מספור להצלחה: מלמדים את ההודים לספר סיפורים עסקיים וארגוניים

אנשי הדרכה בהיי-טק בהודו, אנשים טכניים מובילים, לומדים לספר סיפור כחלק מהעבודה? נשמע לכם הזוי? אז ממש, ממש לא...
זה בדיוק מה שעשינו השבוע, שותפתי שרון אביב, מייסדת מנהלת בית-ספר מוביל למספרי סיפורים בישראל- "גולם- ואנוכי, עם כלים מעולם השווקי, אימוני והנחיית מאסטרמיינד מזה שנים ארוכות- וזה עבד נהדר! From Story to Success- הם היו מרותקים, התמסרו, זזו "מחוץ לאזור הנוחות", למדו מה זה סיפור טוב לעולם העסקי, כיצד הוא עוזר לאנשים להקשיב, לזכור, להירתם למה שאתה אומר וגם לשתף פעולה בללכת איתך קדימה!
והייתם מאמינים, גם עם חומר "יבש", טכני ודרך קווי הטלפון? מה לא עשינו שם! גם מעניין, גם מהנה, גם אפקטיבי וגם משאיר טעם של עוד...יותר טוב מזה יש?

טיילתי בהודו לפני שנים רבות, התרבות ההודית מוכרת לי היטב, וגם ההבדלים הבין תרבותיים ביננו לבינם, ובינם לבין עצמם, אך עדיין, האתגר בללמד את אותם אנשי הייטק הודים לחשוב בשיטה המערבית, שיטת "מוח ימין" גדול,
רובם נתקלים בסיטואציות אלו לראשונה בחייהם והם בעצם צריכים כלים מערביים כדי להסביר סיטואציות אלה לעולם שלהם,
ואלה שכבר נתקלו במצבים אלה, מנסים להתחבר ולשכלל את מה שיש.
היה מרתק, והדרך עצמה מאתגרת... מלווה בצלילי מבטאים הודיים ומנגינות שלא שמעתי כבר שנים רבות.

הרגשתי שהתחברתי שוב ל"עולמי מהעבר"- עולם גלובלי, רב-תרבותי, ארגוני- עם הכלים שיש בידי היום: הסיפור, האימון, המאסטרמיינד- התווסף לי שיער לבן פה ושם, גם כמה קילו, אבל הנשמה היתה שם, ובגדול, וגם ההצלחה- משובים מצויינים, ואנחנו עוד נחזור לשם....כי אין יותר טוב מלדעת לספר סיפור טוב!

תובנה על תכנית "לעצור את הסוכרת", פרדיגמות, חששות, ועוד...

או-טו- טו ביום שלישי הקרוב ברעננה....גם לאור ההרצאה המוצלחת שעשינו בסניף האגודה הישראלית לסוכרת בשרון ביום שני, לפני כ-35 חברים...הרבה אנשים עם סוכרת הם קצת (או יותר מקצת?...) מיאושים, לא מעט מתייחסים בסקפטיות, חשדנות והיסוס יתר לכל דבר ששומעים על "לעצור את הסוכרת"....אפשר להבין אותם, קמים חדשות לבקרים "יזמים" שמנסים למכור להם כל מיני "פטנטים", "פתרונות קסם" וכיו"ב, רק שייפרדו קודם מהרבה כסף והכל יהיה סבבה ...
בעיני זה בושה וחרפה, אחיזת עיניים, דבר שפל בכל מובן המילה, גישה צינית פסולה ביותר בעיני...

כך ששומעים אותנו בהרצאה, הם מתבלבלים ולא כל-כך יודעים "איך לאכול אותנו", כי אנחנו נשמעים מקצועיים-כל אחד בתחומו הוא, מבינים עניין, אותנטיים, לא יקרים במחיר, גמישים מאוד בגישה שלנו...איך אומרים באנגלית - where is the catch?
אז ככה, there is no catch!!!
אצלנו העבודה היא קשה, זה לא זבאנג וגמרנו, תצטרכו לקחת אחריות על עצמכם ותקבלו הרבה תמיכה, תצטרכו לבצע מעקב ולעשות שינויים- דבר שלא קל אבל מה לעשות, זאת סוכרת ולא משחק ילדים...
תצטרכו להביא מודעות למעשה במקום שיש היום אולי הרבה הדחקה ותסכול...
אצלנו יש את ה"דבר האמיתי", הדבר האנושי- אין פתרונות קסם- רק ידע מעשיר ומחזק, תמיכה ממוקדת ואפקטיבית, עבודה מדויקת, יש הזמנה ואין, ולא יכולה להיות, הבטחה...
אנחנו פה, מחכים לכם- בואו ותנסו, יש הרבה, הרבה מה להרוויח, אין לכם כלום מה להפסיד, ואיך אומרים בארצנו? "אין לנו ארץ אחרת"...אין לנו חיים אחרים, אלה שלנו, ועם אלה צריך לעשות את הטוב ביותר לחיות בבריאות ובאיכות...ויפה שעה אחת קודם...

"כן", לדיבור ושיתוף!

מייקל ווייס, לשעבר יו"ר ארגון סוכרתיים מרכזי בארה"ב ובעצמו חולה סוכרת סוג 1, פעם אמר ששנים רבות עברו עד שיום אחד הוא שמע אדם מדבר על הסוכרת שלו בגלוי ובפומבי, על התסכול והקושי בניהול עצמי, ופתאום נפל לו האסימון..."אפשר לדבר על זה!".
עד אז, היה לו ברור לחלוטין שסוכרת זה משהו שמשאירים בבית, לא מדברים על זה, זה לא נעים, זה לא מוסיף שום דבר, וכיו"ב.
ברגע ש"השתחרר הפקק" נכנס ווייס לראש אחר ומאז הוא פעיל בכל קבוצות הדיון, תמיכה וההעצמה, דבר שנותן לו המון מידע, כח, טיפים וחיזוק נפשי.

אני אישית זוכר פעם שיתוף במאסטרמיינד שאני הנחתי שהיה מדובר במהנדס, מנהל בכיר בהיי-טק, ששיתף את הקבוצה בהתלבטות "האם כן או האם לא לספר לחבר'ה על הסוכרת"...לא היה אדם אחד בחדר שחשב ש"סוגרים אותו בבית".
חבל על כל האנשים שמסתובבים בעולם שאינם מאפשרים לעצמם את החופש, העוצמה והסיפוק שיש בלהקשיב לאחרים, לסייע להם ולהרגיש שביחד אנחנו חכמים יותר, חזקים יותר, יכולים יותר.

סוכרת: אתר מעניין מדרום אפריקה

ברצוני לשתף אתכם באתר של ארגון שעושה עבודה נפלאה בדרום אפריקה, עם גישה מתקדמת, ידידותית ומסבירת-פנים- The Centre for Diabetes and Endocrinology (Pty) Ltd (CDE)
הנה קטע מתוך תפישת- עולמו, המיועד לצוות הבריאותי של המרכז:

"A Change in your way of thinking is needed to help others change also and adjust to a condition that must be mainly self-managed and that requires life-long care and control. Change however, is not an on-off switch but often a long and stop-start-relapse process. It requires a Continuous bringing to Consciousness (self- awareness), Contemplation (self-reflection) and testing of the validity of our own attitudes, values and beliefs about something (in this case diabetes); for it is these “internal” drives that determine our eventual behaviour and what our patients / clients experience as a result."

סוכרת ובריאות נפשית

כמאמן שעוסק בתחום של העצמת אנשים כבר כמעט עשור, מאוד התעניינתי לקרוא את פרות המחקר הבינלאומי של DAWN שיצא בשנים האחרונות שהודיע שישנה נטייה חזקה למתח, דיכאון והיעדר "שלוות נפש" אצל סוכרתיים, הרבה מעל הממוצע.
זה אולי נשמע קצת ברור והגיוני, אבל מסתבר שזה צד של הסוכרת שלא מקבל יותר מדי חשיפה או התייחסות.
כאמור, עצם הניהול העצמי של הסוכרת, כולל כל ההשלכות היכולות לנבוע מכך, עלול להביא למתח רב, כעס ותסכול עצמי ש"לא הולך לנו"...
אבל משם הדרך ל"חשיבה שלילית" קצרה מאוד, וכאשר היא נמצא שם היא גוררת ים של מחשבות מדכאות, מחשבות מגבילות, שגוררות תחושות של "לא יכול", וכן הלאה, וכן הלאה...

אין לי ספק שככל שיותר סוכרתיים יקבלו יותר תשומת לב לכלים לניהול רגשות- כמו מה שקורה באימון אישי או טיפול אישי, וגם מתוך פעילות בקבוצות מאסטרמיינד או קבוצות תמיכה למיניהן- היכולת שלהם להצליח בניהול עצמי וניהול חיים איכותיים תלך ותגבר. הלוואי...

שינוי ומנגנון הריצוי....

שינוי זה החיים והחיים זה השינוי...

אבל מהו הדבר שבאמת גורם לאדם לרצות לעשות שינוי ביוזמתו?

זו אחת השאלות שעולות על כסא האימונים,

ובמסגרת התהליך, אנו חוקרים, בודקים, מעמיקים, לרוב השאלה מגיעה ממקום של רצון בשינוי, אבל לא תמיד לאדם שמולי יש כוחות נפשיים להשקיע בזה, וחלק מהתהליך המשותף הוא להביא את המוטיבציה הזו לשינוי להגיח ולצוץ, וכך לגרום לשינוי לקרות!

לדוגמא, מתאמן, בעל עסק קטן, הסתובב עם מה שאני קורה "מנגנון ריצוי זורם", כלומר מנגנון כזה (ששורשיו כמובן בילדות), שבאופן לא מודע תמיד שם את עצמו אחרון, וההשלכות הן רבות: הקושי להגיד "לא", תחושה של "לא נעים" שנכנסת מצבים ויחסים רבים, לוקח על עצמו יותר מדי, מתחלק בכך שה"חצי" שלו תמיד גדול יותר (בעבודה) ובדרך כלל קטן יותר (בחלוקה הכספית), וכו', וכו'...
ואיך זה משפיע על העסק? מאמא מיה! געוואלט! איפה זה לא משפיע! על הצעות מחיר נמוכות מדי, וויתורים מהירים מדי, גבייה שלא נעשית כהלכה, קשרים שלא "ממונפים", לקחת לקוחות שלא צריך לקחת, לעשות עבודות שלא צריך לעשות, והרשימה עוד ארוכה...

אז איפה פה השינוי? בדיוק ברקע שיכולתי כמאמן להיכנס איתו לפרטים, לשקף את המצבים, להאיר את הפנס בנקודת החולשה....
שם הוא ראה את הנזק שהדבר הזה עושה לו ואז, ורק אז, יצא המרץ הרצון בשינוי.
אגב, כאן ברצוני להעיד על החשיבות שלמאמן עסקי יהיה רקע עסקי ממשי, כי ללא זה לא תמיד מבינים את הפרטים וההשלכות האמיתיות....
והמתאמן לא מקבל את מלוא העזרה וההעצמה.

אז  מהו הדבר שבאמת גורם לאדם לרצות לעשות שינוי ביוזמתו?

המאסרטרמיינד לטובת הסוכרתיים

מזה יותר משמונה שנים אני מוביל ומנחה קבוצות של אנשים בגישת ה"מאסטרמיינד" שפיתחתי- מאות אורחים, עשרות חברים במפגשים מגוונים שבהם כולם "מביאים את עצמם": משתפים בדילמות שלהם, רעיונות שצצים להם, משקפים אחד לשני מה ששומעים וחושבים ביחד, כולם עבור האחד...
מה שמאפיין את המפגש הזה, יותר מכל דבר אחר, זאת המילה "חיוביות", זהו מפגש שבו אנשים מניחים ליד הדלת את האגו שלהם, מתרכזים בהקשבה לשני, מתמסרים לסדר מיוחד וכבוד הדדי.
ומה שמתחולל זה פשוט מרגש: אנשים באמת רואים שכאשר "עשרה אנשים חושבים רק בשבילך" זה יוצא טוב יותר, ברור יותר, מעצים יותר.

 משום כך, אני מאוד מתרגש לקראת יישום עקרונות המאסטרמיינד לטובת חולי הסוכרת, כי אני יודע מניסיוני ומתחושתי עד כמה חשוב האינפוט הזה עבורם, כמה קשה, מלחיצה ושוחקת היא דרך החיים של "ניהול עצמי של סוכרת" המחייבת החלטות וניסוי וטעייה נונ-סטופ, ועד כמה הבדידות והדאגה פוקדות את חייהם של הסוכרתיים.

 המאסטרמיינד לסוכרתיים הולך בדרך של נפוליאון היל, האדם הראשון שנתן את השם "מאסטרמיינד" לסוג פעילות זו כאשר אמר: "אנשים העוזרים זה לזה להצליח עוזרים לעצמם להצליח יותר!"