יום שני, 6 באוקטובר 2014

דרכיה דרכי שלום...וכל נתיבותיה שלום?

אני זוכר שהייתי ילד  בארה"ב שהלך לבית-כנסת כל שבת הייתי מתרגש ממנגינות מסוימות פה ושם בתפילה. 
אתם מכירים את המנגינות האלה שחוזרות וחוזרות אבל לא ממש שמים אליהן לב? 
כך הם היו, לשירה יש את הדינאמיקה שלה, מנגינה אחת חרוטה במיוחד במוחי עד היום:

עֵץ-חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ
וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.
דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם
וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.

מדובר על התורה, כמובן...

ספק אם הילד ה"הוא" ממש הבין את פשר המילים, וגם הילד ה"זה", (כלומר אני שכבר מזמן לא ילד), תוהה לפשר המילים....דרכי דרכי נועם? כל נתיבותיה שלום? הלוואי, הלוואי שיהיה כך, הלוואי שישירו, יתפללו וישוחחו לגבי עומקן של מילים אלה. 
אלה מילים שמאוד חסרות לנו, כחברה, כאזור, כקהילה וגם ביחסים הבינאישיים שלנו. 
משהו עמוק מאוד הלך לאיבוד כאן, לאט אבל בבטחה, ועלינו להחזיר את הדבר הזה חזרה אלינו כי "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר."

לכן שמחתי לתרום חלק קטן בתכנית של יום השלום הבינלאומי בפינה מוצלת של הטיילת בירושלים שהיה ב 19.9.14, התכנית היתה של ארגון סרווס, שהוא בעצמו ארגון שלום בינלאומי שמקרבת את הקשר בין תרבויות ועמים על ידי אירוחים הדדיים בבתים, אירוחים המאפשרים לאנשים לחסוך בעלויות הלינה ולהרוויח בקשר האנושי והאותנטי.



אני סיפרתי כרבע שעה על קבוצת "ת.ש.א.א" שהקמתי ביחד עם דר. יוסף בשארה מטירה, מורי וידידי, קבוצה של יהודים וערבים שמתכנסת בביתם של החברים על מנת לשוחח, ללמוד, להנות, לחוות תכנים מעניינים וערב נחמד ולרקום ידידות על בסיס אנושי, מעל הכל. 
אני מודע לזה שלא אנחנו נביא את השלום באמצעות הקבוצה הזאת אבל אולי כן נטפח, ולו בטיפ טיפה- את דרכי הנועם שכל נתיבותיה שלום...




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה