‏הצגת רשומות עם תוויות רוני דוניץ. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רוני דוניץ. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 7 בפברואר 2017

בשביל מה עזבתי קריירה כמנהל בביוטכנולוגיה להיות מאמן אישי ועסקי?

לא כל יום אני מקבל מכתב כזה מלקוח בעבר, פחות מגיל 30 ומטייל לו מעבר לים...אבל קבלתי לא מעט מהם וזה תמיד גורם לי סיפוק רב, מעל ומעבר- אחרי הכל בשביל מה באתי לעולם האימון אם לא בשביל  הדבר הזה בדיוק!? לעזור לאחר בגילוי עצמי, דבר שמביא להעצמה ולקיחת אחריות על החיים- זה מה שזה! כל-כך קל לאבד את התשוקה הטבעית שיש לך תינוק לגלות, לגלות וללכת עם הגילוי!
בשביל זה אני מאמן אישי ועסקי כבר 13 שנים, מי ייתן ואצליח להגיע, לגעת ולתרום את חלקי לכמה שיותר אנשים טובים בדרכי החיים...

 --------------

היי רוני !
רציתי קצת לשתף אותך בחוייה שלי כי אתה חלק גדול מהתהליך שלי.
הטיול, המרחבים, הטבע, האנשים, המוזיקה, הלבד והביחד זה משהו שקשה להסביר.
 אני מרגיש שאני מקבל פה פרספקטיבה על דברים קטנים וגדולים שקורים לי בחיים. כמו שאמרת חי שאני צריך לטייל, אז אני באמת מטייל.

 ... הבנתי כמה דברים במהלך הטיול שמאוד חשוב לי לעשות בחיים כשבראשם זה חינוך. אני אוהב לעזור ולהכווין אנשים ובמיוחד לתת לאנשים רעיונות אחרים וכיוונים שונים על החיים. ..אני מאוד מקווה שכשאחזור אצליח לשמר את המוטיבציה והרצון לעשות ולשנות בלי לחשוב מה אנשים אחרים חושבים על מעשיי. יש משהו בביקורתיות והשיפוטיות בארץ שמאוד השפיעו עלי בדיעבד, הכל סובב סביב מה האחר עושה ופחות מה אתה עושה בשביל עצמך...בגדול רציתי להגיד לך תודה על האוזן הקשבת ועל העזרה והשינוי. אני מרגיש שגרמת לי להניע את עצמי וזה מה שחשוב. תמשיך לשנות ולהזיז אנשים אחרים בדרך שלהם, כל אחד 
​​
בזמנו...
​​

יום רביעי, 22 ביוני 2016

תכניות זה נחמד אבל...

ישנה אמרה שמיוחדת לוודי אלן שאומרת: "אם תרצה להצחיק את אלוהים ספר לו את התכניות שלך."
נראה לי שהוא לקח את זה מהפתגם היידיש: "מען טראכט און גאט לאכט" , כלומר האדם מתכנן ואלוהים צוחק.
המסר ברור: אנחנו לא יודעים כל-כך הרבה כמו שאנחנו חושבים, או היינו רוצים לחשוב.

החינוך שקיבלנו, למעשה הוא גם הדרך שבה אנו חיים את חיינו, הוא שצריך להרחיב כמה שיותר את הביטחון שלנו לעתיד.
שנדע להפחית סיכונים, למקסם סיכויים, שנוכל להיות בשלוות נפש ממה שעומד לבוא.
זה חלום יפה- גם אני שותף לו- אבל יש רק בעיה אחת אתו- אין לנו סיכוי באמת.
החיים הם תמיד חזקים מאיתנו, מפתיעים אותנו ומשאירים אותנו במצב של חוסר ודאות.
אני מאמין שהאנשים שלמדו להחיות בתוך עולם שיש לו כל-כך מעט וודאות הכינו את עצמם טוב לחיים. הייתי מכנה את זה "ארגז-כלים לשינוי", או "כישורי חיים לשינוי".
זה לא קל אבל זאת השקעה טובה. אני עובד על הארגז הזה כל הזמן ועדיין אני רואה את כל החורים אצלי.

ואתם?
​

יום שלישי, 9 ביוני 2015

האם אפשר לעשות יזמות במקביל לעבודה כשכיר?

השאלה הזאת יכולה להיות שאלת מיליון הדולר, היא נשאלת יותר מרוב השאלות שיזמים מתחילים (וגם אלה שלא מתחילים) שואלים את עצמם מדי יום ביומו! 
למרות שהיא נשאלת בלי סוף אני לא מאמין שיש "תשובת מדף", כי זה באמת שונה אם מדובר ביזמות שכולה מבוססת על קוד תוכנה שאדם עובד עליו לבד בבית אחרי חצות  אחרי שכולם כבר הלכו לישון, ויזמות שמחייבת מפגש של אנשים, השקעת הון ומימוש דברים מוחשיים. 
אבל בכל זאת....אגיד מה שעולה לי לאחר עבודת לווי של יזמים רבים, ויזמים בפוטנציה (או בחלומות...) עוד יותר רבים.

אני חושב שבגדול השלבים הראשונים יכולים להיעשות במקביל לעבודה שבה המשכורת זורמת (קרי, "שכיר"), ובמרבית המקרים אין ברירה, רוב האנשים לא יכולים ולא מוכנים לזרוק את הכל ו"להתאבד" על הרעיון שלהם לשנות את העולם. 
המעבר ההדרגתי נותן ביטחון, ליזם ולסביבה, הוא נותן זמן להתרגל, להפנים, להבין שהעולם עומד להשתנות מקצה לקצה. 
למה לא להפחית סיכון אם אפשר? בוודאי אם יש לך אנשים שעובדים בשבילך, כשאתה ב remote, הדברים יכולים להתקדם לא רע אני חושב עד גבול מסוים.

ומצד שני...ממש לא! יזמות מכל הסוגים תובעת ממך להביא את עצמך במלוא עוזך, היא תובעת ממך שהראש שלך תהיה שם, כי אתה הוא היוצר, הדוחף והמשנה את העולם! 
כל זמן שלא תהיה שם זה כאילו שהמנוע של היזמות נשאר תקוע בהילוך שני ולא מצליח להתרומם להילוך הבא. היזמות היא בסופו של דבר full time job, לתחושתי, למרות שיש ותמיד יהיו יוצאים מן הכלל.

הדבר שיותר מפריע לי משיטת "לעשות בצד" הוא הבלם שזה שם על מחויבותו של היזם שבדרך- אדם שיושב לו במשרה שמשלמת לו יפה, ובוודאי שמדובר בחברות ההי-טק המבוססות יותר היכן שהחיים מאוד נוחים, האדם הזה מנציח את ההווה שלו שם על חשבון העתיד. 
ישנה נקודה- ועם כל אחד הנקודה נמצאת במקום אחר- שבה האדם צריך לעשות את המעבר ותו לא. זאת נקודה לא פשוטה ליזם ולסובבים אותו אבל לעניות דעתי, כל זמן שהיא לא מגיעה אתה כיזם עוד לא הגעת. 
יזם בלי מחויבות הוא לא ממש יזם. 
ואת ההשראה ניתן לקחת היישר מפי איש הרוח הגרמני המפורסם, איש התרבות והמדע של המאה ה18, יוהאן וולפגנג פון גֶתה, המילים שנכתבו אז לפני כ-250 שנה יכלו גם להיכתב היום באותה עוצמה בעידן הטכנולוגיה :

"Until one is committed, there is hesitancy, the chance to draw back, always ineffectiveness. 
Concerning all acts of initiative and creation, there is one elementary truth the ignorance of which kills countless ideas and splendid plans: that the moment one definitely commits oneself, then providence moves too. 
All sorts of things occur to help one that would never otherwise have occurred. 
A whole stream of events issues from the decision, raising in one's favor all manner of unforeseen incidents, meetings and material assistance which no man could have dreamed would have come his way. 
Whatever you can do or dream you can, begin it. Boldness has genius, power and magic in it. Begin it now." 
Johann Wolfgang von Goethe 

יום חמישי, 4 ביוני 2015

אז מה היה ביום הולדת שלי אתמול?

היתה באסה!! מצאתי את עצמי נוסע בדרכים לירושלים, מסתובב עם הורי הקשישים בבית חולים הדסה לניתוח קטן שלא היה, מצאתי את עצמי מתעצבן למה אני כל-כך לא שמח ביום הולדת השמח...
עד הערב אתמול...
התחייבתי להתנדב כמנחה מעגל באירוע של "יום האחדות" במתנ"ס תל-מונד, אירוע שיזמו ב60 מקומות בערך האמהות של שלושת הנערים שנרצחו בפיגוע הטרור הנוראי לפני שנה, אירוע שגרם לכל העם להראות את הצד האנושי אמפתי שלו....



באירוע הזה הנחתי מעגל שדן במחלקות וקונפליקטים, האם זה מקדם אותנו ופוגע בנו?
100 איש שהיו ביחד כ 3 שעות, הרגשה של קהילה, של שיח, של אדם מחובר לאדם.



אני יודע שבכל עת, וגם ביום הולדת, מתי שאני מרגיש לא שמח עם מה שקורה לי וסביבי, צריך להרים משהו שאתה עושה למען אחרים ואז העולם נראה קצת יותר טוב...

יום שני, 25 במאי 2015

מאוגנדה למאסטרמיינד ביום אחד...

​
זה היה שבוע שהגעתי ישר מתוך עולם אחר באפריקה- אוגנדה- ישר לתוך המציאות שלי פה בארץ...נחיתה עם כמה "במפרים" אבל פעילות המאסטרמיינד האינטסיבית הכניסה אותי בכיף חזרה לעניינים:


קבוצות "הנגרים" שנפגשה ושיתפה, ושיתפה ושיתפה---החבר'ה האלה ממש מרשימים ברצון שלהם לחשוב ביחד, לפתור בעיות ולקיים הדדיות... היו לנו 12 חבר'ה....


קבוצות המנהלים-בעלי עסקים בבוקר, קבוצה קטנה של 7 אנשים איכותיים, דנו באתגרי הניהול של אחד המנהלים בנוסף לדיון וסרטון על "אם כולם עושים טעויות אז למה שרופא טועה הכל מתקבל אחרת..."
קבוצת בערב של מנהלים ובעלי עסקים, הוותיקה מכולם- בשנה העשירית שלה!- היתה קטנה הפעם (6 איש) אבל היו 2 אורחות מקסימות וחכמות----שמענו רפלקציה וקיימנו דיון על מכירה של קליניקה של אחד החברים מעולם הרפואה , על הצדדים העסקיים וגם על ההתמודדות האישית עם חוסר וודאות, "אזור הנוחות" ועצם הנושא של של שינוי בחיים...באותו ערב דנו בנושא של "אמפתיה- יש דבר כזה בעולם העסקי?" ומסתבר שכל אחד רואה את זה קצת אחרת אבל זה נושא חשוב ולא שגרתי, ללא ספק....


סגרתי את השבוע אמש במפגש של יהודים וערבים שהנחתי בטירה, פתחנו שנה שנייה והובלתי תרגיל קוצ'ינג של "מעגל חיים" שהביא לשיח קולח, ידידותי ואמפתי- 23 חברים מקסימים, קבוצה מיוחדת, מאוד גאה בא!


וכעת, פונים למנוחה, לראות את חייל הגולני השלי שמגיע או טו טו הביתה לאחר שלא ראיתי אותו חודש. מחכה לכתוב על אוגנדה, ויש הרבה מה לכתוב. כל דבר בעיתו...מחכה לחג מתן תורתנו ולראות איפה זה פוגש אותי השנה. כל שנה והתיקון שלו.

יום שני, 2 בפברואר 2015

הבדידות- קלון ופשע חברתי!

לפני כמה ימים היה היום הבינלאומי לזיכרון השואה. ברדיו- כמו ברדיו- חיפשו את הסיפורים המרגשים ביותר, ואתם יודעים, שמדובר בשואה לא צריך להתאמץ יותר מדי כי יש שם סיפורים מרגשים וקורעי-לב שיכולים לספק לאלפי שנים ויותר...

אבל הפעם תפס אותי עד דמעות סיפור שהרבה יותר עממי, הרבה פחות מרושע ושטני.
אישה כבת 85 זעקה בראיון ברדיו:" אני אישית לא צריכה כלום, שום דבר חומרי. הכל בסדר. אבל....אני בודדה! אין לי עם מי לדבר! שעות רבות עוברות שאני עם עצמי וכל-כך חסר לי לספר משהו למישהו, לשמוע שמישהו מתעניין בי, שמישהו שואל אותי משהו...רק את זה אני מבקשת, לא יותר, רק את זה..."

לאחרונה השתתפתי בכנס בינלאומי לווי ותמיכה רוחנית רב-תרבותית שנקראה "תקווה וחוסן".
שם פגשתי עשרות Chaplains, אנשים דתיים, חילוניים, אתאיסטים שאת עבודתם הם עושים כ"מקשיבים" לאנשים במצבי קיצון בחיים, לאחר משבר, בחולי, לקראת מוות או פשוט אנשים זקנים לבד, לבד, לבד.
נגע לי ללב.

ולא רק ללב, גם לראש.

קשה לי להבין איך חברה אנושית שיש בה כל-כך הרבה חומר חסרה כל-כך הרבה רוח.
לא צריכים להיות עם דוקטורט לרוח להבין שלא טוב היות אדם לבדו.
שום חיה לא שורדת כך.
זה קלון ופשע חברתי!
המילים האלה של האישה ברדיו מהדהדות בי. "אני רק רוצה לספר משהו למישהו..."

יום שלישי, 23 בדצמבר 2014

מכתב פרידה לביתי היקרה לפני ה"טיול הגדול"...

היום, ב 4:30 לפנות בוקר, נפרדנו אני ואשתי, מירב, מביתנו הבכורה, שני, שעפה לה לכוון דרום אמריקה לבלות חצי שנה מחייה.
זהו ה"טיול הגדול" הידוע כמעט כ"חובה" בימנו אנו, אך לי זה אף פעם לא נראה כחובה אלא כ"זכות", לקחת את הזמן ולעשות ממנו משהו באמת מיוחד ושונה.
יומיים לפני יציאתה של שני, התיישבתי במשך כשעתיים וכתבתי מכתב לשני, "מלב אל לב" ונתתי לה אותו בארוחה משפחתית שעשינו בשבת לפני היציאה.
ביקשתי וקבלת את רשותה של שני לפרסם את המכתב הזה, עם המחשבה שבוודאי יש עוד הורים רבים שיכולים להזדהות עם המכתב, עם המצב, ועם המקום המיוחד הזה של: מצד אחד להיות הורה במקום של "והגדת לבנך", ומצד שני, להישאר עדיין אנחנו עם ה"טעם של עוד", ש"הטיול הגדול" איננו תם, הוא רק בהמתנה להזדמנות הבאה ובגרסה הבאה....
------------
לשני ביתי האהובה,
בעוד 3 ימים יגיע המועד לטיסתך ל"טיול הגדול" שעליו חשבת ותכננת כל-כך הרבה.
בעוד יומיים יגיע הזמן למבחן הפסיכומטרי שגם אליו נערכת בכל מאודך, גם הוא עוד נקודת ציון משמעותי עבורך... רציתי לשתף אותך בכמה מחשבות וברכות כ"צידה לדרך", דבר קטן (אבל לא קטן מדי!) שתוכלי להוציא ולקרוא מתי שבא לך, אם יבוא לך...


את יודעת, שניקוש, שאני מאוד מחובר ל"טיול הגדול" שלך, וזאת עוד לפני שנולדת:-), ואני בהחלט מתרגש לקראת הימים הבאים ולקראת התקופה המוזרה הזאת של חצי שנה שלא נראה אותך בבית.
כשאני חושב על עצמי והטיול הגדול שלי, שיצא לדרך לפני כמעט 32 שנים, קשה לי להאמין שעבר כל-כך הרבה זמן.
הייתי אז חודשיים לפני יום הולדתי ה 24, כידוע לך זה התחיל עם רצון לעשות תרמילאיות של חצי שנה עד שנה ונגמר בארבע וחצי שנים של התפתחות, שינוי, חוויה והרבה יותר מזה.
אני באמת לא מאחל לך שגם דרכך תהיה כה ארוכה כמו שלי (בבקשה לא :-) ....), אבל לכל אדם יש את זמן, המינון והדרך שלו.
עבורי הטיול הזה היה ניסיון אותנטי שלי לשבור את ה"ההליכה בתלם" באופן אוטומטי (למרות שגם קודם לכן לא הייתי ממש ב"תלם"), היה זה ניסיון להגשים דברים שלא הרגשתי שהתאפשרו לי להגשים עד אז, שרות צבאי שלא סיפק אותי, לימודים שלא דברו אלי, רצון עז להרחיב אופקים, חשיבה ומעגלים, הרצון שלי לבחור את הדרך שלי על פי בחירתי ולא להישען על מה שאחרים אמרו, עשו והטיפו לאחרים לעשות.
הטיול היה בשבילי ההתגלמות של לקחת אחריות אישית על חיי באותה נקודה בחיים.
ולבסוף, הוא עשה את זה והרבה יותר מזה- למעשה, הוא השפיע על חיי לא פחות מכל דבר אחר משמעותי שקרה בחיי כי הוא גרם לי לראות את העולם בדרך אחרת, את עצמי בדרך אחרת ו"להגדיר את המגרש מחדש".
עד עצם היום הזה. בהרבה מאוד מובנים, אין תחום בחיים שלי שלא הושפע מהתקופה של ה"טיול הגדול" ומה שאירע בהמשכו.
הוא איתי, במודע ולא במודע, חלק ממני, השפיע על הערכים הכי מהותיים שיש לי גם היום.
 “Travel is more than the seeing of sights; it is a change that goes on, deep and permanent, in the ideas of living.” – Miriam Beard

“He who does not travel does not know the value of men.” – Moorish proverb

אז, למה אני "חופר לך" על כל הדבר הזה, שהוא בטח לא חדש לך?
מהסיבה הפשוטה שאני רוצה לאחל לך את הדברים הבאים, שכולם באים גם הם "משם" אפילו שלקחו הם צורה אחרת, וביטוי אחר.
הנה 10 הברכות .איחולים מ"בית-אבא" בתקווה שתיקחי אותם אתך לאן שתתגלגלי:

1. הטיול הזה הוא "שלך"! הוא זמן- אגיד ה"יחיד" אבל בין המעטים שיהיו- לעשות מה שבראש שלך, ללא מטרה מוצהרת, תוצאה מוצהרת, ציפייה מוצהרת- אז תהני מזה!
תזכרי שמה שמעצבן הוא לא ממש מעצבן כי את ב"time off", יהיה פחות או יהיה יותר זה לא כזה משמעותי- העיקר שתיקחי את זה בסבבה.
אז באמת אין על מה להתעצבן, לא בחלק האישי, לא מהבין-אישי ולא מהמקומות- זה הכל בידיך איך שתגיבי לעניינים.

2. זאת הזדמנות פז ללמוד, להרחיב אופקים, ללמוד על עצמך, על דעותייך והנחות היסוד שלך, על אחרים, על איך נראה העולם בצד השני ומתוך כבוד אמיתי לצד השני, ללמוד בדרך רגועה, לא מספרים או ממסגרות אלא ממה שהחיים מזמן לך, גם מתובנות שיצוצו לך תוך כדי- איזה יופי!
“When you travel, remember that a foreign country is not designed to make you 
comfortable. It is designed to make its own people comfortable.” – Clifton Fadiman


3. אל תשכחי שאת מקבלת זכות מיוחדת שלא הייתה לרוב רובם של האנשים בהיסטוריה של העולם: לנסוע בכיף ולהתארח במקומות רחוקים, שפות אחרות, דתות ותרבויות אחרות- זאת ממש, ממש זכות- אז תנצלי את זה לטובה, עם כל הפיתויים של להיות ב"ישראל הקטנה" שנוהרת לשם בהמונים- ככל שלא תהיי בתוך הבועה הזאת תיחשפי לדברים חדשים שלא ידעת אותם אז תנצלי את זה!
יש לך הזדמנות ללמוד ספרדית כפי שחיים אותה ולהכיר אנשים שלא תראי אותם שוב בחיים, אבל שמפגש ביניכם יכול להיזכר עוד שנים רבות –גם זאת הזדמנות שיש לנצל.
“The world is a book and those who do not travel read only one page.” – St. Augustine

4. את הולכת לראות ולחוות טבע מדהים- שמרי על עצמך שתהיי בטוחה גם בגבהים הגדולים, מזג האוויר ההפכפך, אתגרים פיזיים קשים אולי, אנו סומכים עליך, על שיקול דעתך והכוח שלך לעמוד על מה שנראה לך נכון, גם אם תהיי במיעוט. 
יש סכנות בדרך כולנו יודעים אבל יש לך ראש מצוין, על זה כולנו סומכים!

5. אני יודע שהטיול בדרום אמריקה נחשב במידה מסוימת כ"דרך המסיבות"...
לא אוכל ולא ארצה להגביל אותך בדברים האלה, גם זה חלק מהחוויה הגדולה...רק תזכרי בבקשה, בבקשה שכל ה"חומרים האלה" שללא ספק תיתקלי בהם הם הרבה יותר חזקים מ"חוויה"- חומר אחד לא נכון, יותר מדי או לא מזוהה יכול לדפוק את הראש שלך לכל החיים---ואת כל החיים שלך...
גם פה אנחנו סומכים על החכמה והתבונה שלך...

6. אל תשכחי שכל טיול מוצלח הוא שליטה טובה באיזון של הנאה מול סיכונים- וזה כולל גנבות, אבדות, תאונות, וכל שאר הדברים שאין לנו תמיד שליטה עליהם.
שיהיה לך את השכל הישר וגם את המידע הנכון לכל מקום, כלי תחבורה וגם אדם שתפגשי בדרך- אין נוסחאות, לצערי.
“A traveler without observation is a bird without wings.” – Moslih Eddin Saadi

7. אני מקווה שתשמרי לך על הגמישות, כי הוא החשוב, אבל גם לזה יש גבול.
תכנית בלי גמישות היא סטטית אבל גמישות בלי תכנית רק מבלבלת ויכולה לגרום לטעויות ובזבוזים סתם.

8. שני, הרווחת את הכסף שלך ביושר ובעבודה רבה- תוציאי אותו איך שתרצי.
זה גם שיעור חשוב בחיים, לא?


9. האם  חצי שנה תהיה חצי שנה? האם באמת נראה אותך חזרה ללימודים באוקטובר 2015? אני באמת מקווה שכן, את הסיבות את כבר יודעת.
אני מקווה שתזכרי את זה גם אם בא לך לשנות את התכנית... אבל אם כן תחליטי לעשות זאת את יודעת שאני אאתגר אותך ואולי אפילו אתווכח אתך אבל בסופו של דבר, זאת החלטתך, ואני תמיד אתמוך בהחלטות שאת שלמה איתן בלב ובנפש...

10. ואחרון, אחרון חביב...הגענו לעשר...
זה שאל תשכחי אף פעם....
שיש לך אנשים פה שמאוד אוהבים אותך, רוצים תמיד לשמוע כל דבר שבהם תרצי לשתף אותם, חושבים ואוהבים אותך מרחוק ותמיד, תמיד כאן לייעץ, לשוחח, לעזור- 24 שעות ביום, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה.

ושניקוש, ביתי הבוגרת והמקסימה, אסיים במילים היפהפיות והמרגשות של הרב קוק -וגם מנגינה המרגשת כל פעם מחדש:
”בן אדם עלה למעלה עלה / עלה למעלה עלה בן אדם / עלה למעלה עלה. 
כי כוח עז לך, / יש לך כנפי רוח / כנפי נשרים אבירים, 
אל תכחש בם / פן יכחשו בך / דרוש אותם דרוש בן אדם / וימצאו לך... 

שיתגשמו כל משאלותיך והטיול הגדול ושנזכה לשמוע ממך על החוויות, התובנות והמחשבות שלך קדימה- 

באהבה ובכבוד רב לביתי,

אבא

יום חמישי, 20 בנובמבר 2014

כשרצים קדימה חושבים גם על האנשים שאיתנו...

כאחד שנולד, גדל, התחנך וגם עבד בתוך התרבות האמריקאית הקפיטליסטית- וגם כאחד שעזב את אותה תרבות- אני יכול להעיד עם יד על הלב: תמיד חונכתי לחשוב שמה שחשוב זאת ההצלחה שלי, הקרובים לי, ה"קהילה שלי" ולגבי האחרים...שיסתדרו לבד!
זה לא תמיד נאמר כך אבל זה היה מובן, בעולם התחרותי והאינדיווידואליסטי זה מה שצריכים להצליח, או כך לפחות שדרו לסביבה.
לכן, היה לי מאוד נוגע ללב לשמוע חבר מאסטרמיינד, בעל מספר עסקים, מדבר מליבו על חברו מילדות שהיום מתמודד עם החיים בקושי רב, אפילו מוכן לאבד אותם.
לראות, לחוש ולהגיב לשיתוף כזה בקבוצה היה משהו מיוחד.
חברי המאסטרמיינד ישר הגיבו ונכנסו לעניינים.
כי זה ממש הטבע שלנו, לא הסיפור הזה שסיפרו לי בילדות...

אני חושב שגם העולם שישראלי היום מוכן לסוג יותר אנושי של תאווה להצלחה, לא זאת שייבאנו מאמריקה עם התפוצצות ההיי-טק אבל כזה שרואה גם את האנשים, הערכים והכוח של ביחד, גם בתוך המרק הקפיטלסטי המנחה את חיינו היום.

יום רביעי, 19 בנובמבר 2014

עכשיו מגיע המאסטרמיינד גם ל"יחידות המיוחדות"...

אני שמח לספר שעם כניסתי לשנה העשירית של פעילות בארגון והנחיית המאסטרמיינד אני מרוצה לראות איך המודל והחזון מגיע גם ל"יחידות מיוחדת".
לפני כשבוע היתה לי הזכות להנחות מאסטרמיינד בהתארגנות של יוצאי מרכז צופן וביטחון, המוכר בראשי התיבות מצו"ב ,היחידה ביחידת לוטם של אגף התקשוב בצה"ל העוסקת בשירותי ופיתוח הצפנה לא רק לצה"ל, אלא לכל מערכת הביטחון הישראלית.



במילים האחרות, היו בחדר הזה כ -11 חבר'ה חכמים, פתוחים מחשבתית, שכל כולם בתוך סטארט-אפים מעניינים, ובייעוץ בחוד החנית הטכנולוגית כאשר קשריהם ענפים ובעלי-פוטנציאל גבוה.
האמת היא שהיו לי מספר חששות אם המודל של DunetzMastermind, המדגיש לא רק את "סיעור המוחות" כמטרה אלא "תמיכה אנושית", לא רק "הברקות" אלא "התמודדות עם התלבטויות" העוברות לפעמים את הקו המלאכותי הזה של "עבודה ובית", "מחשבה ורגש", התלבטתי עד כמה זה יתאים לחבר'ה האלה...



נוכחתי לדעת שחששותיי היו לשווא- הם הקסימו אותי!
כפי שראיתי בעשרות אם לא במאות מפגשים שהנחתי בעשור האחרון, מודל ה DunetzMastermind הוא בראש ובראשונה מודל של תקשורת אנושית-ניהולית, מקום שבאים אליו בני-אדם, לפני שהם מתוייגים כ "מנהלים", "מהנדסים", "יזמים", וכו'.
בזה אני גאה, זהו ערך חשוב בעיני. ערך חשוב בעיני הוא שכמה שיותר אנשים יחושו, יחוו , יתרמו וייתרמו ל "מה שרואים, מבינים ומתחייבים ביחד, לא עושים לבד!"

אז מתי בפעם האחרונה עשרה אנשים חשבו בשבילך?

יום ראשון, 16 בנובמבר 2014

צריך לחבק את החיים. נקודה.

בסוף כל שבוע מגיע סופשבוע. ובכל סופשבוע אני עוצר וחושב טיפה על השבוע שעבר, וכמה מפתיע, אני בקושי זוכר אותו! וכשאני באמת עוצר וחושב על הדברים הקשים, המפחידים והזוועתיים למיניהם אני חושב שאולי טוב שזה ככה, אולי זאת עוד תכונה שזכינו בה כבני-אדם שתאפשר לנו לחיות וללכת הלאה. איך אפשר לעכל לגמרי את התמונות והידיעות הזוועתיות של אנשים העומדים ומחכים לאוטובוס או מדברים עם החברה בנייד ובן רגע מתחילים לדקור או לדרוס אותם למוות...או לאדם קשיש- קרובת משפחה שלי- שמרגישה לאט אבל בטוח שהשפיות עוזבת אותה והיא נשארה לבדה עם הפחד הגדול וכעס על כל מה שסביבה...

השבוע עשינו תרגיל בקונדליני יוגה שבו אנו עוברים ונוגעים בכל חלקי הגוף שלנו, כל סנטימטר, מלמעלה עד למטה וחזרה כמה וכמה פעמים ופשוט "מברכים" את אותו מקום. בהתחלה הרגשתי כמו שאני מרגיש עם הרבה מהתרגילים המוזרים של היוגה הזאת שזה קצת too much בשבילי, weird big time, אבל לאחר שהתחלתי בזה הרגשתי (וגם זה קורה לי הרבה ביוגה הזאת) שיש הרבה חכמה לתרגיל הזה. המון חכמה לתרגיל שמחייב אותך לגעת בחיים שלך,תרתי משמע, ולזכור ולהכיר תודה שכל זה חי ולא מת....חי ולא מת!

כמה זה פשוט. כמה זה קשה. צריך לחבק את החיים. נקודה. כי הם כל-כך, אבל ממש ממש כל-כך קצרים.

לחיים!!

יום ראשון, 12 באוקטובר 2014

כדאי לזכור: הדלת תמיד נפתחת!

אחת המטפורות האהובות עלי ביותר הי זו של הדלת.
חשבתם פעם על המשמעות של דלת? מצד אחד היא פותחת ומצד שני היא סוגרת.
יוצאים ממשהו ונכנסים למשהו אחר. 
ברגע שפתחת את הדלת אז חייך משתנים...



מטפורת הדלת היא משמעותית מאוד באימון כי היא פותחת את החשיבה, הדמיון, כח הרצון וההתלהבות של המתאמן לשאוף קדימה לעבר החדש עבורו\ה- ותמיד יש חדש!

חפשו את הדלת!!

"כשדלת אחת של שמחה נסגרת, אחרת נפתחת; אך לעתים קרובות אנו מסתכלים כל-כך הרבה על הדלת שנסגרה עד שאנו לא מבחינים בזו שנפתחה בפנינו. " 
(הלן קלר)

יום שלישי, 23 בספטמבר 2014

השנה החדשה כאן: מה יהיה הסיפור שלכם?

כשהייתי ילד קטן בכיתה א' קיבלתי חינוך אורתודוקסי וסיפרו לי שכל התורה הגיעה אלינו ישירות מהפה של אלוהים ממש כאן אלינו.... מאוד שמחתי...

בכיתה ב' כבר הייתי עם חינוך יהודי מסורתי אך הרבה פחות דתי, ונאמר לי שיכול להיות שלא אלוהים כתב את התורה אבל משה והבאים אחריו... ואוו איזו אכזבה!! ממש הזדעזעתי!
גם קראתי בספר "מדעי" שיכול להיות שבכלל לא היה משה וכל הסיפור הזה עם פרעה, כי לא כל-כך מוצאים את זה בספרים היסטוריים. עוד אכזבה קשה!

אז התחיל תהליך שבמשך השנים הבנתי שהרבה יהודים לא ממש מאמינים ב"אמת" הזאת אבל אולי כן מאמינים שמשה קבל "השראה" וכך נכתב כל התנ"ך.... כבר פחות הזדעזעתי אבל האכזבה המשיכה...

מה לעשות, אז גדלים לומדים כל מיני דברים, לומדים ושוכחים, לומדים משהו ואז את היפוכו, לומדים ואז נזכרים במה ששכחנו, פתאום יש משהו אחר לגמרי שנולד,  וכן הלאה, וכן הלאה...

זה לדעתי ה"סיפור שלנו", למעשה כל החיים שלנו זה one big story- לא? סיפור אחד גדול עם הרבה מאוד פרקים ותתי פרקים, לא תמיד מוצאים את הרצף, לפעמים הרצף נודע רק בדיעבד.

וכאן הסיפור המעניין ביותר בעיני: אני מאמין שיש לנו חלק בסיפור הזה, כי למרות שיש הרבה מאוד שאין לנו עליו שליטה, ואין לנו עליו אפילו הבנה מעמיקה, יש לנו, ועוד איך יש לנו, השפעה בנידון. הכח להשפיע, הכח להחליט, הכח ליזום, הכח לשנות והכח להגיד...."זה מה שאני רוצה לפרק הבא של הסיפור שלי!"

דקותיים לפני סוף שנה אחת ותחילתה של שנה חדשה יש לנו את ה"שער" הזה, שער שדרכו עוברים לקראת המשך הסיפור...

אז אני מזמין לעצור, לנשום, לכוון ולהתבונן רחוק---מה יהיה הסיפור שלך השנה?

שנה טובה שתהיה לנו- הרבה בריאות, רעות, צמיחה, אושר....וכל זה על מצע של שלום בתוכנו ובסביבנו!

יום שבת, 20 בספטמבר 2014

העולם שלנו: היחיד, הביחד, וחויית הגומלין

ישנו מדרש חז"ל יפה שפעם שמעתי:

קבוצת בני אדם ישבו בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל לקדוח תחת מושבו.
אמרו לו חבריו (כנראה ברוגזה): מה אתה עושה? אמר להם: מה אכפת לכם, האם לא תחת מושבי אני קודח? 
אמרו לו: אבל המים, שיעלו תחת מושבך, יציפו את הספינה של כולנו...

ברור, לא?
אבל כמה פעמים אנחנו רואים שבני- אדם פועלים כאילו הם לבד, שאין קשר בין הפעילות שלהם ושל העולם...


ומה היה קורה אם אנשים היו מקבלים את החינוך הזה של ה"ביחד"- ואני לא מדבר רק על השכונה, המפלגה, החברה, המדינה, הדת...

אלא פשוטו כמשמעו: אין גלובליצזיה אחרת. 
אנחנו הגלובליזציה... 

מעניין איזה עולם היה נוצר אז?

יום שישי, 19 בספטמבר 2014

החוכמה היא אנושית...כדאי שנזכור את זה

אני זוכר שהייתי ילד בבית-ספר שזה נורא הפריע לי שחבר טוב שלי היה גם חבר של "ההוא" או "ההיא" שלא היו חברים איתי....ממש "בוגד"... ואוו, כמה אנרגיה, זמן ודיבורים ביזבזתי על הקטנוניות הזאת- ממש מביך, אפילו אם עברו 45 שנה בינתיים...

האמת היא שזה לא רק רוני דוניץ הקטן שסובל מ"סגירות יתר" אלא זו תופעה כלל-עולמית, כולם חושבים שהאמת לאמיתה אצלם בכיס, הרי "הכל בתלמוד", "הכל התחיל אצלנו ביוון...בסין...באפריקה...בהודו..", כולם רוצים את הדמוקרטיה האמריקאית", "ירושלים היא בירת העולם"...וכו', וכו'.

אז לא. חוכמה היא דבר אנושי, המצב להיות בחיים, לחיות את החיים ולהגיע לסוף החיים (המוות), משותף לכל ייצור עלי אדמות. וכמו כששמש זורחת היא זורחת לכל, גם שהחכמה נמצאת היא מצאת שם עבור כולם.

לראייה, הרב קוק, "אחד משלנו" הוא גם היה "אחד משלהם"....למשל המילים הלחן המקסים מטה ..זה יפה ונכון גם אם ישמעו אותו בבווינס איירס, ניירובי וטוקיו....בן אדם, עלה למעלה עלה!


עלה למעלה עלה, כי כוח עז לך,

יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים.

אל תכחש בם, פן יכחשו לך.

דרוש אותם, וימצאו לך מיד.”

(הראי”ה קוק זצ”ל)

יום ראשון, 14 בספטמבר 2014

מצאי את הדרך

הבוקר יצא לי לשמוע כמה דקות מתוך תכנית הרדיו של עמיקם רוטמן בשבת בבוקר,  הקשבתי במשך דקות ספורות בין ההליכה בחוף הים והחזרה הביתה. זאת תכנית רבת-שנים שבה הוא עובר על כל מיני עיתונים ומספר על אייטמים בעולם ומתמצת לנו אותם, עם הרבה פרשנות כמובן. הפעם תפס אותי משהו חדש, שלמעשה בכלל לא חדש, כבר לפני שנה....אישה בת 64 שחתה 53 שעות וחצתה 180 קילומטר של ים שמפריד בין חופי פלורידה וקובה.  שיא עולמי והיא...בת 64!


לא יכולתי להתאפק- רצתי לגוגל וקראתי: על שלושת הניסיונות הקודמים שהיו לה במשך השנים שבהם לא הצליחה, על כרישים במים, מדוזות מסוכנות שעקצו אותה בעבר, על סופות, על הצוות של 5 איש שהיו איתה מסביב, על כל חומרים המיוחדים שהיא שמה על גופה, על מסיכה מיוחדת, על זה ועל זה, אבל...

הדבר שהכי הרשים אותי הוא שסיפרה על השעות שהיא היתה חולה בתוך המים, שעות של הקאות, גוף קר, של רוחות שלא הפסיקו לרגע והכבידו מאוד, מאוד...על הקולות שעולים במוח של "אולי לא כדאי", "אולי זה באמת קשה", וכיו"ב....אבל הקול החזק ביותר, הקול שאמר , "find a way!"

"מצאי את הדרך"!

מצאי את הדרך, מצאי את הדרך, מצאי את הדרך....הגברת ב"גיל השלישי" עשתה 200,000 חתירות במים!!

מצאי את הדרך...האם יש משהו יותר חזק מזה? למצוא את הדרך, במצבים קשים מנשוא, שאין עם מי לדבר ועם מי להתייעץ ועל מה להישען.

מסר אימוני עצום. מסר אנושי עצום. לא מאבדים תקווה...מוצאים את הדרך....נכון חברים?

יום שלישי, 2 בספטמבר 2014

שיתוף פעולה עושים בגלל שטובים ביחד מאשר לבד!

יש הרבה דיבורים על שיתוף פעולה בעסקים ובארגונים אבל לא תמיד עוצרים לבדוק למה כדאי לנסות את הדבר הזה שנקרא "שיתוף פעולה".
אל תתחילו אם לא הגדרתם לעצמכם למה, לשם מה ומהי התוצאה הרצויה- שיתוף פעולה הוא דבר מדהים שמוגדר טוב, ואם לא זה יכול לבזבז גם משאבים וגם אנרגיות טובות.

לדעתי, יש ערך מוסף עצום בשילוב כוחות בין אנשים, גם בתוצאות, גם במוטיבציה אבל הקו הוא אפור: בקלות אתה יכול למצוא את עצמך בהליכה אחורה כי החבר'ה לא מדברים את השפה של שיתוף פעולה וזה רק "כאילו".

מוזמנים לצפות בסרטון הבא:

יום שני, 1 בספטמבר 2014

מיפוי עסקי טוב = חצי דרך למטרה

לפעמים בא לנו לקפוץ ראש לתוך משהו ואז "להביא תוצאות"...ברוב המקרים כדאי לחכות, כי תכנון טוב, עם מיפוי קצר וקולע מקדם אותנו ב50% הרבה הרבה יותר... מזמין אתכם לצפות בסרטון הבא למאסטרמיינד טיפ בנושא!

יום שישי, 29 באוגוסט 2014

אתה לא רואה מה שאתה לא רואה!

כאשר האגו מדבר מגרונך אתה גם לא רואה טוב, לא חושב טוב גם לא נשמע טוב...וגם לא מחליט טוב!
המאסטרמיינד מסייע לדברים האלה להשתנות כי מה שרואים ביחד לא רואים לבד!
שיתוף פעולה ברוח חיובית, עם תמיכה חיובית תוך כדי חשיבה ניהולית מביא לתוצאות וגם...קצת אושר בחיים ובעבודה.
מוזמנים לסרטון הבא:

יום חמישי, 28 באוגוסט 2014

מה הקשר בין שטיפת כלים ותחושת אמון trust ?

ראייה ברורה ובהירה מאפשרת חשיבה טובה, אבל ללא תחושה של אמון trust הצוות לא מתקדם ולא יצליח-- זאת צריכה להיות מטרה חשובה. הרבה פעמים אנחנו מדלגים על השלבים האלה, מרגישים ש"יהיה בסדר" אבל זה לא מסתדר לבד- זה שלב שדורש חשיבה, מאמץ ותכנון טוב.

מוזמנים "לשטוף כלים" ביחד איתי בסרטון הבא:


יום ראשון, 17 באוגוסט 2014

דרושים בדחיפות: מאמנים לדו- קיום והחזרת השפיות!

אתם יודעים מה זה מומחה, כן? אדם שלמד יותר ויותר על פחות ופחות...בעידן של עודף מידע, המקדש את המומחה, בעידן קורסים ותעודות בלי סוף, בעידן שבו הידע נשפרץ עליך מכל כוון וזווית, לצערנו הרב, לא למדנו כלום. 
שונאים יותר מתמיד, מיואשים ומקובעים יותר מתמיד, "יודעי הדבר" מסתובבים עם "האמת" והתחושה שרק הם יודעים מה אלוהים רוצה איתנו. 
אם נקרא עיתון של לפני 66 שנה ו"ננקה" את הכל השמות והפרטים נראה שלמעשה שום דבר לא השתנה. 
בקלות אפשר להיכנס למרה שחורה ולהגיד- "אבדה לנו המדינה!".... אבל, אנחנו כמובן לא קרוצים מחומר כזה... עלינו מוטלת החובה למצוא את התקווה ולטפח אותה---לא כמו שעושים רוב מנהיגנו ה "ריאליסטיים"- או כך הם חושבים את עצמם...

היום קראתי מאמר קצר של מירה עווד בהארץ בשם "לאן עכשיו?", מאמר מצוין, קולע, קצת מצחיק, קצת מדכא אבל מכוון לכוון הנכון----קדימה! "לאן עכשיו" היא שאלה פשוטה אבל התשובות? לא שמעתי תשובה מאף אחד, לא חשוב כמה פלפלים יש לו על כתף או כמה פלפלים הכניס לבטן בעשרות השנים שהוא אמור היה להוביל אותנו...

ואני אומר- "אימון!" כן, המקצוע הזה שספק אם מישהו באמת יודע להגדיר אותו כהלכה, מקצוע שלצערנו הרב, יש בו רף כניסה נמוך מדי והביקורת עליו תכופה מדי.... לאימון! 
כי יש באימון את מה שחסר במנהיגות שלנו והוא הכח להסתכל, לחשוב ולפעול לעבר המחר, ולא להתבוסס בהחלטות הלא-טובות והשלכותיהן מהעבר....האימון! כי באימון לומדים איך להקשיב, איך לרתום, איך לבנות גם חזון וגם תכנית פעולה.

אז אני אומר- לאימון! אני מתנדב להיות המאמן הראשון למנהיגי המדינה והאזור, נקרא לעצמנו "מאמנים לדו- קיום והחזרת השפיות!" 
נדפוק על דלתות, נרתום את הקודקודים ונעזור להם גם להיות פחות "מומחים" וגם ללמוד איך לפתוח את הלב....ונפעל כולנו על פי האמרה האפריקאית היפה" כשהשמש זורחת, היא זורחת על כולנו".

יאללה, קדימה, מי מביא לנו את המנהיג הראשון? ביבי פנוי? תגידו לו שאפשר גם בטלפון, יש גם בסקייפ.