מה אני לוקח על עצמי בשנה החדשה?

בתור אחד שנולד וגדל בארה"ב הראשון לראשון תמיד שיחק אצלי תפקיד משמעותי- לא ידעתי מה זה ומי זה ה"סילבטר" הזה, רק ידעתי שבתאריך הזה יש אחלה משחקי כדור-רגל אמריקאי ומהתאריך הזה אפשר להתחיל מההתחלה ולבנות מחויבות קדימה. 

אז אני ממשיך את המנהג הזה, new year's resolutions הפעם קבל עם ועדה (כלומר, "עדת הפייסבוק"):

מקצועית

1.   ללמד יותר, להרצות יותר, לתת יותר ממה שאני יודע, חושב, שואל, תוהה, מתמודד, חוקר- אני מאוד נהנה מזה וזה "נכון".

2.   לאמן יותר "יזמים חברתיים"- אלה שעושים את מה שהם עושים לטובת החברה, במיוחד ה"עסק החברתי" שבכלל מודל מרתק.

3.   להרחיב את מודל המאסטרמיינד שלי לעוד קבוצות, אוכלוסיות, להביא את הדבר המקסים הזה למקומות ולעומקים שטרם הגעתי.

4.   לעשות "פרויקטים מיוחדים" יותר- כמו בעלי עסקים יוצאי-אתיופיה, הקמת פורום עסקי בעיריית נהרייה, דברים כאלה "שבאים אלי" ויש להם אתגר ומשמעות.

5.   להיות פתוח לתת יד לפיתוח עסקי היכן שאני יכול לעזור גם שם, יש אחלה רעיונות שמסתובבים וצריכים קצת אנרגיה ומיקוד.

אישית

6.   לעשות טיול הרים עם בני וכל המשפחה לפני גיוסו ביולי- אין כמו קן המשפחה!

7.   להתנדב יותר- זה בא והולך וזה מאוד חשוב.

8.   להעמיק השתתפות בקבוצת מדיטציה.

9.   להוריד 5  ק"ג ולהיות יותר מודע בכל הדבר הזה שקוראים "לאכול".

10. להיות בן-זוג טוב יותר- אני לא כל-כך גרוע אבל רחוק מאוד ממה שאני יכול להיות ומגיע לה...

זה שלי- ומה שלכם רבותי?

הניגודים העושים את החיים מעניינים- נתן אלתרמן

אולי מי שרגיל לקרוא את מה שאני כותב ישאל- "נתן אלתרמן? אתה כותב על נתן אלתרמן?". 

אז גם אותי זה מפתיע, וזה כנראה לא היה קורה אם לא הייתי הבוקר בהרצאה על המשורר העברי האגדי הזה במסגרת סדרת הרצאות שאשתי ואני נמצאים אחת לשבועיים של המרכז הבינתחומי, הנקראת "מהשטריימל לכומתה- נושאים ודמויות בעמיות יהודית". 

האמת היא שההרצאה היום פחות סחפה אותי אבל משהו בדמות של אלתרמן הצית את דמיוני.
ליתר דיוק, הניגודים באופי של המשורר הכי מחוזר בתקופת קום המדינה ועוד שנים רבות אחריה, אלה עושים את אלתרמן טיפוס כל-כך מרתק בעיני...



מצד אחד הוא היה משורר לאומי, ומצד שני משורר בוהמי שבילה שעות רבות סביב אלכוהול (הדבר שכנראה הרג אותו בגיל 60).
מצד אחד הוא היה הומניסט, ומצד שני בטחוניסט.
מצד אחד הוא היה איש רוח, ומצד שני למד והוכשר כמהנדס חקלאי.
היה שמרן אך גם רומנטיקן ואיש חזון.
איש של ארץ ישראל וגם איש קוסמופוליטי הנחשב לעיתים כ"גלותי".
נדיב וגם מתנזר.
חשוף לאור הזרקורים עם חיים שלמים סמויים רחוק מהעין.
איש משפחה מסור שגם ניהל רומן ארוך- ימים מחוץ לנישואים, אבא שאהב אבל כמעט לא ראו אותו בבית.
 יש משהו שהקונפליקט הפנימי מוליד אצל בן-אדם שהוא בהחלט יכול להוות מנוע אדיר ליצירתיות.

 אני ממש, ממש לא אלתרמן... אבל... משהו מסגנון אחר של ניגודים פנימיים מדבר גם אלי.
אולי זה מה שהוביל אותי להרכיב את מופע הסיפורים שלי, "תגיד, מי אתה?" על חיפושי- הדרך שלי בחיים. ובכך נולדו כמה סיפורים בדרך...

ניהול עצמי

ניהול עצמי הוא נושא שאנחנו לקחים כמובן אילו- אבל ממש לא. 

הקושי להחליט מה באמת חשוב ומה בפחות, מה לעשות קודם ומה אחר-כך, מה לעשות בכלל ומה לוותר...

אלה הם המרכיבים היומיומיים של החיים. 

אנשים שיודעים לעשות את זה בדרך כלל מצליחים יותר, ואלה שלא יודעים...

סדנת מספור להצלחה למדריכי היי-טק- הצלחה גדולה!

איזה כיף! זה עכשיו אני ושותפתי, שרון אביב, סיימנו להנחות סדנא של יומיים למדריכים בכירים בהיי-טק בחברת היי-טק גודלה על "מספור להצלחה": שימוש בכלי הסיפורי לשדרוג, שיפור והעצמת תקשורת, הדרכה וניהול אנשים.

הסיפור הוא כלי כל-כך עוצמתי, היכן שרק פונים הוא נמצא שם על מנת לקחת את מה שאתה רוצה להגיד ולעשות אותו הרבה יותר רותם, ברור, מעניין ומחבר בין אנשים.
המשובים הם מצויינים ואני מאוד אוהב את העבודה הזאת ולראות עד כמה זה פוגש "אפילו את האדם ההי-טקי" במקום גם אנושי וגם מקצועי!

 הסיפור הוא באמת כלי מדהים, חבל על הזמן. כפי שאמר "מספר עסקי" אחד מארה"ב:

 The shortest path between two points is a story.

מאסטרמיינד: דרך מעצימה לחיבור בין אנשים

לקראת שנה חדשה, פתיחה של קבוצת חדשה ברעננה, אני יושב עם עצמי וחושב, מהו באמת הגרעין שבגרעין שעושה את מודל המאסטרמיינד שפיתחתי מיוחד ומעצים, כך שגם אחרי 7 שנים ביחד אנחנו רק הולכים ומתפתחים?

נכון, זה מיועד בעיקר לעולם העסקי והניהולי ושם אין יותר מדי דברים מהסוג הזה לאורך זמן. אבל לא רק זה.
אני חושב לעצמי: קבוצות טיפוליות? זה בטוח לא אני, ויש הרבה טובות באזור.
קבוצות רוחניות? גם זה לא אני, והן לא פונות לחלק הארי של האוכלוסיה.
קבוצות תמיכה? גם לא, ממש אוירה וכוון אחר לגמרי.
נטוורקינג? אנחנו לא שם, ממש בשוליים ולא באים למכור אצלנו.
קורס? ממש, ממש לא, אני כמעט ולא מלמד כלום פרונטלית, יש הרבה לימוד והוא במפורש לימוד אחד מהשני.
קבוצות אימון? יש בהחלט "רוח הקוצ'יננג" בחדר, הרי זה בתוכי עמוק, אבל לא מכוונים מטרות, יעדים, לא בונים תכניות ולא מסמנים אבני דרך.
אז מה כן?

אני אגיד לכם מה כן, וזה דבר שקצת קשה לתפוס אותו כי המילים לא מספיקות פה.
זה גם דבר שלא "מוכר" כל-כך טוב, כי הוא לא מבטיח שיעשה אותך עשיר, יפה ומוצלח, וכל זה בתוך כמה מפגשים שעליהם תשלום במלוא כספך.
לא, ממש לא...

המאסטרמיינד של DunetzMasterminds הוא מקום שהאדם- בעולם הניהולי והעסקי, וגם מחוצה לו- יכול לבוא ולדבר על דברים שלא מדבר כמעט בשום מקום:
על דילמות שחשש לחשוף, על נקודות קיבעון ועוורון שלא יודע בדיוק מה לעשות איתן, על רעיונות שהיה מאוד שמח לשמוע משוב עליהם, על שאלות שלגביהן לא היה לו (או לה, כמובן!) מקום ואפשרות לשאול ולדון בהן...

במאסטרמיינד פוגשים אנשים, חברים קבועים ואורחים למפגש אחד, בדרך אחרת, אותנטית, קשובה, מונחת וממוקדת...מקום שאתה מקבל 3 שעות של עולם שניתן להיות בקשר ללא שליטה, ללא "מצגות", ללא "מה יצא לי מזה", להיות מי שאתה ושאנשים גם מקשיבים ומכבדים, אפילו אם הם לא מסכימים לתוכן ולחשיבה.

מאסטרמיינד הוא מקום שמחבר בין אנשים בדרך האנושיות שבהם.

מאסטרמיינד , מעבר להיותו כלי להצלחה, התפתחות והתייעצות, הינו כלי לחיים. יש נשמה במאסטרמיינד....נשמה שלה אנו זקוקים היום אולי בימנו הרבה יותר מבעבר.

מוזיקה שמחברת את העולם

אתר playing for change

http://www.youtube.com/watch?v=Es3Vsfzdr14&list=PLC122061BDC373B4B

 הוא משהו מיוחד...אתר שמוצא מוזיקה מכל העולם המדבר על צדק חברתי, זכויות אדם ושאיפה לחבר בין בני אדם, על ידי מוזיקה.

אישית, אף פעם לא התחברתי  לפוליטיקה,  לא נמשך, לא מאמין, לא מכבד. זאת לא אומרת שאין לי את ההבנה שהפוליטיקאים משפיעים מאוד על העולם. אני מודה שיש פה סתירה- אם זה כל-כך חשוב אז למה זה לא חשוב לי?

אני מאמין בדרכים אחרות, דרכים של מוזיקה, ספרות, לימוד, אומנות, סיפור, מפגשים אישיים וכל הדברים שמדברים אל הלב ואל האדם.

כנסו ליוטיוב וחפשו גם אתם את playing for change- מקסים, אומני רחוב, אנשים פשוטים, ואף עניים, שרים את האנושות שבהם.

מקסים.

המאסטרמיינד: הליבון שבתכנון

אתמול קבלתי תובנה נוספת על הדרך היפה שבה עובדות קבוצות המאסטרמיינד שלי (כן, גם אחרי 8 שנים ואלפי שעות, אני כל הזמן מגלה זויות שונות)...
מעבר למפגש של שיחה בעומק ופתיחות הרבה מעבר למה שנהוג בין אנשים בעולם העסקי\ניהולי, יש מה שאני קורה ה"ליבון שבתכנון"- הצורך של אדם לראות את מה שמעסיק אותו "גם מבחוץ", לא רק דרך העיניים, מוח ופה של אחד, אלא של 5-10-15 אנשים אחרים...
כאשר האגו בחוץ, הקשב פתוח והרצון לעזור הוא באויר.
הרבה מעבר ל"מציאת פתרון כן או לא", יושב הצורך הבסיסי של כולנו להתחבר, להיתמך ושלב כוחות ולא להיות לבד...
וזה דבר שנכון לא רק ל"עסקיים" אלא בראש בראשונה "אנשים".