‏הצגת רשומות עם תוויות יזמות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יזמות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 9 ביוני 2015

האם אפשר לעשות יזמות במקביל לעבודה כשכיר?

השאלה הזאת יכולה להיות שאלת מיליון הדולר, היא נשאלת יותר מרוב השאלות שיזמים מתחילים (וגם אלה שלא מתחילים) שואלים את עצמם מדי יום ביומו! 
למרות שהיא נשאלת בלי סוף אני לא מאמין שיש "תשובת מדף", כי זה באמת שונה אם מדובר ביזמות שכולה מבוססת על קוד תוכנה שאדם עובד עליו לבד בבית אחרי חצות  אחרי שכולם כבר הלכו לישון, ויזמות שמחייבת מפגש של אנשים, השקעת הון ומימוש דברים מוחשיים. 
אבל בכל זאת....אגיד מה שעולה לי לאחר עבודת לווי של יזמים רבים, ויזמים בפוטנציה (או בחלומות...) עוד יותר רבים.

אני חושב שבגדול השלבים הראשונים יכולים להיעשות במקביל לעבודה שבה המשכורת זורמת (קרי, "שכיר"), ובמרבית המקרים אין ברירה, רוב האנשים לא יכולים ולא מוכנים לזרוק את הכל ו"להתאבד" על הרעיון שלהם לשנות את העולם. 
המעבר ההדרגתי נותן ביטחון, ליזם ולסביבה, הוא נותן זמן להתרגל, להפנים, להבין שהעולם עומד להשתנות מקצה לקצה. 
למה לא להפחית סיכון אם אפשר? בוודאי אם יש לך אנשים שעובדים בשבילך, כשאתה ב remote, הדברים יכולים להתקדם לא רע אני חושב עד גבול מסוים.

ומצד שני...ממש לא! יזמות מכל הסוגים תובעת ממך להביא את עצמך במלוא עוזך, היא תובעת ממך שהראש שלך תהיה שם, כי אתה הוא היוצר, הדוחף והמשנה את העולם! 
כל זמן שלא תהיה שם זה כאילו שהמנוע של היזמות נשאר תקוע בהילוך שני ולא מצליח להתרומם להילוך הבא. היזמות היא בסופו של דבר full time job, לתחושתי, למרות שיש ותמיד יהיו יוצאים מן הכלל.

הדבר שיותר מפריע לי משיטת "לעשות בצד" הוא הבלם שזה שם על מחויבותו של היזם שבדרך- אדם שיושב לו במשרה שמשלמת לו יפה, ובוודאי שמדובר בחברות ההי-טק המבוססות יותר היכן שהחיים מאוד נוחים, האדם הזה מנציח את ההווה שלו שם על חשבון העתיד. 
ישנה נקודה- ועם כל אחד הנקודה נמצאת במקום אחר- שבה האדם צריך לעשות את המעבר ותו לא. זאת נקודה לא פשוטה ליזם ולסובבים אותו אבל לעניות דעתי, כל זמן שהיא לא מגיעה אתה כיזם עוד לא הגעת. 
יזם בלי מחויבות הוא לא ממש יזם. 
ואת ההשראה ניתן לקחת היישר מפי איש הרוח הגרמני המפורסם, איש התרבות והמדע של המאה ה18, יוהאן וולפגנג פון גֶתה, המילים שנכתבו אז לפני כ-250 שנה יכלו גם להיכתב היום באותה עוצמה בעידן הטכנולוגיה :

"Until one is committed, there is hesitancy, the chance to draw back, always ineffectiveness. 
Concerning all acts of initiative and creation, there is one elementary truth the ignorance of which kills countless ideas and splendid plans: that the moment one definitely commits oneself, then providence moves too. 
All sorts of things occur to help one that would never otherwise have occurred. 
A whole stream of events issues from the decision, raising in one's favor all manner of unforeseen incidents, meetings and material assistance which no man could have dreamed would have come his way. 
Whatever you can do or dream you can, begin it. Boldness has genius, power and magic in it. Begin it now." 
Johann Wolfgang von Goethe 

יום שלישי, 20 במאי 2014

איש, איש והיזמות שלא יצאה לדרך...

לפני כ-20+, כשלא היו בארץ יותר מדי אנשים שדברו סינית אפילו ברמה בסיסית, ועוד מספר דומה של אנשים שלא הכירו בכלל את המנטליות של המדינה הענקית הזאת, הזדמן לי פגישה עם יזם ישראלי- סיני עשיר ואסרטיבי שאמר לי שהוא מחפש אדם כמוני לעזור לו, אחד שחי במזרח ומבין קצת שפה ותרבות אבל הוא ייקח אותי בתנאי שאני אגור שם 2-3 חודשים כל פעם, עם ביקורים של מספר שבועות בארץ להיות עם המשפחה לתקופה של כמה שנים. 
אמרתי לו אז שאני נשוי טרי ושהסגנון הזה לא מתאים לדעתי לגידול משפחה חדשה. 
הוא ענה לי:" ואללה אתה צודק, אבל תשמע אני יזם ואני צריך לעשות את מה שההזדמנות העסקית מחייבת... להגיד את האמת, אני נשוי פעם שלישית וכל מי שאני מכיר במחלקת העסקים במטוסים גם הם גרושים...לפחות פעם אחת." לא קבלתי את העבודה, ולאחר 23 שנים ביחד עם אשתי הראשונה אני שמח שאני גם לא בכוון.

אך הסיפור הזה מדגיש את מה שאני שומע ורואה פעמים כה רבות, זה שכאילו היזמות ומשפחה לא באות ביחד. לא שזה בלתי אפשרי, חלילה, אבל יש פה שני תהליכים שהם די מנוגדים ביסודם, המשפחה הצעירה הדורשת זמן, ביטחון, הקשבה, אנרגיות וסתם נכוחות, והיזמות, שדורשת בדיוק את אותו הדבר---איך היזם המסכן שלנו יעשה את שניהם כאשר בעצם התהליך היזמי יש מידות גדולות (ענקיות?) של חוסר וודאות, אי- ביטחון ואי- ידיעה מה יהיה בעוד כמה חודשים קדימה?

אינני רוצה להתדרדר לאמירות סקסיסטיות ושוביניסטיות פסולות, חלילה וחס, כי יזמות זה לא רק גברים אבל גם נשים, והמשפחה חשובה גם לגבר ולא רק לאישה, אך יש מצב שאני מוצא חוזר על עצמו: האיש ההיי-טק (אבל לא תמיד היי-טק) מגיע לשלב כזה שהוא רוצה "ללכת על זה", הוא כבר "מבוגר" (גיל 40 בעולם הזה), אם לא עכשיו אימתי, וכו'...ו בת-זוגו בכלל לא יודעת מה הוא מקשקש, שירוויח משכורת טובה ויירגע, זה לא הזמן להרפתקאות בלתי-אחראיות, אין גבול לפנטזיות של בן הזוג. 
לפעמים זה קורה הפוך, שהאישה באה עם הרעיון היזמי אבל מניסיוני זה 80% מהמקרים שהגבר מתחיל עם כל הסיפור הזה והאישה נכנסת לכוננות ספיגה. 
ואז....ואז זה מתחיל, המאבקים, הוויכוחים- "היא לא מבינה", "היא בכלל לא תומכת", "היא לא מאמינה בזה"...


מה, אתם חושבים שיזמות אפשר לעשות מבלי שתהיה תמיכה בבית, לפחות ברמה בסיסית? 
בוודאי שצריך אבל מה לעשות, "זה חזק ממני", הוא אומר, ואז ממשיכים את כל המתח... 
לא כולם, תודה לאל, מתגרשים ומפרקים את החבילה, אבל יש לא מעט זוגות שם בחוץ שחיים בלחץ, תחושת בדידות "תוך-זוגית" שאני מאמין קשור ברובו לדברים האלה.

איש ואישה והיזמות שלא יצאה לדרך? 
יש לא מעט, האם זה נורא? אני לא חושב, כי מה שאומרים רוב האנשים ששואלים אותם מה הדבר החשוב ביותר בחייהם, הם עונים: "המשפחה". 
אז אולי איבדו חלום אחד אבל הרוויחו משהו אחר, יותר חשוב, יותר בסיסי.

את זה יכולתי ללמוד מהיזם הסיני- ישראלי שלי אז, לפני הרבה שנים בארץ לא רחוקה אבל שונה מהיום. 
אני מרגיש שאולי פספסתי הזדמנות בלתי-חוזרת לדבר עם איזה מיליארדר אחד או שניים אבל, באמת, למי יש כוח להתחתן שלוש פעמים ולהתגרש פעמים? 


יום רביעי, 18 באפריל 2012

חברה, לא להקל ראש בצורך לדעת להתראיין היטב...


יש משהו באופי הישראלי שמאוד ראוי להערכה, ולמעשה שמה של ישראל הולך לפניה: חדשנות, יזמות, ספונטניות, "תכנון תוך כדי תנועה".
לא סתם ככה הגענו להיות
Silicon Wadi, אחת האימפריות של יזמות ההי-טק העולמי, וכל-כולנו 7 מיליון איש (ולא לשכוח להוריד את האלפים הרבים שלא ממש עובדים פה ומעדיפים את ה"גישה הטפילית"...).
ומצד שני....
מצד שני יש את מה שרואים כל-כך הרבה: הזלזול הזה בכל דבר שקוראים לו תכנון טוב, תהליך מעמיק, הכנה ראויה.
אני אצטרך הרבה אצבעות על הרבה ידיים על מנת לספור את הפעמים שנתקלתי באנשים שלא הכינו את עצמם לראיון עבודה חשוב ביותר, באנשים שאמרו את כל הדברים הלא-נכונים בראיון ונמנעו מלהגיד את הדברים המהותיים באמת.
בין אם מדובר בראיון לעבודה, פגישה עם משקיעים או שותפים פוטנציאליים, או פגישת לקוח- הדינאמיקה שמתחוללת שם יכולה להרוג או להחיות כל הזדמנות!
כמה אתה חושב החבר'ה האלה משקיעים זמן להכין את הפגישה?
אולי כמה דקות של מחשבה באוטו בדרך לשם.
חבל, ממש חבל....

במצב של ראיון, או בכל פגישה חשובה שרוצים ללמוד עליך, ה"מראיין" מחפש את ה"סיפור", הוא מחפש לדעת אם אתה באמת מה שהוא מדמיין אותך להיות.
הוא מחפש לדעת אם יש לך את הדבר שאותו הוא צריך- ואיך הוא ידע? רק על ידי זה שהוא שואל אותך שאלות, מקשיב לך, וזה כולל להקשיב לעובדות, לדרך שלך להציג אותן, הנינוחות או חוסר הנינוחות שלך, שפת הגוף, מידת ההקשבה שלך אליו (אוי, כמה שיש ללמוד פה!!), עד כמה אתה גמיש בשיחה, כמה אתה יודע על מה הוא צריך, הכנות או חוסר הכנות שבך (עוד מיתוס ישראלי: אפשר "לעבוד עליהם", "לשחק אותה" וזה מספיק...).
אם לא תדע איך להתחבר נכון, וברצוני להדגיש בדרך הנכונה והאותנטית לך, הסיכויים קטנים שייוצר ה"קליק" הדרוש.
על מנת ליצור את הקליק, אין מנוס מלהכיר את עצמך היטב, היטב....
ברוכים הבאים לצורך ב"אימון ממוקד- הכנה לראיון", אימון קצר, עוצמתי, יעיל.
מוצר נגיש, לא יקר במיוחד בהתחשב במה שעומד על הפרק.

בשבועות האחרונים הגיע אלי אדם שחיפש עבודה מעל שנה וחצי ללא הצלחה.
מהרגע שהתחלנו לעבוד סיפר לי שתוך שבועיים שהיה לו הראיון "הכי מוצלח" שהיה לו אי-פעם והצעת העבודה בדרך.
במקרה אחר, הגיעה אלי בחורה שהתקשתה לעבור ראיון קבלה ללימודים---פגישה אחת שינתה את הכל.
יום אחד נשמע ממנו בגדול...
למה מחכים? הרי ללא ראיון מוצלח לא נזיז את העגלה.
העגלה חייבת לזוז.
 

יום שלישי, 13 בדצמבר 2011

היזם הבוגר בדרך


היום השתתפתי בכנס מאוד מעניין:
כנס יזמות ראשון מסוגו-"כשיוזמה ונסיון נפגשים"
של עמותת חמישים פלוס מינוס.

הכנס עסק במהות היזמות וקשר אותו לאנשים שכבר לא כל-כך נמצאים בשוק העבודה הרגיל-  בתחומים החשובים להצלחת
עסקים עצמאיים, דוגמאות למיזמים שהצליחו ושימש מקום מפגש ליזמים שרוצים ללמוד מנסיונם של אחרים ולשתף פעולה איתם.

החברה שלנו מאוד מצחיקה.
היא מקדשת את הגיל הצעיר ומפלה את הוותיק והבוגר.
היא סוגדת לילד הפלא הצעיר, ליזמות טכנולוגית "קלאסית" של גיל ה 20 + ומתעלמת לגמרי מאוכלוסיה הבוגרת וכל מה שהיא  יכולה להציע: ניסיון, ידע, לרוב יותר כסף, ולא פעם, יותר יכולת.
בדיוק הפוך ממה שהיה לכל אורך ההיסטוריה.

אני כבר זמן מה תוהה למה החברה שלנו לא מזהה את הפוטנציאל באדם שכבר מלאו לו 50, ראה וחווה עולם, ומוכן להקדיש את מיטבו למען עבודה מעניינת, מאתגרת וחדשה.
איזה בזבוז- חיים עד 80+ מסיימים לך את הקריירה כבר אי-שם בגיל 40 +- חתכו לך חצי חיים! ממש טמטום!

מי שיזכה לנצל את המשאב הזה, מי שידע לתת כבוד וגם להאמין באדם הבשל והיציב יגלה כמה אוצרות בדרך.
יאללה....שנצא כבר מההתמכרות לפולחן הגיל המבזה הזה!!!....