אני חושב שאני יכול להגיד על עצמי שאני די לא מתרשם מהסוג הזה של "מרצים להשראה", או מה שידוע באנגלית כ- motivational speakers.
יש כמובן, כל מיני, כולל גם אנשים מוכשרים, אותנטיים ויחסית צנועים, אותם אפשר לחבב, אבל לרוב אני מאוד מסתייג מהם, לא מחפש את הדרכתם או חברתם, לא מאמין באותנטיות.
את ה"מורים" שלי אני מחפש במקומות אחרים, ב"אוניברסיטה של החיים"...
וכך היה Gabe, Gabriel Cordell או בשם המקורי שלו, Suheil Aghabi. פגשתי את גייב במקרה במפגש של הארגון "סרווס" ליום השלום הבינלאומי לפני כמה שבועות בירושלים.
הוא היה שם עם שני מלווים שהולכים איתו דרך ארוכה.
גייב נולד ברמאללה וכשהיה ילד קטן היגר עם משפחתו לארה"ב ושם גדל, צמח, היה לגבר, היום מעל גיל 40.
וגם שם הוא פגש באירוע ששינה לו את החיים: תאונת דרכים קשה שגרמה לו לאבד את היכולת ללכת.
כבר למעלה מ 20 שנה גייב בכיסא גלגלים, במפגש הוא סיפר על המאבקים הקשים שהיו לו עם עצמו, עם המציאות החדשה ועם הדרך הארוכה ומתגלגלת...
זה היה הביקור הראשון של גייב בישראל ולאחר- מכן, ברשות הפלשתינית. הוא היה מלא התרגשות, ציפייה וגם קצת חשש- הרי אחרי הכל הישראלים, ממה שהוא שמע במשך כל-כך הרבה שנים, הם לא בדיוק האנשים שאליהם עליו ללכת למצוא פינה חמה, ידידות, חברה וחיבור כזה או אחר...
ברגע שראיתי את גייב וקראתי עליו באתר שלו, ידעתי שאני הולך ליצור איתו קשר.
גייב עשה משהו מדהים: ב 99 ימים הוא חצה את ארה"ב מים לים בכיסא גלגלים- יותר מ 5000 ק"מ!
אלפי קילומטרים, לעיתים בגשם, סופות, חום כבד, כבישים בעייתיים, וכל מיני פורענויות. הוא עשה את זה כאשר שני מלווים לצידו, הם אלה שעוזרים עם הלוגיסטיקה, התיאומים, והקשר עם גורמי חוץ למיניהם.
במילים של גייב: "בכיבוש האתגרים הקשים מאוד, גם פיזיים וגם פסיכולוגיים, רציתי להדגים לעולם שכולנו מסוגלים לעשות דברים מדהימים עם תוצאות מעולות...ידעתי שאם אנשים יראו אותי הם גם יראו את היכולת הזאת בעצמם."
גייב הגיע לכאן לעשות מסע כיסא- גלגלים בישראל, שמחתי שיכולתי לקשר אותו לכמה מקומות אחרי שאמרו לו הגורמים הביורוקרטיים ש"כאן אי אפשר לעשות מסע כזה".
הוא עשה את הדרך מחיפה לתל-אביב והמשיך גם במקומות שונים כאשר רבים וטובים חיבקו אותו ועטפו אותו באהבה, כבוד והערצה.
מהותו של המקצוע "מאמן" בעיני הוא קודם כל להחזיק את הלפיד של "זה אפשרי", להעצים את האדם לדעת שהוא מסוגל ומוזמן להוציא את המקסימום מעצמו, לא חשוב מה מצבו והיכן הוא, תמיד יש מקום שאפשר לעשות, להיות ולהתהוות קצת יותר, וזה המקום המרגש אותי, זה המקום שאני רוצה שאני אהיה עבור אחרים והמאמנים שלי יהיו עבורי.
זכיתי בעוד מורה לדרך. אם הוא יכול אז גם אנחנו יכולים!
http://www.rollwithme.org/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה