הבוקר יצא לי לשמוע כמה דקות מתוך תכנית הרדיו של עמיקם רוטמן בשבת בבוקר, הקשבתי במשך דקות ספורות בין ההליכה בחוף הים והחזרה הביתה. זאת תכנית רבת-שנים שבה הוא עובר על כל מיני עיתונים ומספר על אייטמים בעולם ומתמצת לנו אותם, עם הרבה פרשנות כמובן. הפעם תפס אותי משהו חדש, שלמעשה בכלל לא חדש, כבר לפני שנה....אישה בת 64 שחתה 53 שעות וחצתה 180 קילומטר של ים שמפריד בין חופי פלורידה וקובה. שיא עולמי והיא...בת 64!
לא יכולתי להתאפק- רצתי לגוגל וקראתי: על שלושת הניסיונות הקודמים שהיו לה במשך השנים שבהם לא הצליחה, על כרישים במים, מדוזות מסוכנות שעקצו אותה בעבר, על סופות, על הצוות של 5 איש שהיו איתה מסביב, על כל חומרים המיוחדים שהיא שמה על גופה, על מסיכה מיוחדת, על זה ועל זה, אבל...
הדבר שהכי הרשים אותי הוא שסיפרה על השעות שהיא היתה חולה בתוך המים, שעות של הקאות, גוף קר, של רוחות שלא הפסיקו לרגע והכבידו מאוד, מאוד...על הקולות שעולים במוח של "אולי לא כדאי", "אולי זה באמת קשה", וכיו"ב....אבל הקול החזק ביותר, הקול שאמר , "find a way!"
"מצאי את הדרך"!
מצאי את הדרך, מצאי את הדרך, מצאי את הדרך....הגברת ב"גיל השלישי" עשתה 200,000 חתירות במים!!
מצאי את הדרך...האם יש משהו יותר חזק מזה? למצוא את הדרך, במצבים קשים מנשוא, שאין עם מי לדבר ועם מי להתייעץ ועל מה להישען.
מסר אימוני עצום. מסר אנושי עצום. לא מאבדים תקווה...מוצאים את הדרך....נכון חברים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה