יום ראשון, 31 באוגוסט 2014

לראות הכל מזוית אחרת!

עמידה על הראש הוא תרגיל שאני עושה כבר למעלה מ 35 שנה....
הוא מטפורה מצוינת לצורך לראות דברים מזווית אחרת.

זה מה שעושים במאסטרמיינד כל הזמן---עם יד על הלב, מה היה נותן לכם האפשרות לקבל בצורה כנה ומקצועית "זוית אחרת" גם ברגע זה?

מוזמנים לסרטון הבא:


יום שישי, 29 באוגוסט 2014

אתה לא רואה מה שאתה לא רואה!

כאשר האגו מדבר מגרונך אתה גם לא רואה טוב, לא חושב טוב גם לא נשמע טוב...וגם לא מחליט טוב!
המאסטרמיינד מסייע לדברים האלה להשתנות כי מה שרואים ביחד לא רואים לבד!
שיתוף פעולה ברוח חיובית, עם תמיכה חיובית תוך כדי חשיבה ניהולית מביא לתוצאות וגם...קצת אושר בחיים ובעבודה.
מוזמנים לסרטון הבא:

יום חמישי, 28 באוגוסט 2014

מה הקשר בין שטיפת כלים ותחושת אמון trust ?

ראייה ברורה ובהירה מאפשרת חשיבה טובה, אבל ללא תחושה של אמון trust הצוות לא מתקדם ולא יצליח-- זאת צריכה להיות מטרה חשובה. הרבה פעמים אנחנו מדלגים על השלבים האלה, מרגישים ש"יהיה בסדר" אבל זה לא מסתדר לבד- זה שלב שדורש חשיבה, מאמץ ותכנון טוב.

מוזמנים "לשטוף כלים" ביחד איתי בסרטון הבא:


יום רביעי, 27 באוגוסט 2014

הקדושה והדרך ממנה הלאה...

אומרים שהמוות הוא חלק מהחיים אבל...כשבחור נמרץ, חיוני ומוכשר מסיים את חייו בגיל 21 בצורה פתאומית, ללא המודעות והיכולת להיפרד מכל היקר לו, יש פה משהו קשה, קשה מאוד---ועוד שכשאתה יודע שהבחור מצא את מותו במאמץ שלא נעשה עבורו באופן אישי אלא בשביל עוד מיליונים אחרים שהיו שם מאחור, מה שפעם קראו "עורף" והיום התבלבל בין החזית והעורף...

נוכחתי אתמול באזכרת ה- 30 לגיא לוי ז"ל, שנהרג כשהוא רק בן 21 בזמן הקרבות ברצועת עזה ב 25.7.14. 
שוב אפף אותי הכאב של השכול של יקרים, שוב היה אפשר לגעת בענן הכבד הזה שהתמזג עם החום והאהבה של כל-כך הרבה אנשים שבאו רק לתת כבוד, לתמוך, לשתף בצער, לגעת באותו דבר שכה מפחיד לגעת בו אך גם לא מאפשר לך לברוח ממנו. 

גיא לוי הוא קרוב משפחה של אשתי מירב, כך שבאים להיפרד ממנו באים לחזק ולהתחזק  ביחד עם קהל עצום של משפחה, חברים, חברים לנשק, שכנים, קהילות- כולם לוקחים קצת מהכאב, נותנים קצת מהכאב, נשארים קצת והולכים הלאה... עם אותו כאב.

לאחר הטקס, סיפרתי על רגל אחת לאמא של גיא, גליה, מה ששמעתי לאחרונה, דבר שממש נחרט בנשמתי... כששמעתי את זה חשבתי עליה ועל רן, אבא של גיא, ועל כל המתאבלים מסביבם... הדבר לא נתן לי מנוח מאז ששמעתי אותו...

הוא בא מטקס עתיק-ימים של השבט האינדיאני שחי במערב ארה"ב- ששמם ה"לקוטה סו"- שבט שיש בו טקסים רבים סביב אבל, שכול ופרידה מהחיים. 
אצל הלקוטה סו מתאבלים בחופשיות, בפתיחות ובכנות עם האבל הכבד, ומאמינים שכשקורה אסון כבד לאדם החיים משתנים לו או לה---- התחושה היא כה חזקה שהמתאבל הופך להיות "Wacan"- בתרגום חופשי משפתם - "קדוש ביותר". 
במצב ה"קדושה" הזה האדם המתאבל כאילו מקיים שיחה אחרת עם האלוהים, התפילות שלו כה חזקות כך שכל הקהילה מחפשת אותו, שיתפלל גם בשבילם ובשביל כל המשפחה והשבט.

אני לא אדם דתי, ואין לי שמץ של מושג מהי "קדושה" ומה היא לא קדושה, אבל דבר אחד אני יכול להעיד: כשעמדתי אתמול אחר הצהריים בבית- עלמין של היישוב המקסים הזה בגליל שהוא ביתו של גיא לוי ומשפחתו, כפר- הוורדים, במקום השקט שאין כמוהו- הרי הוא בית הקברות- הנמצא בתוך השטח הפתוח שסביבו נעו פרות במרעה, היכן שהשמש הקיצית שקעה כאשר עשרות רבות של אנשים הסתובבו בדמעות, בלב כבד, מחובקים, מתנחמים, חלק שהיה להם מה להגיד וחלק בלי דבר-מה בפיהם...
שם הרגשתי דבר עמוק ומנער שכנראה המילה "קדושה" יפה לו.

ואולי מתוך הקדושה הזאת נוכל למצוא את הדרך לעולם שתאפשר לאנשים שנכנסו לחיים האלה  גם לחיות את החיים שהם במלואם, על פי הטבע ולפי הטבע. שרק יגיע כבר... 

יום שני, 25 באוגוסט 2014

רוצה לקבל החלטות טובות? המאסטרמיינד מקפיץ אותך צעדים רבים קדימה!

כמה שווה לאדם שנוהג ברכב לראות את התנועה סביבו? מה ההבדל בין נסיעה בכביש חשוך וכזאת בכביש שמואר היטב? 
הדברים האלה מקבלים מה.....מאסטרמיינד!  המאסטרמיינד הינו כוח ייחודי ועוצמתי לאדם המתלבט בדילמה ובקבלת החלטה מורכבת. 
המאסטרמיינד –כאשר הוא מונחה ובנוי בצורה מקצועית- יודע להעניק נכס חשוב לאדם ש"משתף", הוא מאיר את נקודות העוורון ועושה זאת באוירה חיובית, תמיכתית ומקצועית.

לאחרונה שיתף במאסטרמינד חבר שהוא איש בכיר העובד בתחום טיפולי, לצורך העניין, ששיתף עד עד כמה הוא נקרע בין עבודה שוטפת שלו בשתי קליניקות: אחת קרובה לבית שלו היום והשנייה באזור ידוע במרכז הארץ, רחוק כשעה מביתו, ששם עבד שנים ארוכות, עד היום.
הדילמה: מה לעשות עם הקליניקה במקום הישן, שהיא קליניקה וותיקה באזור כלכלי טוב אבל היום מניבה לו הרבה פחות הכנסה מבעבר. 
כבר זמן מה שהוא מותח את עצמו בין 2 הקליניקות, דבר שמביא למתח רב, עייפות רבה, ירידה באיכות החיים, ובד בבד, גם לא מצדיק את עצמו כלכלית.

לכאורה, ההחלטה העסקית צריכה להיות שהולכים על דברים שמניבים טוב ומדללים ומפסיקים פעילות שאיננה מביאה את התוצאת הרצויות....
אבל החיים והעסקים הרבה יותר מורכבים מזה! קבוצת המאסטרמיינד ואורחיה עבדו כשעה בתשאול, חקירה, סיעור מוחות ושיקוף לחבר המטפל, כאשר מטבע הדברים כל אחד משקף קצת משהו אחר: לפעמים זה לובש צורה של שאלה, מישהו אחר יכול להעיר, מישהו שלישי נותן עצה ומישהו רביעי מעלה אנלוגיה ממקום אחר ששופך עור חדש על הנושא. 
לאט, לאט, גלינו שבהחלטה עסקית- ניהולית לכאורה, יש מה שקורה הרבה, כמעט תמיד יש רובד אישי שמשחק תפקיד "נסתר", כגון אכזבה מעובדים בעבר ואף "בגידתם" בו, תחושה של "כישלון" על עצם הפסקת פעילות שהיתה פעם "נושאת הדגל", קושי בלוותר על דברים בלי סיבה טובה אבל רק מתחושת הבטן, וכמובן- "ידיד " של כולנו- הפחד- מלוותר על הקיים לטובת חוסר הוודאות של העתיד.

היות ויש לי את הזכות גם ללוות את אותו חבר באימון אישי שאלתי אותו לאחר מכן לגבי הערך שהוא לקח מהשיתוף: "המון! ממש ראיתי איך שהמוח שלי עובד מתוך השיקוף הרחב והמעגלי הזה, היום יותר ברור לי מה אני צריך לעשות ועל מה אני צריך לעבוד על מנת לא להפריע לעצמי...."

עם יד על הלב: יש מישהו שלא היה רוצה לקבל מתנה כזאת בתהליך קבלת החלטה קשה?

המאסטרמיינד: "דברים שרואים ביחד לא רואים לבד!"

יום ראשון, 24 באוגוסט 2014

רוצים שיתוף פעולה? הקפידו על גרעין קטן ומסור לקדם עניינים

אחד הדברים שתמיד נראה לי לא יעיל, לא אפקטיבי ולא רציני הוא להזמין את "כולם" לפגישת עבודה- בוודאי כשמדובר בפגישה שבאמצעותה מקווים לרתום את המשתתפים לעבוד ביחד במסירות, התלהבות ומקצועיות. 
חברים, דברים טובים ורצינים מתחילים עם גרעין קטן של אנשים שמקומם להיות ביחד, שהם רוצים להיות שם ויש לכל אחד מה לתת. 

בעידן שלנו כל עובד בישיבה שאין סיבה אופרטיבית שיהיה שם הוא למעשה מבזבז ומתבזבז: אין לו תרומה בעוד בזמן שהוא יושב בפגישה הוא גם לא עושה את הדבר שהוא (או היא כמובן!) אמורים לעשות. 
ולא לשכוח שאדם שיושב בישיבה בלי עניין והתלהבות מתחיל לשחק עם פלאפון שלו אז מתחיל "הדבקת השעמום" בחדר.

הקפידו על גרעין קטן ומסור לקדם עניינים! מוזמנים לסרטון הקצר הבא: 


זונחים את השווק הישן...מחבקים את השווק החדש!

אני לא מתבייש להגיד ששנים רבות לא הייתי סגור על היותי "עוסק בשווק", למרות שזה מה שלמדתי וזה התחום פחות או יותר שבו עסקתי כ- 15 שנה. 
ידעתי אינטואיטיבית ש"יש ויש" אבל באופן עקרוני ועמוק, לא יכולתי לחבק את הזהות הזאת והמקצוע הזה. 
הדבר הזה השתנה עם השנים שהבנתי שיש "שווק אחר"- שווק שבא ממקום אחר, מונע ממקום אחר, מדבר שפה אחרת.

סט גודין, חכם האינטרנט הידוע, אמר את זה כל-כך יפה בראיון שהוא נתן בתכנית הרדיו הציבור הנפלאה האמריקאית, On- Being , תכנית שמלווה אותי כמעט כל יום בהליכות הבוקר שלי. ג
ודין טוען שבעולם הישן, שהוא עדיין העולם שחיים בו אנשים רבים, שווק הינו דרך לדחוף לאנשים דברים שאתה רוצה שהם יקנו ללא קשר לצורך, שימוש והחשיבות של הדבר הזה בעיניו. 
בקיצור, בשווק הזה אתה יכול להשתמש בכל טכניקה, מניפולציה, הסתרת אמת או מינוף חכם על מנת שהכסף שלהם יגיע לכיס שלך. 
העולם הזה גוסס מהר...ה"שווק החדש" בא ממקום אחר: עליך לבנות את הסיפור שלך לגבי האמת שלך וליצור קשר של הצעת ערך אותנטית ורצויה. הצד ה"קונה" יעשה זאת רק כשירגיש שהדבר באמת טוב לו ואתה, למרות שאתה ה"מוכר", מחפש גם את המכנה המשותף, הערך האמיתי---אחרת אתה לא מוכר!

הדרך של "בניית סיפור" הוא לא משהו ערמומי וכוחני אלא מבוסס על יצירת עניין אמיתי במה שאתה יכול, רוצה ומוכן לתרום. מה שקורה בסוף הוא "התאמת צרכים ורצונות"- שני הצדדים נמצאים באותו צד, והצד הזה באמת מכוון לתת ערך ללקוח.

עבורי השווק "הישן" מת מזמן, למרות שמדי פעם הוא מעלה את ראשו. השווק החדש דוחף אותי הלאה כי הוא נותן משמעות. ללא משמעות, בשביל מה לקום בבוקר ולגשת לעבודה?

(photo: freedigitalphotos.net, Daivd Castillio Dominci)