מישהו חכם פעם אמר לי משהו שלא אשכח: "רוני, תדע לך כשיש לך 5-6 אנשים מצויינים אז אתה יכול לעשות כמעט כל דבר!". במשך השנים ראיתי את החוכמה הכבירה בדבר הזה, לא יודע אם המספר הוא הדבר החשוב אלא איכות האנשים מכל הבחינות: ראש, לב, רצון וחיבור אחד עם השני...
אני חייב להגיד שחשבתי על זה בשבוע שעבר והייתי לא טיפה גאה במאסטרמיינד מנהלים ובעלי עסקים, הפעם היון 13 איש, כולל 3 אורחים, קבוצה שרצה כבר 8 שנים (ויש מצטרפים ופורשים כל שנה, דבר שלא פוגם בעבודת הקבוצה). בשבוע שעבר נתתי להם נושא לגמרי לא פשוט להתמודד איתו, במסגרת השיח החוקר, הפתוח והתומך של מודל ה DunetzMastermind- הייתי גאה לראות איך הדבר התגלגל לאורך הערב, חלק בתכנון קפדני וחלק ממש לא...
הנושא היה "החיים, המוות ומה שביניהם", והייתם צריכים לראות איפה זה פגש כל אחד ואחד...הרי ידוע לנו שדבר הכי בטוח בחיים זה סוף החיים, וגם לבעלי עסקים ומנהלים, do-ers קלאסיים, יש מקום שבו הם עוצרים ועושים חשבון עם עצמם—"האם אני עושה את הדברים הנכונים, במינון הנכון, עם האנשים הנכונים?" .. זה לגמרי לא טריוויאלי לבקש מאנשים להסתכל פנימה, וזה ממש "פנימה", ולהתעמת עם שאלות כאלה- פשוט מרגש לראות כשאנשים מדברים לא מהראש וה"פלסף" שכל-כך מאפיין שיחות במקום עבודה ואפילו בסלון הבית, כאשר מתמודדים עם ערכים, בחירות ועם השאלה שאין לנו לאן ללכת איתה, מצד אחד- אך יש לנו הרבה לאן ללכת איתה, מאידך- "אילו הייתם יודעים שנשארה לכם רק שנה אחת, מה הייתם עושים אחרת?". יש כאלה שהיו סוגרים את הבסטה ויוצאים לטייל בעולם, יש כאלה שהיו קודם-כל עושים סדר ביחסים האישיים, אלה שהיו לוקחים את הסיכונים שמעסיקים אותם כל-כך, וגם אלה שהיו ממשיכים לעשות את הכל בדיוק כמו היום...
האמת היא, והיא לא נעימה אבל זאת היא האמת, גם בעידן הסופר-סופר טכנולוגי שלנו, כי אין לנו שום שליטה על סוף חיינו, כי אף אחד לא מודיע לנו, אך יש לנו לא מעט שליטה על איכות חיינו, וזה כבר מגרש עם הרבה מאוד תנועה ואקשן.
הידעתם כל שעון חדש, "טיקר", "שעון המוות", שמודיע לך (נגיד...) על כמה זמן נשאר לך? אפשר לקנות, לא יקר, הנה הלינק...קונים?
http://www.youtube.com/watch?v=wxKLAxUzozY
רוב החברים והאורחים האיכותיים לא היו קונים, אבל אני לא בטוח שזה רעיון כל-כך רע. אם רק תחשבו על מה שסטיב ג'ובס ז"ל פעם אמר:
"הידיעה שאני אהיה מת בקרוב היא הכלי החשוב ביותר שנתקלתי בו מעולם כדי לעזור לי לקבל את ההחלטות הגדולות בחיים מכיוון שכמעט כל דבר – כל הציפיות החיצוניות וכל הגאווה כל הפחד ממבוכה או מכישלון – הדברים האלו פשוט נופלים בפני המוות, משאירים רק את מה שחשוב באמת", מתוך נאום באוניברסיטת סטנפורד בטקס סיום הסמסטר, אביב 2005.
דברים קשים? אני לא חושב...כי באמת לחשוב, לדבר, להתייחס למוות כחלק מהחיים וכשעון מעורר הוא, לדעתי, דבר חשוב ואין כמוהו...לא להיכנס לאובססיה ופחד אלא לראות את הפעמון שקורא לך להיות יותר "אתה", להיות יותר עם עצמך, ואולי פשוט להיות יותר עם כל הדברים הנפלאים שיש לך- ושרק לך יש- כל זמן שהם כאן, עכשיו, לידנו, איתנו...
איזו זכות להיות עם ולהוביל את הגרעין המקסים זה של המאסרטמיינד שאין נושא שגדול מדי ואין דבר שקטן מדי בעיניהם. ובמילים אחרות, לאהוב את מה שיש....ויש המון מה לאהוב...
קליפ קצר וקולע: Life is Short
http://www.youtube.com/watch?v=brsI6z13Su8
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה