יום שבת, 1 בדצמבר 2012

אהוד ברק: גומרים הולכים

אהוד ברק הוא תופעת טבע מצערת מסוג אחר.
מדהים אותי איך אדם בסדר גודל כמו ברק יכול פשוט לשים פס על כל המדינה, לא לראות אף אחד ממטר.
סוג של יוהרה מזן המתנשא ביותר, היושבת כנראה על כישרון גדול וניסיון גדול.

http://cafe.themarker.com/media/t/518/421/file_0_original.jpg

ה"גומרים הולכים" של אהוד בקר הוא מביך בעיני, לראות עד כמה בן-אדם שלכאורה בין המנהיגים הבכירים שלנו יכול להתייחס למדינה כסוג של "תעסוקה"- גמר את המלחמה ופורש לפרויקט הבא.
כמו שעשה בפעם הקודמת, והפעם לפניה ועוד הפעם לפניה...
מעניין מה היה קורה אם במקום ברק בקמפ-דייויד ב שנת 2000 היה מישהו אחר עם אינטליגנציה רגשית קצת יותר גבוה ממנו- מה היה קורה ל"אין פרטנר" המפורסם שלו?
לעולם לא נדע, אולי גם שם השתעמם ברק שלא שיחקו לפי החליל שלו ושלף שוב את ה"גומרים הולכים" האופייני שלו.

ח"כ דניאל בן סימון ממפלגת העבודה אמר את זה כל-כך יפה בעמוד הפייסבוק שלו: "אהוד ברק, איש מורכב ומוכשר שהצית את הדמיון של כולנו, כשהתייצב ב-1999 כדי להמשיך את מורשתו של יצחק רבין.
לצערי, זה לא קרה.

לא נשכח לו את הפגיעה במחנה השלום, כשקבע - אין פרטנר בצד השני.

לא נשכח לו את תרומתו לפריצת האינתיפאדה השנייה.

לא נשכח לו את ברית הזוגיות עם הימין הקיצוני שאותה כפה על מפלגת העבודה.

לא נשכח לו את הניסיון שלו לפרק את מפלגת העבודה בינואר 2011.

לא נשכח לו את העריקה האופורטוניסטית שלו מתנועת העבודה.

יחד עם זאת, לא נשכח לו את תרומתו האדירה לביטחון המדינה.

ואני מוסיף: לא נשכח לו את ה"גומרים הולכים".
יש רגשות בצד השני, אודי שלנו, כבר הגעת לגיל 70, אם לא למדת עד עכשיו אז מה הלאה?

אין תגובות:

פרסום תגובה