לא מעט פעמים אני שומע מאנשים שמגיעים אלי איך שהיו רוצים לתקן איזה "באג" שיש להם, כגון: אי סדר, אימפולסיביות, קושי בתקשורת באנגלית, חוסר-מיומנות באקסל, שנאה לכתיבת דו"חות, בין היתר.
כמובן, אין שום בעיה ברצון החיובי של האדם לשפר דברים אצלו, להוציא את עצמו מאזור הנוחות ולהתגבר על קשיים.
אך, לדעתי, הגישה של הקוצ'ינג עובדת ומצטיינת בזה שהיא קודם-כל מזמינה את האדם לשים דגש על חיזוק המקומות שבהם הוא מרגיש חזק, שם להדגיש, למנף, להרחיב ולעוף קדימה.
הסיבה לזה הוא פשוט מאוד: ככל שנהיה במקום הזה, הסיכויים גדולים יותר שנרצה להמשיך, נאהב את הפעילות (וגם את עצמנו?) יותר, נקבל פרגון מהסביבה ששוב יחזק אותנו, ידרבן אותנו קדימה, התוצאות תהיינה טובות, ושוב נשאב כוחות להמשיך, להרחיב, לתת, וחוזר חלילה...
הפסיכולוגיה החיובית איננה שווה ל"אמירות ניו-אייג'"הנשמעות חדשות לבקרים מכל פינה, היא גישה מעשית, מעצימה ו"מדעית".
לשם אני מזמין את המתאמנים שלי, ובעצם כל אדם שאתו אני בא במגע. זה גם common sense, כי למה שהאדם ידחוף את עצמו דווקא למקומות שהכי סובל בהם?
ניתן לו "שחרור" להיות מי שהוא וכולם ירוויחו בסוף....אבל קודם-כל הוא!
לחזק את החזק, להיות עם האהבה, לתת לדברים לזרום- נשמע לי נוסחה טובה לחיים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה