היו בארץ יותר מדי אנשים שדברו סינית אפילו ברמה בסיסית, ועוד מספר דומה של אנשים שלא הכירו בכלל את המנטליות של המדינה הענקית הזאת, הזדמן לי פגישה עם יזם ישראלי- סיני עשיר ואסרטיבי שאמר לי שהוא מחפש אדם כמוני לעזור לו, אחד שחי במזרח ומבין קצת שפה ותרבות אבל הוא ייקח אותי בתנאי שאני אגור שם 2-3 חודשים כל פעם, עם ביקורים של מספר שבועות בארץ להיות עם המשפחה לתקופה של כמה שנים. 

אמרתי לו אז שאני נשוי טרי ושהסגנון הזה לא מתאים לדעתי לגידול משפחה חדשה. 

הוא ענה לי:" ואללה אתה צודק, אבל תשמע אני יזם ואני צריך לעשות את מה שההזדמנות העסקית מחייבת... להגיד את האמת, אני נשוי פעם שלישית וכל מי שאני מכיר במחלקת העסקים במטוסים גם הם גרושים...לפחות פעם אחת." לא קבלתי את העבודה, ולאחר 23 שנים ביחד עם אשתי הראשונה אני שמח שאני גם לא בכוון.

אך הסיפור הזה מדגיש את מה שאני שומע ורואה פעמים כה רבות, זה שכאילו היזמות ומשפחה לא באות ביחד. לא שזה בלתי אפשרי, חלילה, אבל יש פה שני תהליכים שהם די מנוגדים ביסודם, המשפחה הצעירה הדורשת זמן, ביטחון, הקשבה, אנרגיות וסתם נכוחות, והיזמות, שדורשת בדיוק את אותו הדבר---איך היזם המסכן שלנו יעשה את שניהם כאשר בעצם התהליך היזמי יש מידות גדולות (ענקיות?) של חוסר וודאות, אי- ביטחון ואי- ידיעה מה יהיה בעוד כמה חודשים קדימה?

אינני רוצה להתדרדר לאמירות סקסיסטיות ושוביניסטיות פסולות, חלילה וחס, כי יזמות זה לא רק גברים אבל גם נשים, והמשפחה חשובה גם לגבר ולא רק לאישה, אך יש מצב שאני מוצא חוזר על עצמו: האיש ההיי-טק (אבל לא תמיד היי-טק) מגיע לשלב כזה שהוא רוצה "ללכת על זה", הוא כבר "מבוגר" (גיל 40 בעולם הזה), אם לא עכשיו אימתי, וכו'...ו בת-זוגו בכלל לא יודעת מה הוא מקשקש, שירוויח משכורת טובה ויירגע, זה לא הזמן להרפתקאות בלתי-אחראיות, אין גבול לפנטזיות של בן הזוג. 

לפעמים זה קורה הפוך, שהאישה באה עם הרעיון היזמי אבל מניסיוני זה 80% מהמקרים שהגבר מתחיל עם כל הסיפור הזה והאישה נכנסת לכוננות ספיגה. 

ואז....ואז זה מתחיל, המאבקים, הוויכוחים- "היא לא מבינה", "היא בכלל לא תומכת", "היא לא מאמינה בזה"...

מה, אתם חושבים שיזמות אפשר לעשות מבלי שתהיה תמיכה בבית, לפחות ברמה בסיסית? 

בוודאי שצריך אבל מה לעשות, "זה חזק ממני", הוא אומר, ואז ממשיכים את כל המתח... 

לא כולם, תודה לאל, מתגרשים ומפרקים את החבילה, אבל יש לא מעט זוגות שם בחוץ שחיים בלחץ, תחושת בדידות "תוך-זוגית" שאני מאמין קשור ברובו לדברים האלה.

איש ואישה והיזמות שלא יצאה לדרך? 

יש לא מעט, האם זה נורא? אני לא חושב, כי מה שאומרים רוב האנשים ששואלים אותם מה הדבר החשוב ביותר בחייהם, הם עונים: "המשפחה". 

אז אולי איבדו חלום אחד אבל הרוויחו משהו אחר, יותר חשוב, יותר בסיסי.

את זה יכולתי ללמוד מהיזם הסיני- ישראלי שלי אז, לפני הרבה שנים בארץ לא רחוקה אבל שונה מהיום. 

אני מרגיש שאולי פספסתי הזדמנות בלתי-חוזרת לדבר עם איזה מיליארדר אחד או שניים אבל, באמת, למי יש כוח להתחתן שלוש פעמים ולהתגרש פעמים? 

איך לעזאזל לעשות עבודה שאני באמת אוהב?

אני מניח שזה לא חדש לכם שמחקרים רבים מראים שרוב האנשים לא ממש אוהבים את מה שהם עושים בתחום העבודה. 

עצוב, לא? תחשבו כמה שעות אנחנו מבלים סביב העבודה, ותחשבו איזה מחיר זה גובה מאיתנו...

אני לא יכול לדמיין את עצמי היום הולך לעבודה יום אחרי יום עם לב כבד, הרגשה כבדה, אנרגיה אפס, בשבילי זה עינוי של ממש. 

אך גם אני הייתי שם בעבר, שנים לא הייתי מאושר בעיסוקי, שנים לקח לי להתנתק מהרכבת שלי לשום מקום, ועכשיו, שאני כבר שנים לא שם, אני מנסה לעזור לאחרים לא להיות שם, לחסוך לכם אולי קצת ממה שאני עברתי....או יותר גרוע..

אחת הבעיות שיש להרבה אנשים היא שאין להם ממש מושג מה הם אוהבים, ואם כן, הם פשוט משותקים מפחד מהחשש שכל מעבר שיעשו עלול להכריח אותם לרדת ברמת החיים, לספוג ביקורת מהפרטנר\ית, ייתכן מאוד גם מההורים והחמים, ולא מעט, גם מהחברים והנטוורק החברתי.

ומה שיותר בעייתי הוא שרבים ממחפשי הדרך לא כל-כך יודעים איך לחפש, איך לחפש את הדבר הזה ש"יעשה להם את זה" ולא איך לחפש עבודה. 

הם לא יודעים מה זה להיות לבד, להתרחק מהצורך להיות מוקף חברים, אירועים, שגרה ואולי גם חומרים ממכרים למיניהם, וזה חבל. 

טעמי, השינוי באמצע החיים האמיתי באמת צריך לבוא מתוך ידע, ידע על עצמנו- סטייל אפלטון שאמר כבר לפני 2500 שנה- "דע את עצמך". 

פשוט, לא? 

אבל לרבים מדי ביננו זה ממש לא פשוט, כי זה דורש את האומץ להיות לבד, האומץ להגיד שאני לוקח פסק זמן, אני מרוקן תרמיל על מנת להכניס לשם רק מה שאני רוצה לקחת איתי הלאה. 

זה תהליך, קצר או ארוך, אבל תהליך שבו שואלים שאלות אמיצות ומוכנים לסכן את הביטחון המדומה לביטחון מסוג אחר- הביטחון של לאהוב את מה שאתה עושה. 

דורש אומץ אבל...."אין לנו ארץ אחרת", אין לנו חיים אחרים, זה מה יש, אז לא כדאי לעשות את הכל על מנת לחיות אותם בסיפוק ואהבה?

הראה לי מנהל\בעל עסק מוצלח ואני אראה לך מחשבה ממקדת ומחויבת!

מכירים את האנשים האלה שהולכים לישון עם רעיון אחד, קמים עם אחר ובמשך היום למחרת כבר התחילו את השלישי.... כאשר כל הסביבה פשוט רצה במקום על מנת לדעת לאן כל זה הולך?

בנוסף, אולי אתם מכירים את התחושה בארגונים שאתה לא מספיק לצאת מישיבה לא יעילה אחת ואתה כבר נמצא בשנייה?

ומה עם האנשים האלה- אלה שמדברים עוד פעם ועוד פעם על מה הולכים לעשות, אבל בת'כלס... זמן רב עבר ואין שום דבר שזז בכוון- אותם אתם מכירים?

אז מה יש במשותף לכל שלושת המצבים האלה  אם לא... חוסר משווע ומזיק של מיקוד בזמן, בפעולה, במטרה ובניהול המשימה והמטרה?

יזמים יצירתיים הם כביכול הכי מזוהים עם ה"רעיון אחד בלילה ואחר בבוקר", אבל שלא נלך ונישאר רק שם כי זאת תופעה שנמצאת גם בארגוני- ענק בישיבות הרבות שמתנהלות, איפה שיש אנשים שיודעים לדבר גבוה גבוה כי זה מה שמצפים מהם, אבל מלבד דיבורים...

אתם יודעים כמה שעות של ישיבות יש בסקטור העסקי בשנה בארה"ב? המחקרים מדברים על 3 מיליארד ישיבות בשנה, 11 מיליון ליום, הערכת בזבוז של מאות מיליוני דולרים, כי לפי המרואיינים הרבים כ- 70% מהישיבות אינן חיוניות.

תחשבו על כל השעות שבהן אנשים יושבים ביחד במקום להיות בפעולה אחרת....

כמובן, לשבת ביחד לישיבה אפקטיבית היא חיונית, אבל יותר מדי פעמים הישיבה אינה אפקטיבית ולמעשה אדם אחד או שניים היו יכולים לעשות את אותה עבודה בצורה לא פחות טובה---ובכך לחסוך בזבוז רב.

לגבי החבר'ה שמדברים הרבה, ארוך ונמצאים רחוק מפעולות יישום בשטח- עד כמה הם באמת זוכים למישהו שישב מולם, שידרוש ירידה מהגדר וכניסה למגרש, שיהיה שם ללוות את ה"התנעה" ולוודא ביצוע...

אני כבר אומר לכם- זה לא קורה הרבה.

המנהלים שלהם רצים על המשימות היותר גבוהות, הקולגות נמצאים בשלהם והעובדים לא ממש מעוניינים למה הבוס לא עושה את מה שאמר שיעשה.

כמענה לשלושת המצבים הללו, יצרתי את גישת ה Get-Go""- תכנית מיני- אימון עוצמתית של 3-4 שעות בלבד (2 -3 פגישות סה"כ) שבהן האדם ממקד ובונה את מפת הדרכים שתעקוף את "קרוסלת-הרעיון המתחלף", תמנע ישיבות יקרות ולא חיוניות ותחייב את האדם לעשות את מה שהוא אמר ולאומר מה שהוא יעשה!

ה Get-Go יאה לכל מנהל, יזם ובעל עסק שפשוט רוצה "להיות נמרץ אבל גם מסודר", להסתער בכח אבל גם עם ראש, אדם שמבין שבחוד החנית של כל רעיון טוב יש הבנה, כתיבה וביסוס ה"חזון", לא כדאי לקפוץ על הערכים שמובילים את התהליך, חייבים לדעת מה היעדים,האסטרטגיות שאנו מאמינים בהן ואת התכניות שתהיינה מפורטות, קצרות עם תאריכי יעד ו"עוגני מחויבות" שאינן משתמעות לשתי פנים.

היום יש לנו  Wazeשמוביל אותנו, אך רק הפנטזיונרים חושבים שWaze יכול לנהל לנו את העסקים.

זה שלנו. 

ה Get-Go  לא מבין ב"פלסף", הבטחות ו"הברקות"... הוא לייזר, lean, וקצר.

זכרו, אחרי כל אדם מצליח יש מחשבות ממקדות ומחייבות!

לא איזון בין עבודה ובית אלא אינטגרציה נכונה

המאמר הבא מדבר בצורה מאוד מעניינת על זה שהמטרה היום איננה לבנות איזון והפרדה בין תחום העבודה והבית אלה צריך לתת לחיות לשילוב שביניהן- הרי בעידן הסמארטפון הכל אפשרי:

http://www.fastcompany.com/3030120/bottom-line/why-work-life-integration-trumps-work-life-balance?partner=newsletter

נכון, נכון אבל... מה זה לא נכון!!

אני יכול ספר לכם שעות על אנשים שאיבדו את הצפון בעידן של ה 24/7 שבו ניתן להשיג אותך בכל עת ובכל מצב. 

האדם צריך מקומות של שקט, מקומות שבהם "מכבים את האורות", וזה לא בדיוק עובד שתוך כדי העבודה, רצים להכין אוכל לילדים, שמים כביסה, מנסים לכתוב פוסט לבלוג וצריכים לעבור על חומר להגהות...

האדם צריך גבולות על מנת להגיע למיצוי הפוטנציאל- איפה ואיך עשים את זה, זה לא משנה.

הצרה היא שיותר מדי אנשים לא מצליחים בניהול העצמי, אז אין שום אינטגרציה יש רק לחץ ומועקה... בעידן האינטגרציה עולה הצורך בכלים לניהול עצמי!

"Good Fences Make Good Neighbors" (Robert Frost)

האם אתם זזים?

Chance favors those in motion.

~ James Austin 

אני רואה את זה כל הזמן- אדם שתקוע צריך תנועה.
התנועה מביאה לתהליכים, קשרים, הזדמנויות שלא ניתן לצפות כלל.
המפתח: מרגיש תקוע? תתחיל לנוע, ואז תתחיל לחשוב... תוך כדי תנועה מצליחים להזיז כמה ברגים, דברים משתחררים... 

ואז מתחילה העבודה המענינת!