לא תמיד ידעתי להעריך את כוחו של סיפור.
בוודאי למה שאני קורה "הסיפור שלי".
זה משהו שהתוודעתי אליו רק כשהגעתי לגיל 40 בערך, קודם לכן הייתי קצת עסוק עם "סיפורים של מישהו אחר".
זה המצב של הרבה מאיתנו, לדעת לזקק את ה"סיפור האישי" שלנו אינו דבר קל: יש התנגדויות רבות, דאגות רבות, לחצים רבים, וכמובן, ההשפעה של החינוך, תרבות ומשפחה שבהן גדלנו.
ה"סיפור שלך" הוא הדבר שאנשים מנסים לגלות בך, אפילו אם זה לא דבר שמורגש או אפילו במודעות שלהם.
כשנמצאים בראיון לעבודה, בליינדייט, בכיתה ובישיבה כלשהי, אנשים תמיד מנסים להבין "מה הסיפור שלך", ובמילים אחרות, מי אתה, מה אתה אומר או מייצג, איך אתה נראה וכדומה, ואיך כל זה "מסתדר להם" אם מה שלדעתם אמור להיות, צריך להיות, חסר שהוא לא יהיה...
זה אינו מופשט הדבר הזה שקוראים לו "הסיפור שלך", זה דבר מאוד אישי, ייחודי, הוא מורכב מאלפי פרטים קטנים ונעלמים מהעין ומהמודעות.
אבל הוא שם.
ה"סיפור שלך" הוא נכס, למרות שאנחנו לא תמיד מבינים מה כל-כך חשוב בו, כי הרבה פעמים בחיים אנחנו מנסים להיות כמו "מישהו מצליח", "מישהו עשיר", "מישהו חכם" , וכו'. יש דרכים רבות לגלות את ה"סיפור שלנו", והעניין הוא שאף פעם לא "נגיע ליעד" כי הוא תמיד משתנה, מילימטרים אולי אבל תמיד, כל הזמן.
לגלות את הסיפור שלנו זאת עבודה אבל היא גם כיף!
כי ברגע שתפסנו את העיקרון, גם התחלנו ללמוד על מה חזק אצלנו, מה דוחף אותנו קדימה ומה מעכב אותנו, מה "עושה לנו את זה" ומה מדכא אותנו, עוד ועוד..
.
לא נפסיק לגלות את הסיפור שלנו. נקודה. איך, מה, מה מתי? על זה בהמשך...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה