מפגש הזוי: כשהרוצח פגש את בת הנרצח...ויצא שלום

בשבת שעברה השתתפתי בהרצאה שעשתה עלי רושם עמוק ביותר, ועם כל זה שידעתי לאן אני הולך זה שונה כשאתה כבר מגיע, צופה, מקשיב ומפנים.

בארץ יש פורום ייחודי של משפחות שכולות שמורכב מישראלים ופלסטניאיים, פורום שלא פוגשים כל יום...נכון, אף אחד לא חולם להיות שם, וכשהוא שם הוא גם אומר לך שגם הוא פעם "לא היה שם" ולנו יש מזל שאנחנו לא שם. מה להגיד, זה צורם ונכון...

במפגש הזה ישבתי נפעם כי הגיעו שני אורחים מאירלנד, גבר אחד ואישה אחת. הגבר, שהיה פעיל במחתרת האירית שלחמה בטרור נגד אנגליה ושב 1984 הטמין פצצה שהרגה 5 אנגלים בכירים. האישה, הבת של אחד הנרצחים. על השאר תקראו מטה...

אני לא הפסקתי להתרשם מהכוח, האומץ ומידת הרצינות שבהם שני האנשים האלה- שהיו צריכים להיות אויבים ושונאים עד יום מותם- יצרו משהו אחר...משהו שהרבה מעבר לרגשות הנקמה הטבעיים, לתגובות הרגילות של בני-אנוש.
לא הפסקתי לחשוב שהמורים שלנו בחיים יכולים להגיע בכל מיני צורות, שפות ותרבויות.

לא הפסקתי לחשוב על איך "מריח השלום" במקום אחר, רחוק מפה, שידע גם הוא אין סוף דם, מלחמה ואבידות...

------------------------------------------------------

פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני שמח להזמינכם
למפגש מרתק עם ג'ו ברי ופטריק מגי
שני צדדים בסכסוך האירי הפועלים למען פיוס
ביום שבת ה- 9.3 בשעה 11:00

אביה של ג'ו ברי, חבר הפרלמנט הבריטי, סר אנתוני ברי, נהרג בפיגוע שביצעה המחתרת האירית (ה- IRA) במהלך ועידת המפלגה השמרנית בברייטון בשנת  1984.
בפיגוע נהרגו חמישה אנשים (אחד הפיגועים המפורסמים ביותר בתולדות העימות הצפון אירי).

פטריק מגי, היה פעיל המחתרת האירית שהטמין את המטען. הוא נעצר ונידון לשמונה מאסרי עולם, ושוחרר ב-1999 במסגרת הסכם השלום בצפון אירלנד.

לאחר מות אביה, הקדישה ג'ו ברי את חייה לפעילות לסיום הסכסוך בדרכי שלום ולמען פיוס. היא ביקרה באירלנד פעמים רבות ועבדה עם נפגעי הסכסוך ולוחמים לשעבר משני הצדדים.
בשנת 2000 היא נפגשה בפעם הראשונה עם פט מגי, האיש שאחראי למות אביה. מאז הם נפגשו פעמים רבות, דיברו יחד בכנסים והם פועלים יחד למען השלום. פטריק מגי אף הקים, בסיועה של ג'ו ברי, ארגון המסייע לנפגעי הסכסוך להתמודד עם הכאב שנגרם כתוצאה ממעשיו.

הנה ציטוטים מדברים שאמרו ג'ו ברי ופטריק מגי:

Jo Berry: "An inner shift is required to hear the story of the enemy.  For me the question is always about whether I can let go of my need to blame, and open my heart enough to hear Pat's story and understand his motivations.

 I can sometimes and sometimes I can't.  It’s a journey and it’s a choice, which means it's not all sorted and put away in a box".

Patrick Magee: "Some day I may be able to forgive myself.  Although I still stand by my actions, I will always carry the burden that I harmed other human beings. 

But I'm not seeking forgiveness.  If Jo could just understand why someone like me could get involved in the armed struggle then something has been achieved.  The point is that Jo set out with that intent in mind – she wanted to know why".