יום שני, 14 ביולי 2014

יוצרים שגרה בתוך "אין שגרה": אין כמו ישראל!

אני לא יודע מה קורה אצלכם אבל אצלי זה מאבק יום-יומי להחזיר את הריכוז והיצירתיות הביתה. איך אתם עושים את זה, תגידו, איך? האזעקות  המעצבנות, הפרשנים האין-ספור (תגידו, מאיפה לוקחים אותם פתאום, עשרות רבות של פרשנים כאשר כל אחד בטוח שהוא יודע בדיוק מה לעשות עם החמאס...), הצפצופים של הווטס- אפ, הקריינים שעולים על כל השיחות באולפן עם 5 שניות של "אזעקה בנירים, גן יבנה....", המבזקים ב ynet כל כמה דקות....תגידו אתם באמת יכולים להקשיב לכל זה ועוד לעבוד על מה שהתכוונתם לעבוד?

מישהו פעם אמר לי שזה סימן שאני לא מכאן. האמת היא שדי נעלבתי מזה אז... אבל ואללה אולי הוא צדק... למרות שאני  גר פה כ- 25 שנה במצטבר ודובר עברית מינקותה, כנראה חסר לי איזה "גן" בישראליות שלי. צריך להגיד את האמת, לא? אני זוכר את זה עוד מימי מלחמת הלבנון הראשונה כשהייתי חייל לא קרבי בנח"ל ששמר על היאחזות ברמת הגולן שאף אחד לא שם לב אליו... ברגע שהייתי פושט את המדים ומגיע הביתה, ראיתי אוכלוסיה תל-אביבית שהבילויים היו לחם חוק עבורה, לא ממש הטריד אותה אז שאלפי חיילים היו עמוק בבוץ הלבנוני בסכנת נפשות. אפילו ספרו לי שגם בתש"ח המהוללת, נהגי המשוריינים היו מגיעים לתל-אביב לאחר שהצליחו לשבור את המצור על ירושלים ולהישאר בחיים....רק לראות שתל-אביב בילתה בבתי-קפה ומועדוני ריקודים.

במלחמת המפרץ התהלכנו ברחובות עם מסיכות אב"כ, שקשקנו גם מטילי סדאם חוסיין וגם רסיסי הפטריוט האמריקאי שנפלו מהמרומים (כ 200 מטר מדירתנו ברמת-גן). ובכל זאת קמנו בבוקר והגענו למשרד בזמן.

באינתיפאדה השנייה הטרור היכה בנו קשות עם אבידות, חרדות ושיבוש חיים עמוק...ובכל זאת המקום הזה תיקתק עניינים חודשים ארוכים.

אם כן, זה לא צריך להפתיע אותי גם עכשיו שהכל מתנהל "כאילו כלום", business as usual, שהמצב ממש ממש לא usual! אולי הפעם זה קצת שונה, כאשר הפעם יש לי שני ילדים בצבא כאשר בני הצעיר נמצא "שם" למטה באזור....אולי...אבל זה יותר מזה...במדינה הזאת לומדים לחיות, לעשות וגם לבלות "כאילו כלום", זהו דבר שמגיע אלינו בקבלת תעודת הזהות, משהו שבא עם החמצן באויר, אתה נושם ואז אתה....חלק מהרקע...

בישראל לומדים ליצור שגרה גם כשאין שגרה. אין כמו המדינה הזאת בתרגיל הזה. אז מה אם לא מצליחים להתרכז, התרכזנו מספיק כבר בחיים. יש מה ללמוד מהדבר הזה לטובת החיים. מה בדיוק אני לא יודע אבל יש משהו לקחת מזה...והעיקר שהכל יעבור בקרוב ושהשקט יחזור למוחנו ולגופנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה