אתם מכירים את השיחות האלה ש"נדבקות" לנו לנשמה במשך שנים ואנחנו לא יודעים בדיוק למה?
לי היו לא מעט כאלה בחיים, אחת מהן היתה שיחה עם חבר ילדות שפגשתי אחרי 15 שנה שלא נפגשנו. שיחה שלמרות שהתרחשה לפני כמעט 25 שנה עוד זכורה לי היטב היום.
נפגשתי בדירה שאז שכרתי בתל-אביב, באותה עת הייתי "חוזר טרי" מתקופה של קרוב לחמש שנים של טיולים, עבודה ולימודים במזרח אסיה.
עמדתי בפני נסיעה לארה"ב ללמוד לתואר שני, שקלתי ללמוד עסקים בינלאומיים, אך לא הייתי משוכנע בדרך הזו עבורי.
שאלתי את חברי לדעתו בעניין ותהיתי אם הוא פעם שקל לימודים כאלה.
הוא השיב: " אני? עסקים? אני לא ממש רואה ערך רב בכוון הזה ולדעתי גם ההורים שלי היו מאוד מאוכזבים ממני אילו הייתי בוחר בלימוד עסקים.
הם חינכו אותי במחשבה שיש לתרום לחברה ולא רק להקדיש את חיי לעשות כסף ל"ביתי".
לי היו לא מעט כאלה בחיים, אחת מהן היתה שיחה עם חבר ילדות שפגשתי אחרי 15 שנה שלא נפגשנו. שיחה שלמרות שהתרחשה לפני כמעט 25 שנה עוד זכורה לי היטב היום.
נפגשתי בדירה שאז שכרתי בתל-אביב, באותה עת הייתי "חוזר טרי" מתקופה של קרוב לחמש שנים של טיולים, עבודה ולימודים במזרח אסיה.
עמדתי בפני נסיעה לארה"ב ללמוד לתואר שני, שקלתי ללמוד עסקים בינלאומיים, אך לא הייתי משוכנע בדרך הזו עבורי.
שאלתי את חברי לדעתו בעניין ותהיתי אם הוא פעם שקל לימודים כאלה.
הוא השיב: " אני? עסקים? אני לא ממש רואה ערך רב בכוון הזה ולדעתי גם ההורים שלי היו מאוד מאוכזבים ממני אילו הייתי בוחר בלימוד עסקים.
הם חינכו אותי במחשבה שיש לתרום לחברה ולא רק להקדיש את חיי לעשות כסף ל"ביתי".
אני מניח שניתן להגיב בכל מיני צורות לאמירה כזאת.
אני זוכר שהתגובה שלי היתה "מסכים" לרוח הדברים ו"לא מסכים" לקיצוניות התגובה ששמה את כל העולם העסקי תחת מטרייה סטריאוטיפית אחת.
העובדה היא שכן למדתי מנהל עסקים ואז המשכתי לקריירה של 15 שנים בתחום.
אך השיחה הזאת הדהדה בי לכל אורך הדרך, ורק גברה עם חלוף השנים.
אני זוכר שהתגובה שלי היתה "מסכים" לרוח הדברים ו"לא מסכים" לקיצוניות התגובה ששמה את כל העולם העסקי תחת מטרייה סטריאוטיפית אחת.
העובדה היא שכן למדתי מנהל עסקים ואז המשכתי לקריירה של 15 שנים בתחום.
אך השיחה הזאת הדהדה בי לכל אורך הדרך, ורק גברה עם חלוף השנים.
אני יודע כמוכם שהעולם העסקי מספק מיליוני אנשים עם משכורות המאפשרות את קיום משפחותיהם, שעסקים מאפשרים השקעות היוצרות עבור חברתנו מוצרים ושרותים חשובים, שללא אלה מי יודע אם לא היינו חוזרים לכרכרה והסוס ובישול ארוחות סביב מדורת השבט (אולי לא רעיון רע?).
למרות כל זה, במשך כל הקריירה העסקית שלי מצאתי את עצמי חש זר ושונה בארגונים שבהם הבוסים רק דברו על המטרות שהיו מבט עיניהם: למקסם רווחים, לעגל פינות, להגזים בשווק עצמי, לשקר מידי פעם אם חייבים ,גם לרמות קצת כל זמן שלא תופסים אותך- העיקר למכור כמה שיותר.
המחשבה היתה שברגע שאתה מוציא את הכסף מהלקוח, בין אם המוצר מתאים לו או לא, כל השאר מסתדר.
…Get The Deal!!
למרות כל זה, במשך כל הקריירה העסקית שלי מצאתי את עצמי חש זר ושונה בארגונים שבהם הבוסים רק דברו על המטרות שהיו מבט עיניהם: למקסם רווחים, לעגל פינות, להגזים בשווק עצמי, לשקר מידי פעם אם חייבים ,גם לרמות קצת כל זמן שלא תופסים אותך- העיקר למכור כמה שיותר.
המחשבה היתה שברגע שאתה מוציא את הכסף מהלקוח, בין אם המוצר מתאים לו או לא, כל השאר מסתדר.
…Get The Deal!!
בקיצור, היה חסר לי סוג של ייעוד, תחושה של אמפתיה עם אחרים, לקום בבוקר ולהרגיש שבאמת שיש למה לקום בבוקר בצורה אותנטית, לא רק על מנת להרחיב את הכיס של בעל הבית, ואפילו גם לא את שלי.
כסף הוא דבר שמועיל בחיים, אך לדעתי, ממש לא דבר שבשבילו קיימים, פועלים ודוחפים את עצמנו להגשים את הפוטנציאל אשר בתוכנו.
כסף הוא דבר שמועיל בחיים, אך לדעתי, ממש לא דבר שבשבילו קיימים, פועלים ודוחפים את עצמנו להגשים את הפוטנציאל אשר בתוכנו.
משום כך, ברגע ששמעתי את הרצאת TED של אחד ממומחי העולם באסטרטגיה בעסקים, מייקל פורטר, פרופסור בבית-ספר למנהל עסקים בהרווארד, קיבלתי חיזוק נוסף- יש גם דרך אחרת!
ההרצאה של פורטר The Case for Letting Business Solve Social Problems פשוט נפלאה!
פורטר מדבר על "סוג אחר של קפיטליזם", לדבריו: "...השאלה היא, איך אנחנו יכולים לגרום לחשיבה העסקית לאמץ נושא זה של ערך משותף?
זה מה שאני מכנה ערך משותף: טיפול בנושא חברתי עם מודל עסקי.
זה ערך משותף.
ערך משותף הוא קפיטליזם, אבל זה סוג גבוה יותר של קפיטליזם.
זה הקפיטליזם כפי שבסופו של דבר הוא נועד להיות, לענות על צרכים חשובים, לא להתחרות באופן הדרגתי על הבדלים זניחים בתכונות המוצר ונתח השוק.
ערך משותף הוא כאשר אנו יכולים ליצור ערך חברתי וערך כלכלי בו זמנית.
מציאת ההזדמנויות האלה שישחררו את האפשרות הגדולה ביותר שיש לנו להתייחס ממש לבעיות חברתיות אלה משום שאנחנו יכולים לשנות את הסקאלה.
אנו יכולים לטפל בערך משותף בהרבה רמות. זה אמיתי. זה קורה.
ההרצאה של פורטר The Case for Letting Business Solve Social Problems פשוט נפלאה!
פורטר מדבר על "סוג אחר של קפיטליזם", לדבריו: "...השאלה היא, איך אנחנו יכולים לגרום לחשיבה העסקית לאמץ נושא זה של ערך משותף?
זה מה שאני מכנה ערך משותף: טיפול בנושא חברתי עם מודל עסקי.
זה ערך משותף.
ערך משותף הוא קפיטליזם, אבל זה סוג גבוה יותר של קפיטליזם.
זה הקפיטליזם כפי שבסופו של דבר הוא נועד להיות, לענות על צרכים חשובים, לא להתחרות באופן הדרגתי על הבדלים זניחים בתכונות המוצר ונתח השוק.
ערך משותף הוא כאשר אנו יכולים ליצור ערך חברתי וערך כלכלי בו זמנית.
מציאת ההזדמנויות האלה שישחררו את האפשרות הגדולה ביותר שיש לנו להתייחס ממש לבעיות חברתיות אלה משום שאנחנו יכולים לשנות את הסקאלה.
אנו יכולים לטפל בערך משותף בהרבה רמות. זה אמיתי. זה קורה.
פורטר מלמד שרק העולם העסקי מסוגל להביא שינויים ברי- קיימא, רק לו יש את היכולת ליצור משאבים שיכולים להניע- תוך כדי שיתוף פעולה- את המגזר הממשלתי והמגזר האזרחי לשינוי משמעותי.
מה שדרוש הוא פרדיגמה חדשה, זאת שנקראת על ידי תנועת הקפיטליזם הקשוב, "
מה שדרוש הוא פרדיגמה חדשה, זאת שנקראת על ידי תנועת הקפיטליזם הקשוב, "
המטרה הגבוהה יותר של עסקים".
הוא ממשיך: "אני חושב שאם נגרום לעסקים לראות את עצמם אחרת, ואם נוכל לגרום לאחרים לראות עסקים אחרת, נוכל לשנות את העולם.
אני יודע את זה. אני רואה את זה. אני מרגיש את זה.
אנשים צעירים, אני חושב, תלמידי בית הספר לעסקים של הרווארד, מבינים זאת.
אם נוכל לפרק סוג זה של פיצול אי נוחות זו, המתח הזה, התחושה הזו שאנחנו לא משתפים פה פעולה באופן בסיסי בהנהגת בעיות חברתיות אלו, אנו יכולים לנפץ זאת ואנחנו סוף סוף, אני חושב, יכולים למצוא פתרונות."
אני יודע את זה. אני רואה את זה. אני מרגיש את זה.
אנשים צעירים, אני חושב, תלמידי בית הספר לעסקים של הרווארד, מבינים זאת.
אם נוכל לפרק סוג זה של פיצול אי נוחות זו, המתח הזה, התחושה הזו שאנחנו לא משתפים פה פעולה באופן בסיסי בהנהגת בעיות חברתיות אלו, אנו יכולים לנפץ זאת ואנחנו סוף סוף, אני חושב, יכולים למצוא פתרונות."
זה נכון שמובילי דעות כמו פורטר ותנועות מעין אלה הם עדיין צעירים ורחוקים מאוד ממיליוני העסקים הרצים היום סביב העולם, אבל זה בסדר גמור.
גם רומא לא נבנתה ביום אחד.
שינויים משמעותיים קורים על ציר הזמן, הכך לוקח זמן.
הדבר החשוב הוא להתחיל עכשיו.
גם רומא לא נבנתה ביום אחד.
שינויים משמעותיים קורים על ציר הזמן, הכך לוקח זמן.
הדבר החשוב הוא להתחיל עכשיו.
אני נזכר בסיפור היפה שסיפר הנשיא האמריקאי ג'ון קנדי: "הגנרל הדגול הצרפתי מרשל ליוטיי פעם ביקש מהגנן שלו לשתול עץ.
הגנן התנגד באומרו שהעץ יגדל לאט ולא יגיע לבשלות גם בעוד מאה שנים.
לזה הגנרל ענה- " אם כן אז אין לנו זמן- שתול אותו ממש היום בצהריים!"
הגנן התנגד באומרו שהעץ יגדל לאט ולא יגיע לבשלות גם בעוד מאה שנים.
לזה הגנרל ענה- " אם כן אז אין לנו זמן- שתול אותו ממש היום בצהריים!"
אולי יום אחד אני אחפש את חבר הילדות שלי ואספר לו על מה שכבר התחיל ואולי יום אחד יצמח ויתפתח במלוא הפוטנציאל לכל מה שהוא יכול ואמור להיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה