קודם-כל רוצו ותראו את הסרט "טוני ארדמן" כי הוא סרט מדהים, מרגש, מצחיק, מעמיק ומהנה. הנה הטריילר:
בלי להיות ספוילר אני אספר רק מה שנמצא בתקציר הסרט שפורסם והטריילר עצמו."אישה ממוצא גרמני המתגוררת ברומניה, ניצבת בפני סגירת עסקת חייה. בתוך הלחץ הגדול בו היא שרויה מגיע לביקור פתע אביה האקסצנטרי. עם פאה מגוחכת על ראשו, מוציא אותה אביה מדעתה וכמעט מסכל את תכניותיה, אך לאט לאט הם מתחילים להתקרב שוב ולמצוא אחד את השני באמת".
אז מה הקשר למאמנים אישיים בכלל? זה מתחיל בזה שהאבא המוזר הזה, שנראה באמת מרושל ומוזר כפי שרואים בטריילר, מציג את עצמו במסיבות הקוקטייל היוקרתית של ביתו אשת העסקים הנוקשה כ "מאמן-יועץ לחיים". ברגע הראשון שראיתי את זה התחלחלתי ממש !! חשבתי לעצמי, "תראו איזה דימוי נוראי יש לנו למאמנים...תראו מה חושב הציבור עלינו שהתסריטאי עשה את הweirdo הזה בדמות של coach...help!!". אבל...תמיד יש את ה"אבל" הזה שמאחוריו יש את המפתח למשמעות האמיתית של הסרט...הטיפוס המוזר הזה מצליח בדרכים שאני בחיים לא הייתי נוקט בהן להעביר מסר. הוא מצליח בכל מה שהוא עושה- ועל זה אני לא אספר על מנת לא לקלקל לכם- לגעת בנשמתה של ביתו, שאתה היחסים היו מאוד מרוחקים.
האבא עושה בושות- ועוד איך- אך בדרך העקומה שלו הוא מצליח לעשות מה שאנחנו המאמנים באמת עושים טוב: לשקף לעובדים איתנו את מה שאנו רואים, מרגישים וחווים מהם. האב מצליח לגעת במקומות הקשים של ביתו שרצה קדימה בקלוב הזהב המקפיץ אותה לכל פינה בעולם, לעשות עבודה שהיא איננה שלמה איתה. הבת, שכולה קרח אסקימוסי אחד גדול במשך רוב הסרט, לאט לאט מגלה את אנושיותה. ה"אבא המאמן" נתן את כולו לאמן את ביתו בכמה שיעורים חשובים בחיים בעוד הוא מגשש את דרכו קדימה. וזה מזכיר לי כמה פעמים שאני מרגיש את ההשפעה של האימון שאני נותן למתאמנים שלי על עצם החיים שלי. כמו שלימדו אותי המורים הטובים שהיו לי במשך כל השנים: האימון הוא טנגו של שניים עבור המתאמן. אין מצב שאחד מושפע והשני לו.
לקראת סוף הסרט שוב חזר אלי הגאווה שיש לי את הזכות לעזור לאחרים בתור מאמן אישי ועסקי לחיים ולעסקים. כולנו צריכים מאמנים טובים, בין אם אנחנו יודעים ובין אם לא. גם את המוזרים ביניהם כמו טוני ארדמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה