אני לא יודע אם וכמה אמרתי את זה בעבר אבל אני הולך להגיד את דעתי כאן ועכשיו, חד-משמעית, ללא מורא, בושה וחשש: כסף יכול לחרפן את האדם עד המוות, הוא "גל טרור" גדול מכולם, "סרטן בנשמה" שממית את נפשם של מיליארדים של בני- אדם כל שנה!
למה אני מתכוון? כמובן, לא לשטרות האלה שאנחנו מעבירים מיד ליד כל היום (או לא), וגם לא להעברות המהירות האלה מ"חשבון שלך" באתרי האינטרנט ולא כל היוצא מכך. אלה רק דברים טכניים, אינרטיים, להם אין שום כח קיומי של ממש, ברוב המקרים.
אני כן מתכוון למה שאנשים עושים עם המושג הזה של "כסף" כשדוהרים אחריו בעוורון ובשיגעון בלי לעצור ולבדוק לאן מובילות רגליהן ומחשבותיהן. למשל:
· אנשים צעירים הבוחרים ללמוד מקצועות באוניברסיטה שבהם אין להם שום עניין או כישורים כי...זה יכול להביא הרבה כסף (אולי) בעתיד.
· אנשים שמתחתנים עם אדם ללא אהבה, נשארים עם בני זוג נוראים ולעיתים גם אלימים, מחפשים "חברות" אצל אנשים שלא מוצאים חן בעיניהם, נשארים בעבודה שבה סובלים ואף יותר מזה, מוותרים על רצונות וחלומות חייהם, "מתקרבנים" בבית כי לטענתם "אין ברירה", ועוד, ועוד. ורק בגלל סיבה אחת-----כסף!!
ברור, שלא מדברים רק על הכסף לבדו אלא מה שהוא מסמל: כוח, השפעה, סטטוס, ביטחון, הצלחה.
מדברים על הדהירה אחרי משהו שהכסף מסמל, אבל בזה ממש איבדו את הצפון כי כל הדברים האלה הם בני-חלוף, כל הדברים האלה מובילים ל"מנהרת החומרנות", מנהרה שרק מובילה לתוך עצמה, סביב עצמה, ולאן היא בדיוק מגיעה, מישהו יכול להגיד לי? לאושר, לסיפוק ולמשמעות אמיתית בחיים? תראו לי בבקשה...
וכאן בוודאי יתקוממו כל הסקפטיים ויגידו עד כמה שכסף קונה את כל הדברים החשובים בחיים כמו זה וכמו ההוא, בלי להבין שלא הכסף הוא הבעייה, כי ברור שאי אפשר לחיות בחיים האלה בלי כסף בכלל, אלא אורח חיים שרץ אחריו, שמתכנן סביבו, שמלמד אותנו שרק דרכו ניתן להשיג את מה ש"חסר", ושגרוע מכל, אורח חיים שמעריך אנשים לפי הכמות הכסף שיש לו או אין לו (או מה שחושבים שיש או אין לו), דרך חיים וערכי חיים "עקומים" שהתחלחלו עמוק לתוך נשמתנו בארצות השבעות, ואנחנו בכלל התבלבלנו מהו עיקר ומהו טפל...
אני זוכר כילד בארה"ב, אי שם בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, שאנשים דיברו אחרת, לפחות חלקם, או כך היה נדמה לי.
היו רבים וטובים שהיו אמיצים מספיק לקרוא תיגר על ה"אוטומט" הזה, שעשו נסיונות שונים- לפעמים בהצלחה ולפעמים בכישלון- לצאת מתוך הקופסה המסוכנת הזאת. נכון, עברו כמה שנים והשתנו כמה אנשים, אבל היכן התינוק והיכן המים בסופו של דבר?
זה מחריד אותי לחשוב על מה שנהפך כ"סטנדרד" בניהול החיים אצל כל-כך הרבה אנשים עם ראש טוב על הכתפיים, ציונים טובים במבחנים, אנשים צעירים הבאים מעמדות זינוק טובות בחיים.
אני כל-כך מעט שומע על אהבה, על משמעות, על נדיבות, על נתינה, על בריאות, על קשר אנושי וחברות, על עזרה הדדית, על קשר משפחתי אוהב, על הרחבת אופקים, על יזמות לטובת החברה, על יצירת שלום, על שירה, על ספרים, על לימוד לשמע, על להיות ולהעמיק בטבע, על יצירת דרכי שלום.... ואני כל-כך הרבה שומע על להשיג, לשדרג, לקנות, לצבור הון, להשקיע,על לנצח, על "תנאים", על "הכנסה פאסיבית", על להראות טוב, על מספר החברים בפייסבוק, על אקסיט, על אופציות, על עוד דרך מהירה לחלום לעשות "מכה באינטרנט ,על סלפי, ועוד סלפי, על כמה כסף צריכים "לחיות טוב", בלי להעמיק במה זה בדיוק "לחיות" ומה זה בדיוק "טוב...אנחנו כל-כך קנינו את הסיפור של "בעל המאה הוא בעל הדעה" שלא שמנו לב שהחליפו לנו את התוכנה ושהחשיבה שלנו התחרפנה לגמרי.
קיבלנו "תורה" מבלי לדעת איך היא נכנסה לנו לוורידים- כסף קונה הכל, כסף הוא הדרבון האולטימטיבי לחיים.
לאחרונה ,קראתי על מחקר מאוד מעניין, מאת דר. אדווארד דצ'י באוניברסיטת רוצ'סטר בארה"ב, שבו הוא חקר את נושא המוטיבציה והנעה לפעולה. לאחר מחקר של 40 שנה, לפי דר. דצ'י, המסקנה שלו ברורה: גישת ה"מקל והגזר" לא עובד.
הרעיון שתקבל יותר כסף ואז תעשה יותר, או שתעשה בשביל כסף, פשוט לא עובד לעומקו של דבר. באחד הניסויים של דצ'י, לקחו קבוצה של אנשים שמאוד אהבו לעשות תשבצים, פשוט כי אהבו ונהנו מזה, נתנו להם תשבץ אחרי תשבץ לפתור וכך היה לאורך זמן רב.
אז התחיל לשלם להם לעשות יותר תשבצים.
גם זה רץ לתקופה אבל אז, הפסיק לשלם להם. היינו מניחים שאותה קבוצה היתה חוזרת למודל הקודם, כן? שיחזרו לפתור תשבצים כמו קודם, בלי כסף. אז לא...זה היה בדיוק הפוך, הם הפסיקו להגיע ואיבדו עניין בתשבצים.
מה שהמחקר מלמד, ועוד הרבה מחקרים אחרים בתחום, הוא שיש "מוטיבציה פנימית" instrinsic motivation, שלא קשורה כלל לדברים כמו כסף אלא ליצירת סיפוק ממקום אחר, ויש מונח, שאותו מכנים, "מוטיבציה חיצונית", external motivation, שם הרי ה"כסף" שלנו נמצא במצבים כאלה.
בקיצור, הדברים המניעים אותנו מבפנים, הם הם הדברים שחייבים להכיר, לטפח ולהוקיר יותר מכל דבר אחר, הם הדברים שאין להם שום קשר לכסף וכל התעשייה והעוורון שהתפתחו סביבו.
כל-כך חבל שדורות שלמים גדלים ומתחנכים בלי לדעת איפה התינוק ואיפה המים.
" כסף הוא משרת טוב ואדון רע", כבר נאמר לפני מאות שנים. רק החיים שלנו הם כאן ועכשיו והם נגמרים לנו בקצב מסחרר. האם ניתן להחזיר את השפיות ולהתבונן אחרת בחיינו ומה באמת חשוב?
