למה תמיד מפספסים את הטובים ביותר?

פרופסור (רב) דוד הרטמן ז"ל:

איש אשכולות, אחד מההוגים והמחנכים היהודים החשובים בדור האחרון, שהיה גם אורתודוקסי וגם איש העולם, איש מוסר וגם איש תורה, איש דתי אבל גם פתוח לעולם, לשונה...כמובן, אף פעם לא קיבל את ההוקרה והבמה הראויה בישראל (רק בארה"ב), כי כאן לצערנו כל תשומת הלב שלנו היא על המרעישים, היחצ"נים, המגלומניים והסחטנים...

אני מרגיש שקצת פספסתי איש גדול שהלך לעולמו לפני חודש.

מאמר ב"הארץ" לאחר מותו נשא את הכותרת הזאת: "דוד הרטמן, גולה בארצו"

הוא ניסח תפישה דתית ליברלית פורצת דרך והיה פרשן מבוקש של יהדות ארה"ב.
ואולם בשבוע שבו מת הפרופ' דוד הרטמן, התברר כי למרות פעילות ענפה בישראל, הוא זכה להכרה בעיקר מעבר לים.
איזה פספוס! כבר מגיע אלינו ארצה איש שמסוגל לחבר בין עולמות, להביא את המוסר ביחד עם הדת, האהבה לארץ ישראל בלי המשיחיות, האהבה ליהודי אבל גם לאחר, ואנחנו דואגים לכך שהשפעתו תהיה מינימלית.
עם קשה- עורף, בטוח, יש עוד כמה דברים שקשים אצלו...
הנה דבריו  של הרטמן על השבת
-------------------------------

אדם ולא אל
שקיעת השמש ביום ו' פותחת פרק זמן שבו פרחי השדה עומדים מול האדם כחברים שווים ביקום.
אסור לי לקטוף פרח, או לנהוג בו כאוות נפשי בשקיעה.
בכניסת השבת הפרח נהיה עצמיות בפני עצמה, שיש לה זכות קיום ללא כל קשר לערך שלו עבורי, האדם. אני עומד בדממה בפני הטבע כלפני חבר לבריאת האל, ולא כלפני חפץ שאוכל לשלוט בו, ואני חייב להתמודד עם העובדה שאני אדם ולא אל.
השבת מנסה לרפא את היהירות האנושית של התרבות הטכנולוגית.

דוד הרטמן, עשה לבך חדרי חדרים, (תרגם מאנגלית יהב זהר), הוצאת עם עובד תל אביב 2005, עמ' 72 -73

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1930307

אני מתגעגע אליו.