האם באמת רק חמור אינו משנה את דעתו? על המנהיג-מפקד אריק שרון ז"ל

ייתכן שאתם מזהים את האמירה הזאת ואכן , נכון, היא לא של אריק שרון אלא של מצביא אחר מפורסם בתולדותנו, שנוי במחלוקת גם הוא, משה דיין.
אך אין ספק שגם שרון היה יכול להגיד את אותה אימרה מבלי להניד עפעף...האם היא נכונה?

אריק שרון, הלך מאיתנו השבוע לאחר ששמונה שנים היה "איש שלא היה" ונדמה היה שכל המדינה רק מחכה לרגע שתוכל לתת את הכבוד האחרון לאיש הזה שנשאר בין הבודדים שההיסטוריה שלו היא ההיסטריה של מדינת ישראל.
הוא באמת היה תופעה שאין הרבה כמותה- זיגזגים חדים שקשה להאמין שמדובר באותו אדם מפורסם: הסמן הימני הידוע שהפך להיות הסמן השמאלני- לכאורה- שהביא להתנתקות מגוש קטיף, ללא ספק טראומה לאנשים רבים שפונו, אבל גם לאלפים רבים אחרים שהושפעו אידיאולוגית, כלכלית וחברתית.
הוגה ובונה את מפעל ההתנחלויות- לדעת רבים עוד "טראומה" מסוג אחר- וגם מחריב ומפנה התנחלויות.
מחולל מלחמת לבנון השנויה במחלוקת וגם קו פוליטי שחתר להביא שלום, שרק התרדמת שלו מנעה ממנו ומנעה מאיתנו את זאת .
איש שכאלוף  עטור- מדליות סימל את המנהיגות הצבאית, וגם אדם שהטביע את חותמו כמפר פקודה סדרתי, לא פעם ולא פעמיים בקריירה הצבאית שלו.
הניגודים לא נגמרים רק שם.

אז מה עם החמור? אם החמור הוא זה שנשאר במקום ולא זז ומזיז, אז האם החכם הוא זה שנותן לעצמו לשנות את עמדתו ואת תפיסתו כאשר נוח ועל פי דרכו, נכון לעשות זאת? נדמה לי שפה המדרון מאוד חלקלק- היו לנו עוד כמה חבר'ה כמו אהוד ברק ומשה דיין שלא היתה להם שום בעייה להנהיג מפלגה אחת, וכשכבר לא שימשה אותו, לעבור ליריב.
כולנו יודעים עד כמה זה קל לשכנע את העולם בצדקת דרכך, לכל עמדה יש תימוכין, וכל סטטיסטיקה ניתנת לשינוי ומניפולציה.

אני חושב שיש לחשוד באנשים שרוצים להפיל על החמור המסכן הזה את כל פלטפורמת השינוי שאליה שואפים, לדעתי יש לבדוק היטב מאחורי ההכרזות והנאומים.
אדם שדבק בעקרונותיו מעורר בי אמון רב יותר מזה שמחליף עמדות על מנת לקדם אג'נדה חדשה, לרוב בכוחניות יתר.
במקרה של אריק שרון השינויים האלה בסוף חייו מאוד תאמו את השקפתי האישית, אבל זה לא העניין...
יש משהו מעבר ל"פרגמטיות" שאתה מצפה ממנהיג לסמל ולהוביל. אני מציע להמשיך לחשוד באלה שמנווטים על פי האגו ונותנים לעצמם לגיטימציה על חשבון החמורים שלנו.
אז היה לנו את אריק שרון, מצד אחד, שבדרך עשיית שינויים הגדיל לעשות, אבל גם היה לנו את אהוד ברק מצד שני.
שרון עזב אותנו בנקודת שיא כאשר ברק הצליח לאכזב המונים ולהיעלם ממפת המנהיגות על מנת "לעשות לביתו".

בואו נמשיך לחפש מנהיגים שלא צריכים חמורים בכדי להסביר את דרכם.
אותם מנהיגים שמייצגים ערכים אמיתיים שלא יוחלפו כאשר האופורטוניזם מופיע בדרכם.