יום שבת, 22 בדצמבר 2012

היכן השיפוטיות עוצרת את הצמיחה?


שאלה אימונית, בוודאי, וזאת שאלה שאני מזמין אתכם לבדוק עם עצמכם, ואני מדבר גם עם עצמי ,זאת שאלה שראויה להישאל ממש בשוטף, כי היא איתנו כל הזמן.
אני מוצא שבמקומות שזיהיתי את אותה ששיפוטיות והלכתי הלאה מעבר לה, שם למדתי הכי הרבה ואני מקווה שגם צמחתי קצת.

אולי דוגמא טרייה מאתמול?
אתמול ב 21.12, ביום המפורסם הזה, מצאתי את עצמי רץ בין 3 פעילויות שכל אחת מהן זכתה ממני בעבר לא פעם להרמת גבה, חיוך ציני, אמירה "ממש, לא אני no way!"...
ובכל אחת מהן יצאתי מרומם, מלא-אנרגיה, עם תובנות שלא היו לי לפניהן:

התחלתי את הבוקר ב 5:30 עם תרגול מיוחד בקבוצת הקונדליני יוגה- מוזיקה, מנטרות, נשימות- מנטרות אני? Give me a break, שם הייתי לפני כשנה....
היום אני לא אגיד שאני דר. מנטרה אבל כבר הפנמתי איך זה עובד ומה זה עושה. מעולה.

 ב10:00 כבר הייתי בהרצאות של "שבילים רבים דהרמה אחת", הרצאות על בודהיזם וההתייחסות לנושא אהבה על כל גווניה...
כ-150 איש בחדר בסמינר הקבוצים, מטובי המורים הישראליים, מנוסים מאוד, פתוחים מאוד, מדברים בגובה העיניים, רחוק מה"גוריות Guru- "...
פעם  לא הייתי מאמין שאפשר לכנס 150 ישראלים שלא יפריעו למרצה במשך שעתיים רצופות, שישבו בשקט ובקשב, ושהמרצה לא ינסה להטיף ולהגדיל את שמו ברבים.
מפגש שנתן וחיזק אצלי כמה דברים שהיו באוויר.

 וב17:00 אשתי ואני נסענו שעה צפונה להשתתף בקבלת שבת מוזיקלית בנהלל, במקום מקסים שנקרא "ניגון הלב", וזאת לא פעם הראשונה שאני עושה את זה.
פעם הייתי מגיב בגיחוך לאור ההתקהלות של 50-60 יושבי קבוץ, מושב או יישוב קהילתי, לכאורה חילוניים מושבעים, יושבים במעגל ללא כיסוי ראש, ומנגנים ושרים פיוטים מתוך התפילה והמקורות, ואף רוקדים ועושים טיפה מדיטציה פה ושם.
הייתי שופט את זה כ "עוד התפתחות ניו-אייג'ית" ללא בסיס אמיתי...
אבל היום? הנגינה והשירה נכנסות לי עמוק לנשמה, קהילה חמה ופתוחה, יש תחושה של שבת, יש חיבור לדברים שאמר אחד העם עוד לפני כמאה שנה- "יותר משישראל שמרה על השבת, השבת שמרה על ישראל".

 והיום בבוקר אני פה, כותב לכם את הפוסט הזה בשבת בבוקר וחושב: איפה עוד השיפוטיות עוצרת את הצמיחה וההתפתחות שלי בחיים?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה