הצעד הראשון: מה אתה באמת רוצה?

The first step to getting the things you want out of life is this:

Decide what you want. ~ Ben Stein

לימדו אותי- וכנראה לא רק אותי- שהדרך הטובה ביותר לקבל החלטה היא לעשות טבלה, הפלוסים בצד אחד והמינוסים בצד שני. 

אז מסתכלים, עושים קצת חשבון ו—voila!- יש לנו החלטה! כמה שקל הדבר!

אז כמו שכולנו יודעים, החיים לא עובדים ככה. בניגוד למה שיגידו לנו "כל המהנדסים האלה", קבלת החלטות בחיים היא דבר מאוד לא מתמטי, הלוואי שהיה כך. 

כי בקבלת החלטות על דברים של החיים יש לנו הרבה מטען עודף שלא סופרים אותו באקסל: תחושות, תשוקות ונטיות. רומנטיקה ופנטזיה. 

הדהודים פנימיים, תחושות בטן ואינטואיציה, דברים שהם די קרובים לבטן ודי רחוקים מהמדע. 

יש גם מרד, תגובות נגד, מנגנוני ריצוי- הרבה מזה בא עוד מהבית. ואם כבר דיברנו על הבית אז משם יש לנו את כל ה"אני אמור", "אני חייב", "מה יגידו", ועוד שאר הירקות. 

אולי הדבר הגדול ביותר שפוקד אותנו בבחירות בכלל זה "מר פחד", פחד אם כן, פחד אם לא, פחד אם נצליח, פחד אם לא...

הדבר הראשון שבאמת חשוב לדעת הוא שבחיים הכל מתחיל אם הבירור "מה אני רוצה". 

חושבים שזה דבר קל? ממש לא! אני מכיר חבר'ה מצוינים, מטובי בנינו ובנותנו, שממש מכורים לספק, "מצד אחד", "מצד שני", "מצד שלישי, רביעי....11, 12". 

אני לא מגזים. אני כמאמן תמיד ער לדבר הזה...הרי הייתי שם פעם...ובינתיים פגשתי עשרות רבות עם ה"צד אחד וצד שני". למדתי לדבר איתם, למדתי לאמן אותם.

הדבר הראשון הוא לדעת מה אתה באמת רוצה. זה לא דבר קל אבל זה דבר מאוד, מאוד חשוב. 

ויסלחו לי חברי המהנדסים (some of my best friends are engineers… ), זה לא נמצא בטבלת אקסל...

אין שום דבר "ייחודי" בלהיות ייחודי

אני חושב שאמרתי וכתבתי את המילה "ייחודי" מאוד אם לא אלפי פעמים בקריירה הקודמת שלי כמנהל שווק ופיתוח עסקי בעולם הטכנולוגי, רפואי, ביוטכנולוגי, יזמי, וכו'. 

היא תמיד הייתה אחל המילים המפוצצות שנועדו למשוך תשומת-לב למה שניסיתי לקדם מול משקיעים, שותפים בפוטנציה, לקוחות ועובדים רצויים, בין היתר. 

אך כשאני חושב על זה קצת לעומק, מה זה להיות "ייחודי"? הרי אין דבר שהוא לא ייחודי בעולם! 

הסתכלו סביבכם, בפנים, בעיניים, בגוף של כל אדם שתראו, הקשיבו לקולם, הביטו בדרך שבה הם מביעים את עצמם ומהלכים את עצמם בעולם---אין שניים זהים אפילו אם נדמה לנו שכן! 

זאת המגבלה שלנו שאנחנו לא מסוגלים להבחין בשוני, בייחודיות. 

ואילו כן היינו מסוגלים לעשות את זה.... איך היינו מתייחסים לכל אדם ואדם שהיה נקרה בדרכנו? 

כעוד "בורג במכונה", עוד אדם שעומד או יושב מולנו, רוצה משהו מאיתנו, מפריע לנו לקבל משהו...

להבחין ולהבין את ה"לא ייחודיות שבלהיות ייחודי" זה דבר נפלא בעיני, עוד קסם שבעולם שלנו שכולו קסם אחד גדול, אם אתה חושב על זה מספיק...

עד כמה חשוב לשמר תשוקה לחיים... גם כשהשנים עוברות?

עד כמה זה חשוב? במילה אחת," חשוב!", ובשתי מילים, "חשוב מאוד!"
שלא יבלבלו לכם את המוח כל מיני אנשים שיגידו לכם ש"מה שחשוב זה ביטחון", "לא כל יום זה פורים.... צריכים להיות ראליים", "העיקר הפרנסה", וכו'- אני לא קונה את זה!

בוודאי, כל הדברים האלה חשובים בחיים וכולנו מנסים, עובדים ודואגים לזרימה נאותה של פרנסה, יציבות, וכו', אבל מה עם ה passion?
מה שווה הדברים היפים האלה אם האדם קם בבוקר בלי חשק, הולך לישון בלילה בלי סיפוק, מגיע לעבודה ביום ראשון וחולם רק על סופשבוע?
אני לא מדבר רק על תשוקה לעבודה, כי יש כל מיני תשוקות: למערכות יחסים, לתחביבים, למטרות, לאומנות, מוזיקה, ריקוד, ספורט, שפות, רוחניות, מסורת, ללימודים בכלל, להתפתחות אישית על כל גווניה, בין היתר.
בעיני, לשמר תשוקה משמעה לשמר את "אנרגיית החיים", הדבר הבלתי-נראה הזה (אבל המורגש מאוד!). 

תגידו אתם: מה התחושה שלכם שעומד מולכם אדם שחי ומדבר מתוך התלהבות ותשוקה, ומה תחושתכם שעומד מולכם אדם המקרין שעמום, שסוחב רגליים,  שכל האנרגיה שלו (או שלה) היא: "אני מת לעשות משהו אחר, להיות במקום אחר, Help, get me out of here!".
לא צריך להיות "דר. תשוקה" להרגיש את זה, זה ברור מאוד.
אדם כזה לא עושה לנו את זה...

בחיים, כמו בחיים, צריכים לתחזק הרבה דברים, המערכות לא עובדות לעד על אוטומט, כך שהזוגיות, הקשר המשפחתי, הספורט, האוכל, הקשר עם החברים, וכו', כל אלה דורשים את ה"תחזוקה" שלהם.
בלי תחזוקה מתחילים השיבושים, מתחילים להירדם בשמירה ולאבד את הטעם.
ככה בדיוק צריך לעשות עם "התשוקה לחיים" באופן כללי, צריך לעשות את פסק הזמן הזה, לזהות ולאתר נקודות של שחיקה ולרענן- גישה חדשה, אוירה חדשה, סביבה חדשה, וכדומה.

אף חברה לא רוצה עובדים "כבויים" כי כבר הוכח במחקר אחרי מחקר כשאנשים מגיעים לעבודה כשהם "רתומים" fully engaged- הם יצירתיים יותר, יוזמים יותר, וכן, גם עובדים יותר שעות ונותנים יותר תפוקה.
לבעלי העסקים הקטנים בינינו: it's a no brainer!- הרי, אתם= העסק שלכם! האם אתם יכולים להרשות לעצמכם לא להטעין בטריות, לחדד חיבור לתשוקה ו"להביא את עצמכם" במאה אחוז?

הנושא של תשוקה לחיים מרתק אותי שנים רבות, אני גם משוכנע שילווה אותי עוד הרבה קדימה.
לכן, יצאתי עם הסדנה הראשונה, "לעוף על החיים! Passion 2017", 3 שעות אינטנסיביות במחיר סמלי בלבד- 50 ₪  ואני אשמח לראותכם איתנו!
אני מזמין אתכם להקדים ולהירשם, לתפוס מקום כי הוא מוגבל ומתחילים לפקס את החבר'ה גם לפני מועד הסדנה, יום שישי, 23.12, 9:30-12:30. יום שישי אז רוצים לבוא עם בן-בת הזוג?
אחלה רעיון, מקום מעולה להקפיץ את שיתוף הפעולה לשנה החדשה.

אתם מוזמנים, נא להיכנס ללינק הבא:

http://lp.vp4.me/rxfw

חבר'ה, אל תוותרו על התשוקה לחיים, היא המפתח לטעם החיים עצמם. היא גם המפתח לעשייה מתוך משמעות, ומשמעות הנובעת מחיבור חזק למי שאנחנו.

"Our passion is our strength." (Billie Joe Armstrong)

לחזק חוזקות או לתקן חולשות?

לא מעט פעמים אני שומע מאנשים שמגיעים אלי איך שהיו רוצים לתקן איזה "באג" שיש להם, כגון: אי סדר, אימפולסיביות, קושי בתקשורת באנגלית, חוסר-מיומנות באקסל, שנאה לכתיבת דו"חות, בין היתר. 

כמובן, אין שום בעיה ברצון החיובי של האדם לשפר דברים אצלו, להוציא את עצמו מאזור הנוחות ולהתגבר על קשיים.

אך, לדעתי, הגישה של הקוצ'ינג עובדת ומצטיינת בזה שהיא קודם-כל מזמינה את האדם לשים דגש על חיזוק המקומות שבהם הוא מרגיש חזק, שם להדגיש, למנף, להרחיב ולעוף קדימה. 

הסיבה לזה הוא פשוט מאוד: ככל שנהיה במקום הזה, הסיכויים גדולים יותר שנרצה להמשיך, נאהב את הפעילות (וגם את עצמנו?) יותר, נקבל פרגון מהסביבה ששוב יחזק אותנו, ידרבן אותנו קדימה, התוצאות תהיינה טובות, ושוב נשאב כוחות להמשיך, להרחיב, לתת, וחוזר חלילה...

הפסיכולוגיה החיובית איננה שווה ל"אמירות ניו-אייג'"הנשמעות חדשות לבקרים מכל פינה, היא גישה מעשית, מעצימה ו"מדעית". 

לשם אני מזמין את המתאמנים שלי, ובעצם כל אדם שאתו אני בא במגע. זה גם common sense, כי למה שהאדם ידחוף את עצמו דווקא למקומות שהכי סובל בהם? 

ניתן לו "שחרור" להיות מי שהוא וכולם ירוויחו בסוף....אבל קודם-כל הוא!

לחזק את החזק, להיות עם האהבה, לתת לדברים לזרום- נשמע לי נוסחה טובה לחיים!

לעוף על השינוי! לא מילים בלבד...

שמח ומתרגש לשתף את הסרטון שהוכן על ערב ההשקה של "לעוף על השינוי!", כל כולו לפני כ-10 ימים וכבר נראה משהו "היסטורי"...
ערב בהחלט מספק, ממלא וממריץ, דרך חדשה ומבטיחה לפנינו...

המותג "לעוף על השינוי!" לא נוצר מתוך כלום ולא מתוך רעיון ש"בוא נעשה משהו חדש", אלא היתה זו התפתחות אותנטית שנולדה מתוך תהליך אישי ארוך.
היא הגיעה לעולם לאחר התבוננות עמוקה, אחרי שבועות רבים של חשיבה וחיבור לקול פנימי עמוק, ורב-השנים אצלי שהדהד: העולם, הגוף, וכל החיים האלה נמצאים בהשתנות בלתי-פוסקת.
איך לעזור לאנשים להבין שזמננו כאן הוא קצר והפוטנציאל בנו עצום?
רק דרך הבנה עמוקה של מה זה שינוי ומה זה ליזום שינוי, רק אם נצליח להבין ולפצח את הקוד ה DNA של דרך השינוי הפרטי שלנו, רק כך נוכל לשחרר טונות של אנרגיה שתהיה מכוונת לדברים המשמעותיים ביותר שלנו, ובכך נוכל להגשים את מה שעלינו ולהגשים בחיינו... והעיקר להתחיל בכאן ועכשיו!

המותג החדש "לעוף על השינוי" מורכב משורה של מוצרים "מבוססי-קרקע ושמיים": הכל מתוך חזון גדול ומרגש אבל גם מחובר לעשייה ה"ת'כלסית" של מחשבה אחרי מחשבה, רגש אחרי רגש, פעולה אחרי פעולה, מיקוד תוך כדי העצמה והתקדמות.
ב"לעוף על השינוי" יש אימון אישי, יש "  Get-Go שינוי" ליצירת תכנית פעולה מידית לשינוי, יש הרצאות, יהיו קבוצות מאסטרמיינד, סדנאות ל"סופי-שבוע לשינוי", וכל מיני רעיונות מלהיבים ויישומיים בהמשך...

כמו שכולנו שמענו וידענו, הכל מתחיל מצעד הראשון...ואז השני...ואז השלישי...

מוזמנים להתעניין, לעקוב, לקפוץ למים, מוזמנים להצטרף ולעוף גם אתם על השינוי, כי אלו הם חיינו ואין לנו עוד כאלה בבנק!

בכבוד ובהערכה,

רוני

קטעים מתוך ערב ההשקה של "לעוף על השינוי!"

סיפור ​קצר על שינוי

מיסטיקן סופי בשם בלתזר, כתב בספר האוטוביוגרפי שלו:

" כשהייתי צעיר התפללתי לאלוהים שייתן לי את הכח לשנות את העולם. 

אנשים מסביבי לא אהבו את זה, זה היה להם מהפכני וקיצוני מדי לשנות את פני העולם.

כשהתבגרתי קצת שיניתי את התפילה שלי: כבר נהיה יותר מדי בשבילי להתפלל לשנות אל כל העולם, כל-כך הרבה שנים עברו, חצי מהחיים שלי עברו ועוד לא שיניתי אפילו אדם אחד. 

אז התפללתי לאלוהים וביקשתי ממנו שיניח לי מהשאיפה לשנות את כל העולם, נלך על המשפחה שלי, שיעזור לי לשנות את בני משפחתי.

כשהזדקנתי הבנתי שגם המשפחה שלי זה יותר מדי- מי אני שאשנה את בני המשפחה שלי? 

אז הסקתי שאם אשנה את עצמי זה יהיה מספיק ודי. 

אז התפללתי לאלוהים וביקשתי ממנו שהגיע הזמן שלפחות זה, שיעזור לי לשנות את עצמי.

ואז אלוהים ענה:" כעת אין לך זמן לזה. הייתי צריך לחשוב על זה בהתחלה. אז היתה לך אפשרות".

​​"

האם הסמארטפון הורג את השיח האנושי?

אני כבר שנים עוקב אחרי מאמרים המדברים על ההשפעה של הסמארטפון על חיינו.
אני חושב שעוד נשמע הרבה מאוד על זה, החל מההשפעה של הקרינה עלינו, על התוספת התקציבית מהשדרוגים הבלתי-נמנעים, על היתרונות הרבים שישנם באפליקציות הרבות, וכו'.

אך יש תחום אחד שאני משוכנע שאנו לא מודעים לו מספיק, וזה התחום שבו הסמארטפון הורס לנו את עומק השיחה האנושית. דר. שלי טורקל מ MIT, התלבשה על הנושא הזה כבר לפני מספר שנים ומה שהיא מספרת מראייה מחקרית כולנו יכולים לראות גם בלי התואר דוקטור לפני שמנו: הסמארטפון עושה מהפכה שלילית ביכולתנו לקיים שיחות אנושיות עם עומק סביר.

\

לפי טורקל: הסמארטפון מרחיק אותנו ממצבים שבהם אנו רגילים לפתח קשר עין, אמפתיה, והקשר הבלתי-אמצעי ללמוד, "להכיל" ולהיות "אדם לאדם".
הוא גם גורם לנו לשטחיות בריכוז, מ"מנת יתר" לסיפוקים מידיים" כי ה"וואטס-אפ" לא מפסיק לספק לנו את הריגוש, הוא גם אחראי לריחוק רגשי בין אנשים כאשר "שמים את הנייד על השולחן", במקום שפעם רק היו אנשים יושבים יחד.

אני חושב שעלינו לקחת את עצמנו בידיים ולהגביל את הטכנולוגיה במקומות שבהם אף אחד לא יתערב למעננו.
או ואבוי לדור שיגדל עם התחושה המוטעית שהכל אפשר לסדר "און-ליין", כולל פתרון של קונפליקטים ואי-הבנות ובניית קשר הדדי.

יש את הגולם ויש את היוצר של הגולם. הלוואי שיהיו יותר מאמצים לטפל ביוצר של הגולם לפני שהיה מאוחר מדי...